תבואות השדה חלק ד קסח

בספרי ח"ג שער טהרת חולין שער ט') ביארתי באופן אחר' ועי' היטב מכל מ"ש בספרי שם שער י' וכאן נשני קצת דברים בשביל איזה דברים שנתחדשו בס"ד:

(יד) עוד י"ל מש"כ הה"מ בדעת הר"מ דאם לא נודע על איזה חתיכה נפל לא אמרינן חענ"נ הי' עפ"י דעת האו"ה שהביא הש"כ בסימן צ"ט ס"ק ט"ו דבלא נודע לא אמרינן חענ"נ עי"ש, ואע"ג שהש"כ השיג עליו שם דא"כ אמאי פריך הגמרא חלב נבלה הוא דלמא מיירו שלא נודע עד לאחר שסלקו הבשר משם י"ל דהכי פריך מדקתני בשר אסור, והנה הבשר פשיטא דאסור בכל גוונא כיון שיש בו טעם א"כ הה"ד חלב מותר ג"כ בכל אופן אפילו נודע עכ"פ יהי' איך שיהי' דעת האו"ה כך דבלא נודע לא אמרינן חענ"נ וא"כ ס"ל להר"מ כיון שלא נודע באיזה מקום נפל החלב לא חל עליו שם איסור כיון דבשעה שבא לפנינו תו לית בו טעם חלב לא אמרינן ביה חענ"נ דכיון דלא היה לפנינו כשהיה בו טעם איסור או טעם חלב לא אמרינן ביה חענ"נ ועי' חתס''ו מס' חולין בד"ה חלב אמאי מותר ודו"ק:

(טו) והנה לפי מה שהסברנו באות י"ג דמשו"ה אמרינן בסופו להתפשט לא נעשה נבלה מקום כפילת הטפה משום דמכיון שנפל למקום שלא יהיה הטעם נרגש הוי כאילו נאבד תיכף ולא מקרי תערובות בב"ח כלל, יש לתרץ קושיית הרי"מ שהקשה מאי פריך הגמרא חלב נבלה הא אותו חלב שנבלע בבשר הרי סופה להתפשט בהחלב שביורה וא"כ לא נעשה נבלה כלל מבליעת הבשר דהרי ביורה אין סוף הבשר ליתן טעם, אמנם לפימ"ש א"ש דוודאי בחלב שנפלה על החתיכה אמרינן שפיר מכיון דלא יכול ליתן טעם בכל החתיכות הרי הוא כאילו נאבדה לגמרי ולא חל האיסור מעיקרא, משא"כ הכא אותו מעט חלב שנבלע בבשר וודאי ליכא למימר דחזינן לה כאילו נאבד שהרי טעמה נרגש בבשר וגם בליעת הבשר שנתערב עם החלב שבתוכה ג"כ נרגש הטעם שם תיכף בחתיכה וליכא למימר דהוי כנאבד כיון שנותנין טעם זה בזה ולא יהיה נאבד רק בשעה שיפלוט ליורה, ואז לא מהני כלום כיון שבשעת פליטתה ליורה כבר נאסרה בליעת החלב ע"י טעם ממש וכבר חל עליו שם איסור ע"י תערובות הטעמים בחתיכה ויש להעמיס זה בכוונת רש"י ד"ה חלב נבלה שכתב וז"ל חלב מעט שנבלע בבשר נעשה נבלה שהרי נאסר', ולכאורא מה בעי רש"י במ"ש שהרי נאסר, אמנם לפימ"ש כוונתו כך דליכא למימר שלא נעשה נבלה כיון שסוף הבליעה של בשר להתפשט ביורה א"ז אמר דלא שייך כאן לומר כך דמכיון שכבר קבלה החלב טעם בשר ונאסרה ולא מצינן לומר שהוא כנאבד שהרי כבר חל עליו שם איסור מטעם הבשר א"כ לא מהני מה שסופו להתפשט ופריך הגמרא שפיר, שוב ראיתי בשו"ת כתב סופר ליור"ד סימן כ"ג שהקשה ג"כ מ"ט חלב נבלה כיון שסופו להתפשט ולפי דברינו א"ש דבמקום דלא נוכל לומר דלא חל האיסור כלל שהרי הבשר עכ"פ נאסר וכבר חל שם איסור לא מהני מה שסופו להתפשט ודו"ק ועי' בסמוך אות כ"א בס"ד:

(טז) בגמרא גדי אסרה תורה ולא חלב והא אתמר חצי זית בשר וכו' אמר רב לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בשולו, ואס"ד גדי אסרה תורה ולא חלב אאכילה אמאי לוקה ח"ש הי' לכאורא יל"ד כיון דדברי רב מה שמחלק בין אכילה לבישול תמוהין בלא"ה כדפריך בסמוך ממהנפשך אי מצטרפין אבישול אמאי אינו לוקה וא"כ מאי פריך דרב אדרב כיון דמילתא דרב תמוהין מעצמן והוא דקדוק עצום לכאורא, ונ"ל דאי לאו דהו"א גדי אסרה תורה ולא חלב שפיר י"ל דיש חילוק בין אכילה לבישול, דהנה הא וודאי בבשל ח"ש בשר וח"ש חלב אע"ג דאין מצטרפין למלקות מ"מ איסורא עבד מה"ת כמו בשאר ח"ש דאסור מה"ת אפילו שלא באיסורי אכילה ועי' מס' שבת ע"ד ע"א ברש"י ד"ה וכי מותר לאפות וא"כ ממילא לוקה על אכילה אי אמרינן דאכילת בב"ח אסור מלא תאכל כל תועבה כיון שעכ"פ נעשה תועבה מה"ת ועי' כה"ג בשו"ת בית יצחק ליור"ד ח"א סימן קי"א וא"כ אי לא הוי אמר דרב ס"ל גדי אסרה תורה ולא חלב הוי מצינן לומר דרב ס"ל אכילת בב"ח אסור מל"ת כל תועבה וא"כ שפיר איני לוקה על בישול דהוי רק ח"ש ועל אכילה לוקה דעבד תועבה עכ"פ ונעשה התועבה בשניהם בבשר ובבחלב והוי שפיר משם אחר ומצטרפי לעניין אכילה, אמנם כיון דס"ל גדי אסרה תורה ולא חלב ואי הוי ס"ל מלא תאכל כל תועבה ממילא גם החלב אסור דגם בחלב נעשה תועבה כמו בבשר וע"כ דרק משום לא תבשל ג"פ וא"כ קשה אמאי לוקה אאכילה כך ס"ל להמקשן ופריך שפיר דרב אדרב, אמנם למסקנא דפריך ממנ''פ אי מצטרפי אבישול נמי ללקי ולא משנו דטעמא דרב משום ל"ת כל תועבה והוי לעניין אכילה שיעור שלם ולעניין בישול רק ח"ש י"ל דס"ל לגמרא דהא דאמרינן גם בשאר איסורים חענ"נ היא משום דילפינן טעכ"ע מבב"ח ואי הוי ס"ל דבב"ח אסור, מל"ת כל תועבה ליכא למילף כלל טעכ"ע ממב"ח דהתם לאו משום דהטעם גורם איסור רק משום דכיון שערבן דרך בישול נעשה תועבה ולא מוכח כלל טעכ"ע מבב"ח ואמאי ס"ל לרב גם בשאר איסורים חענ"נ וע"כ דבב"ח ילפינן מלא תבשל ג"פ ושפיר ילפינן טעכ"ע ולומר חענ"נ מבב"ח (ועי' בחתס"ו בחידושיו למס' חילין) דאי ילפינן טעכ"ע מבב"ח אמרינן בשאר איסורי' נמי חענ"נ ורב הכי ס"ל בשאר איסורי' חענ"נ ג"כ במס' חולין ק' ע"א וא"כ ליכא למימר דרב יליף בב"ח מל"ת כל תועבה רק מלא תבשל ופריך שפיר ממנ"פ אי מצטרפי אבישול נמי ללקי, וי"ל דגמרא ס"ל דע"כ לרב בשאר איסורי' נמי חענ"נ מה"ת דאי לאו הכי לא הוי ס"ל מב"מ לא בטל דבדרבנן לא אמרינן מב"מ לא בטל (עי' מסכת' חולין צ"ד ע"ב בתוס' ד"ה שאני צור) וע"כ דמה"ת חענ"נ וא"כ ילפינן טעכ"ע מבב"ח וע"כ דבב"ח אסור משום לא תבשל דאי מל"ת כל תועבה לא שמעינן כלל טעכ"ע דהתם אסור רק משום התועבה וע"י הטעם ניכר התועבה ולא שמעינן בשאר איסורים טעכ"ע וע"כ דבב"ח אסור מלא תבשל ג"פ ופריך שפיר ממנ"פ אי מצטרפי אבישול נמי ללקי, כנ"ל בכוונת הגמרא בס"ד ודו"ק היטב ועי' עוד בסמוך באות ח"י:

(יז) בגמרא מסקינן דלרב אינו לוקה גם על אכילה רק בבא מיורה גדולה וא"כ ס"ל לרב דהתורה לא חייבה בב"ח רק כשיש מכל אחד שיעור שלם מבשר ומחלב וכבר כתבתי בספרי ח"ג בשער טהרת חולין שער י' דרב ס"ל אפשל"ס אסור והיינו דהבשר נעשה גוף איסור וכן החלב לאחר שהיו מעורבים יחדיו, וא"כ א"ש מ"ש רש"י שאין מצטרפין מכלל היתרן לקרות איסור עד שיהא בכל אחד שיעור שלם אמנם לוי ס"ל דגם לאחר תערובות אינו גוף איסור בפני עצמו וא"כ גם ח"ז בשר וחצי זית חלב מצטרפי שהרי גם לאחר תערובתן אינו כל אחד איסור בפני עצמו רק בשר בחלב ושפיר מצטרפי עי"ש בספרי, והנה לפי"ז י"ל מה דלוי מסיים אח"כ בברייתא באיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותו לכאורא מאי עניין הך דינא למה שאמר מקודם דח"ז בשר וח"ז חלב מצטרפים ונ"ל דהנה בספר חוו"ד סימן צ"א ס"ק ז' כתב דאע"ג דהבשר לא נתבשל עדיין מ"מ אם חלב כבר נתבשל נעשה החלב איסור, אמנם בחחס''ו למס' חולין ראיתי בדברי המתחיל גדי אסרה תורה דגם החלב לא נאסר עד שנתבשל