תבואות השדה חלק ד קסט

הבשר ג"כ ונראה לי דזהו תליא בהך פלוגתא דרב ולוי דלרב דכל אחד נקרא איסור בפני עצמו א"כ ממילא אפילו אם הבשר לא נתבשל עדיין מ"מ החלב שנתבשלה וקבלה טעם מהבשר נאסרה תיכף, אמנם ללוי דהכל נעשה איסור אחד בצירוף הבשר והחלב, א"כ כל שלא נתבשלו שניהם הוי איסור אפילו על אחד מהם, ובזה אתי שפיר מה דפריך לרב חלב אמאי מותר דלמא מיירי שהבשר לא נתבשל עדיין ואינו נאסר רק מדרבנן, ובדרבנן לא אמרינן חענ"נ, אמנם לפי מה שכתבתי אתי שפיר דהחלב עכ"פ נאסרה שנתבשלה תיכף והוי כאיסור בפני עצמו ותיכל לאסור החלב שביורה משום מב"מ, ופריך הגמרא שפיר, (ועי' בשו"ת בית יצחק ליור"ד סימן קי"א) עכ"פ ללוי דהכל בין הבשר ובין החלב הוא רק איסור אחד בב"ח ולא שהחלב והבשר כל אחד יעשה איסור בפני עצמו, וא"כ אפילו אם החלב כבר נתבשלה לא נעשה איסור עד שיתבשל גם הבשר, ואתי שפיר מה דנקט בבריתא לאחר שאמר דח"ז חלב וח"ז בשר מצטרפי וא"כ לא נעשה איסור כל אחד בפני עצמו ולא חל האיסור כלל עד שיתבשלו שניהם החלב וגם הבשר, ומסיים שפיר איזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותו, כלומר שגם הבשר בעינן שיהיה נתבשל, דאל"ה אינו נאסרה גם החלב כיון דהכל הי' איסור אחד (ועי' שם בבית יצחק סימן קי"א אות ה' מ"ש בזה ודו"ק):

(יח) לפימ"ש לעיל באות ט"ז דאי בשר בחלב אסור מל"ת כל תועבה ליכא למילף כלל טעם כעיקר מבשר בחלב דאין הטעם משום טעם כלל רק משום התועבה ורק דבלא נתבשל יחדיו לא הוי תועבה ואתי שפיר מ"ש רש"י בד"ה אמר אביי מבב"ח דאסרה רחמנא מלא תבשל ג' פעמים, ולכאורא יש לדקדק למאי נ"מ קאמר רש"י דילפינן מלא תבשל ג' פעמים, אמנם להנ"ל א"ש אי הוי ס"ל לאביי דילפינן מלא תאכל כל תועבה ליכא למילף מיניה טעכ"ע כלל דליכא למימר דעכ"פ מדקראה התורה תועבה ע"י טעם דווקא מוכח טעם כעיקר דזה אינו הא בבישול בלא"ה אינו מרגיש הטעם וליכא למימר דמשום דטעמא מילתא הי' קפדה התורה בבישול ע"י טעם ורק דכך הי' מחוקי התורה וברצון הבורא ית"ש דבהכי נקרא תועבה ואין להרהר אחר זה כמו שאין לחקור בשאר אזהרות התורה מ"ט הזהיר רחמנא על זה וכיון דמה דאסור באכילה הי' רק משום התועבה ואין מוכח טעכ"ע ומשו"ה כתב רש"י דע"כ אביי דיליף טעכ"ע מבב"ח ס"ל דבב"ח אסיר מג"פ לא תבשל ודו''ק הגם שראיתי בחידושי הרי"מ שכתב דדווקא אי ילפינן מלא תבשל הוי בב"ח חידוש, משא כ אי ילפינן מל"ת כל תועבה לא הוי חידוש עי"ש וא"כ נראה מדבריו דאדרבא אי ילפינן מל"ת כל תועבה טפי אכא למילף טעכ"ע מבב"ח מ"מ במחכ"ת כי רב הוא לפי ענ"ד נראה דאי מל"ת כל תועבה לא שמעינן כלל טעכ''ע בב"ח דרק משום תועבה אסרה רחמנא כנ"ל בס"ד (יט) בתוס' ד"ה אמאי מותר דעת הרבינו שמואל מדאמרינן חלב נבלה הי' ולא אמרינן כיון דאינו אסורה רק משום הבשר לא הוי מב"מ עם שאר החלב וע"כ דמכיון שנאסר חשוב כאיסור מצד עצמו וא"כ הה"ד הרוטב שנאסרה מחתיכת נבלה הו"ל מב"מ עם רוטב של היתר ולא מצי רוטב של היתר לבטל הרוטב היוצא מחתיכת איסור ומשו"ה בעינן בחתיכת היתר ששים נגד הרוטב היוצא מהאיסור, אמנם הר"י חולק עליו דהא משנו גדי אסרה תורה ולא חלב, אע"ג דחתיכה נעשה נבלה מדרבנן וא"כ ע"כ החלב נאסרה מטעם הבשר וע"כ כיון דלא נאסרה אלא מטעם הבשר לא חשיב מב"מ עם שאר החלב וא"כ ה"נ רוטב הנפלט מנבלה אין לו דין מים אסורים רק כמו הבשר נבלה וא"כ לא הוי מב"מ עם הרוטב של ההיתר, ועוד דבשלמא בב"ח כיון שכל אחד מותר בפני עצמו ונוקה על חצי זית חלב הנבלע מחצי זית שמנונית בשר שפיר הו"ל הך חלב עם שאר חלב מב"מ ממש משא"כ בשאר איסורים לא חשיב מה שנאסר רק כמו האיסור וא"כ הך רוטב שנאסרה מבשר נבלה חשיב ג"כ רק כבשר וא"כ הו"ל עם רוטב היתר איני מינו כך הפירוש בדברי התוס' ועי' מהר"ם ומהר"ם שיף תמצא מבואר כדברינו, והנה מ"ש הר"י בתוס' והלא בעלמא חתיכה נעשה נבלה מדרבנן וצריך ס' כנגד כולה קשה קצת הלא אי הו"א חענ"נ מה"ת כ"ש דקשה טפי מאי משני גדי אסרה תורה ולא חלב ועי' בלב אריה שעמד בזה ונדחק קצת אמנם לפיענ"ד נראה הדברים כפשוטן דבאמת מהא דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב לא מצי הר"י לדחות דברי הר"ש כיון דלמסקנא אמרינן באמת דהחלב הו"ל מב"מ עם שאר החלב וא"כ ה"נ הו"ל הרוטב מחתיכת איסור מב"מ עם שאר הרוטב וא"כ שפיר פסק הר"ש דבעינן ששים בחתיכת היתר לבטל הרוטב מן האיסור וע"כ דעיקר הטעם מה שהר"י דחה דברי הר"ש משום דאין להוכיח מבב"ח כלל דוודאי בב"ח חענ"נ מה"ת והוי כגופו של איסור, משא"כ בשאר איסורים מה"ת נשאר ההיתר מותר ורק מדרבנן נעשה כאיסור א"כ ל"ל דהו"ל מב"מ כיון דהני מים באמת היתר גמור ורק משום שיש בהם טעם בשר נבלה נעשה כל המים כגוף איסור מדרבנן וא"כ סגיא לן במה שחז"ל החמירו דבעינן ששים נגד כל המים אבל לא שיהי' נקרא מב"מ עם ההיתר שלא יוכל להתבטל למ"ד מב"מ לא בטל ויש להמתיק עוד הסברא ביותר טעם דהנה כבר כתבנו בכמה מקומות והי' מדברי הנתיבות דכל איסור דרבנן לא הוי איסור חפצא רק איסור גברא (עי' בספר דעת סופר מס' כתובות ט' ע"ב בתוס' ד"ה לא דקא טען טענת דמים) וא"כ עד כאן נוכל לומר דאי אמרינן חתיכה נעשה נבלה הוי כגופו של איסור גם לעניין מב"מ רק אי נוכל לומר שהך חתיכה נעשה איסור ממש, אמנם אם הך איסור לא רמיא כלל על החתיכה רק חז"ל החמירו שיהיה צריך ששים כנגד כל החתיכה א"כ מב"מ לא הוי עכ"פ כיון שלא נתחדש שום איסור על החפץ כלומר על החתיכה וא"כ איך יוכל לצאת מכלל אינו מינו שיהי' נקרא מינו כיון דלא הוי רק איסור גברא ודו"ק היטב בהך סברא, אמנם אי הוי ס"ל לר"י דגם בשאר איסורין חענ"נ מה"ת ודומה לבב"ח והיינו דילפינן באמת גם לשאר איסורי' חענ"נ מה"ת ודומה בשאר איסורין הוי אמרינן שהדין כך מכיון שיש שם טעם איסור לוקה אפילו אם לא אכל כזית מן האיסור כמו שהוא האמת לשיטת ר"ת דס"ל היתר נהפך להיות איסור באמת גם הר"י היה מודה דגם לעניין שיהי' נקרא מב"מ אע"ג שהאיסר הוי אינו מינו מ"מ כיון שהוא עכשיו גופו של איסור הוי גם לעניין מב"מ כגוף האיסור ולא היה פליג על הר"ש ומשו"ה הקדים הר"י דחתיכה נעשה נבלה רק מדרבנן כמה שמסיים ומדאוריתא א"צ ששים אלא כנגד האיסור וא"כ אע"ג דמדרבנן נאסרה כל החתיכה מ"מ משום איסור דרבנן שאינו איסור חפצא כלל לא יוכל לצאת מגדר הראשון שהיה אינו מינו להחשב אח"כ מינו וא"כ לא דמי לבב"ח ומשו"ה פליג על הר"ש אפילו למסקנא דבב"ח הו"ל גוף של איסור גם לעניין מינו שאיסר החלב שביורה מ''מ שאר איסורים אינו דומה לבב"ח כיון דמה"ת בשאר איסורים לא אמרינן חענ"נ, וא"ש דברי הר"י מה שהקדים דחענ"נ אינו אלא מדרבנן דאי מה"ת חענ"נ הוי א"ש דינו של הר"ש לפי המסקנא עכ"פ דחלב הנבלע אוסרת חלב שביורה משום מב"מ והכא דחלב מותר הוא רק בקדם וסלקו דלא פלטה כלל ודו"ק כנ"ל ברור בכוונת דברי התוספת (כ) ומעתה י"ל דלפי האמת פליגי הר"ש והר"י אי הא דאמרינן חענ"נ בשאר איסורי' הוא