תבואות השדה חלק ד קעב

הוי אמרינן דע"י ניעור גרידא נמי יוצא הטפה מן החתיכה ונתפשט בכל החתיכות לא שייך כלל לומר חענ"נ באותה חתיכה כיון דדרך לנער הקדירה א"כ כמו דאמרינן בחתיכה אחת דלא נעשה נבלה במקום הנפילה כיון שסופו להתפשט בכל החתיכה ה"נ לא נעשה נבלה אם ע"י ניעור בעלמא יצאה הטפה מן החתיכה כיון דדרך לנער הקדירה הרי סופו להתפשט בכל הקדירה ולא נעשה נבלה, אמנם היינו דווקא אם הטפה יכולה לצאת מן החתיכה ע"י סתם ניעור כדרך כל המבשלין לנער הקדירה שפיר אמרינן דמעולם לא נעשה נבלה כיון שמסתמא סופו לנער כדרך כל ממבשלין ויצא הטפה מן החתיכה והוי כמו בסופו להתפשט דמעולם לא נעשה נבלה אבל אי הוי ס"ל דבניעור גרידא לא יצא הטפה מן החתיכה רק ע"י ניעור יפה שיתכוין לזה א"כ ממילא כה"ג לא מקרי סופו להתפשט דהא ע"י סתם ניעור אין סופו לצאת וא"כ נעשה נבלה תיכף מקום נפילת הטפה אם אין בחתיכה גופא ששים דמלבד שיש לומר שאסור לנער במכוין שיצא הטפה מן החתיכה משום אין מבטלין איסור לכתחלא אכא למימר נמי כיון שזהו אין סופו שינער ניעור יפה ביותר וא"כ לא הוי סופו להתפשט ונעשה נבלה תיכף מקום נפילת הטפה כל שאין ששים בחתיכה עצמה לבטל הטפה ודו"ק היטב בהאי חילוקא בין אי יוצא ע"י ניעור סתם או רק ע"י ניעור יפה:

(כח) ומעתה י"ל דר"י ורבנן פליגי בהא, דהנה י"ל דע"י ניעור יפה וודאי יוצא הטפה מן החתיכה אמנם בניעור סתם הוי רק ספק אם הטפה יכולה לצאת וא"כ ס"ל לר"י דמספיקא אמרינן ג"כ חענ"נ וא"כ אם אפילו באמת הך חתיכה לא קבלה עדיין טעם וניעור תיכף מ"מ כיון שע"י ניעור סתם אינה יכולה לצאת רק ע"י ניעור יפה לא הוי ליה סופו להתפשט ונעשה נבלה מקום נפילת הטפה עכ"פ וממילא אוסרת שאר החתיכות וזה שאמר ר"י אימא לא ניעור יפה יפה כלומר דאפשר אם אינו מנער יפה יפה אינו יוצא הטפה רק ע"י ניעור יפה וא"כ לא הוי בכלל סופו להתפשט ונעשה נבלה ואוסרת כל החתיכות, אמנם רבנן ס"ל דע"י ניעור סתם נמי הוי ספק עכ"פ שיוכל לצאת הטפה מן החתיכה וע"י ניעור סתם לא נעשה נבלה כיון שסופו מסתמא לנער דדרך כל המבשלין וממילא לא נעשה נבלה כלל כיון שסופו להתפשט ואע"ג דזהו הוי רק ספק אם יוצא ע"י ניעור סתם מ"מ מספיקא לא אמרינן חענ"נ א"כ ממילא א"ש דברי רש"י אליבא דר"י דכל שיוכל ליתן טעם באותו חתיכה אע"ג שנוער ולא קבלה עוד טעם מ"מ כיון שאין סופו לצאת משם רק ע"י ניעור יפה וזה לא הוי בכלל שסופו להתפשט ונעשה נבלה כל שאין בחתיכה גופה לבטל הטפה נעשה נבלה מקים נפילת הטפה ולא הוי סופו להתפשט כיון שאין יוצא רק ע"י ניעור יפה ור"י ס"ל כיון דהוי ספק אם יוצא ע"י סתם ניעור נעשה נבלה מספק ג"כ וזה כוונתו במ"ש אימא לא ניער יפה, כלומר שמא אם אינו מנער יפה אינו יוצא הטפה ונעשה נבלה מספק ג"כ, ומיושב קושי' א' ב' ודו"ק ועי' לקמן אות ל"א:

(כט) ומעתה י"ל דהא דרבנן שרו הכא אפשל"ס היינו רק משום כיון שאותו החתיכה כאן בתוך החתיכות ובכל החתיכות יש לבטל הטפה ס"ל שפיר דאותה חתיכה לא נעשה נבלה מעולם כיון שע"י ניער סתם נמי אפשר שסופו לצאת הטפה וא"כ הוי כמו בסופו להתפשט דלא נעשה נבלה דמה לי אם סופו להתפשט באותה חתיכה דלא נעשה נבלה או סופו להתפשט, בקדירה ע"י ניעור סתם דהא מסתמא סופו לנער בניעור סתם והוי כמו סופו להתפשט דלא אמרינן נעשה נבלה וזה שאמר אפשר לסחטו, כלומר שיש אפשרות ומציאות שהטפה סופה לצאת ע"י הניעור, משא"כ אם אין אפילו בכל הקדירה ששים נגד הטפה דאז בוודאי הכל נעשה נבלה ואזיל נתערב בקדירה אחרת בעינן ששים גם לרבנן נגד כל הקדירה או נגד כל החתיכות אם לא ניעור כלל דהא אין סופו להתערב בקדירה אחרת ולא שייך הסברא מ"ש משום דסופו להתפשט לא אמרינן נעשה נבלה דבקדירה אחרת לא שייך לומר דחשבינן ליה כאילו כבר מעורב דהא אין סופו לכך וא"כ גם רבנן אע"ג דס"ל אפשל"ת מותר היינו רק באותה קדירה חשבינן ליה כאילו היה מעורב מתחלתו דהוי כסופו להתפשט, משא"כ אם כבר נעשה נבלה באותה קדירה שאין ששים בכל הקדירה נגד החלב גם לרבנן מודי דחענ"נ וא"כ א"ש מ"ט לא קאמר וחענ"נ תנאי הי' דבחענ"נ לא פליגי וגם רבנן ס"ל חענ"נ היכא דלא שייך סברא סופו להתפשט וא"כ א"ש ג"כ מה דלא קאמר לעיל ק' ע"א על רב דס"ל חענ"נ דהוי כתנאי דזהו אינו דגם רבנן מצי סברי דחענ"נ אע"ג דס"ל אפשל"ס מותר, ומיושב קושי' ג' ד', וא"ש נמי דברי הר"מ שכתב ניעור מתחלה ועד סוף לרבותא דאע"ג דניעור כי האי אין דרך לעשות וא"כ לא הוי בגדר סופו להתפשט מ"מ כיון דהר"מ ס"ל ג"כ מספק לא אמרינן חענ"נ וא"כ בניעור סתם נמי אכא עכ"פ ספק אם יצא הטפה הו"ל סופו להתפשט ולא אמרינן חענ"נ ואכא רבותא במה שמנער מתחלה ועד סוף אע"ג דאז נראה כמכיון לבטל הטפה ואין מבטלין איסור לכתחלא מ"מ כיון שהיה סגיא ליה בניעור גרידא נמי וזה שפיר מותר כיון דדרכו בכך לא הוי בכלל אין מבטלין איסור לכתחלא ועי' ש"כ יור"ד סימן פ"ד ס"ק מ' וא"ש נמי מ"ש הר"מ נוער הקדירה עד שישוב ויתערב הכל כיון דיש אפשרות לצאת הטפה ע"י ניעור סתם לדרכו בכך לא הוי בכלל א"מ איסור לכתחלא ומיושבים כל הקושיות בס"ד, וא"ש נמי מ"ש ואפשל"ס עצמו' תנאי הוא, כלומר דרק באפשל"ס עצמו פליגי אבל חענ"נ גם רבנן מצי סברו דלא פליגי רק באפשל"ס היכא שסופו להתפשט וז"ש אפשל"ס, כלומר שסופו ליסחט האיסור ועי' בסמוך באות ל"ג ומיושב הכל בס"ד:

(ל) בגמרא מסיים ותו לא מידי, ויל"ד מה בעי הגמרא בזה, ונראה דהנה לכאורא יל"ד דהא רב אחא מדיפתי פריך ממאי דבאפשל"ס פליגי דלמא טעמא דרבנן רק משום מב"מ בטל ס"ל ועד שתתן קאי אחתיכה ורק משום דאי הוי פליגי רק במב"מ לא היו א"ש דברי רבי וא"כ אכתי קשה מנ"ל הא לרבי לומר דפליגי באפשל"ס דלמא באמת רבנן לטעמיהו דס"ל מב"מ בטל כיון דמלישנא דבריתא גופא לא מוכח דפליגי באפשל"ס לולא דברי רבי ונראה דרבי שפיר הוכיח דע"כ טעמא דרבנן רק משום דאפשל"ס מותר ועד שתתן קאי אטפה דאי נימא דרבנן הכא הני חכמים דפליגי אר"י במס' מנחות כ"ב וס"ל מב"מ בטל קשה למה להו להאריך עד שתתן טעם וכו' ולא אמרו בקיצור לשון דר"י ס"ל אוסרת כל החתיכות משום מב"מ והו"ל לומר דשפיר בטל או דלא הו"ל לאפליגו כלל כיון דכבר ידוע דרבנן דפליגי אר"י ס"ל מב"מ בטל וע"כ דהני רבנן לאו הני רבנן דפליגי אר"י במב"מ רק דכאן פליגי באפשל"ס וזה שמסיים ותו לא מידי, כלומר דרבנן אי הוי ס"ל מב"מ בטל ומהאי טעמא פליגי אר"י לא הו"ל להאריך כל כך וע"כ הני רבנן לאו הני דפליגי אר"י רק דהם ג"כ ס"ל מב"מ לא בטל רק באפשל"ס פליגי וא"ש הלשון ותו לא מידי ודו"ק:

(לא) ובעיקר פלוגתא אם גם מספק אמרינן חענ"נ י"ל דהנה באמת מצינן לומר דמוקמינן החתיכה בחזקת היתר ולא עשה נבלה מספק רק כבר כתבנו לעיל דכל שאין גוף כהחתיכה ששים לבטל איתרע לה חזקת היתר שלה וא"כ י"ל דר"י ס"ל חזקה דאיתרע לא