תבואות השדה חלק ד קסו

אמרינן רק כל זמן שנרגש טעם איסור וחתיכה עצמה נעשה נבלה נשאר האיסור לעולם (עי' בספר כנפי יונה סימן צ"ח) וא"כ כיון דמכיון שנעשה איסור נשאר אסור לעולם שפיר הו"ל מינו עם חתיכות האחירות ועי' מס' חולין צ"ז ע"ב תוס' ד"ה אלא מעתה אם יש לומר דהאיסור נפלט לגמרי ודו"ק ואתי נמי שפיר ברש"י בעמוד ב' ד"ה קסבר אפשר לסחטו ז"ל מפני שכולה נעשית איסור וכל הנשאר בה אסור ומה כוונת רש"י במ"ש וכל הנשאר בה אסור' רק כוונתו דלא תימא דעיקר איסור הוא רק מחמת שמשהו נשאר לעולם וא"כ לא הוי מינו עם שאר חתיכות ולאפוקי מזה כתב וכל הנשאר אסור, כלומר ולא רק משהו הנשאר וא"כ שפיר הוי מינו עם חתיכות אחירות:

(ז) בגמרא אמר ליה מר זוטרא מכדי רב כמאן אמרא לשמעתא כר"י וכו' סלק את מינו כמי שאינו, והוא לכאורא אריכות לשון דמאי נ"מ אי ס"ל כר"י דמב"מ לא בטל או דס"ל סתם מב"מ לא בול בלא ר' יהודה, ונ"ל דהנה כבר הארכתי בספרי ח"ג בסוגיא דזרוע בשלה אם גם במב"מ אמרינן נהפך היתר להיות איסור, וכתבתי דאי הטעם במב"מ דלא בטל משום דילפינן מלקח דם הפר ודם השעיר כר"י במס' מנחות כ"ב ע"ב א"כ לא שמעינן רק דלא בטל אבל היתר נהפך לאיסור לא מוכח משם אמנם אי הו"א כמ"ש התוס' (מס' ע"א ס"ו ע"א) ד"ה מכלל וז"ל ועוד דמשהו מין במינו אין הטעם בטל אפיל באלף כיון שהטעם שוה א"כ גם במב"מ האיסור משום הטעם, ושפיר י"ל נהפך היתר לאיסור כיון דחזינן ליה כאילו היה נרגש טעם האיסור (ועי' בנו"ב מהד"ת ליור"ד סימן ל"ה לעניין מב"מ בנתערב רק טעם ולא ממשו) והנה לכאורא יש להקשות האיך נוכל לומר סלק מינו דהיתר נמי שאיני הא אי אמרינן דגם במיני אסור מחמת הטעם א"כ תיכף נהפך היתר לאיסור ולא שייך לומר סלק מינו דהיתר, וצ"ל דבאמת לא אמרינן סלק רק אי לא אמרינן נהפך היתר לאיסור וההיתר נשאר מותר רק שאסור מחמת האיסור א"כ שפיר שייך לומר סלק כיון שיש שם גם אינו מינו, משא"כ אי האיסור מחמת הטעם לא שייך לומר סלק וא"כ א"ש לישנא דגמרא מכדי רב כמאן אמר לשמעתיה כר"י ואיהו יליף מולקח דם הפר במס' מנחות כ"ב ע"ב וא"כ לא אמרינן במב"מ היתר נהפך לאיסור, וקשה אמאי לא אמרינן סלק את מינו כמי שאינו כיון דלא אמרינן במב"מ נהפך היתר לאיסור (ועי' שו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ג סימן ע"ח) ודו"ק:

(ח) בגמרא גדי אסרה תורה ולא חלב והקשה הפלתי בסימן צ"ב ס"ק ד' האיך אפש"ל דהחלב אינו אסור הא החלב בלעה מבשר ואסורה משום טעכ"ע אי ס"ל טעכ"ע דאוריתא, אמנם לפימ"ש לעיל באות ו' דעיקר קושיית הגמרא כיון דאפשר לסחטו מותר לא הוי מב"מ לאסור שאר הבשר במשהו א"ש דהכי משני הגמרא גדי אסרה הורה דנעשה איסור מחמת עצמו אמנם החלב אינו אסור מחמת עצמו רק מחמת שקבלה טעם מבשר וא"כ לא הוי מב"מ עם חלב שביורה וא"כ לא קשי' חלב נבלה הוי דהחלב אינו אסור מחמת עצמו ושפיר בטל בחלב שביורה דלא הוי מב"מ ודו"ק:

(ט) נעתוק בכאן לשון הר"מ פ"ט ממאכלות אסורות הלכה ט' הלכה י' יז"ל חתיכה של בשר שנפלה לתוך קדירה של חלב טועם העכו"ם את הקדירה אם אמר שיש בה טעם בשר אסורה, ואם לאו מותרת ''ואותה חתיכה אסורה'' במד"א שקדם והוציא את החתיכה קודם שתפלוט החלב שבלעה אבל אם לא סלק משערים אותה בששים מפני שהחלב שנבלע בה ונאסר יצא ונתערב עם שאר החלב עכ"ל בהלכה ט', והנה מ"ש ואותה החתיכה אסורה משמע אפילו אם אין בה טעם חלב נמי אסורה ואמאי אסורה בלית בה טעם חלב וכבר הקשה כן (בפלתי סימן צ"ב ס"ק א'), וצ"ל ע"כ דחיישינן דלמא כבר פלטה החלב מה שבלעה ונאסרה תיכף בשעת הבליעה אפילו אם אין בה עכשיו טעם וא"כ קשה אמאי תהיה החלב מותרת בלא קדם וסלקו בששים נגד החתיכה הא יש לחוש דלמא בלעה ופלטה כמ"פ בחלב ובכל פעם נעשה החלב נבלה (ועי' פר"ח ביור"ד סימן צ"ב ס"ק ב' שהקשה כן) (ולכאורא י"ל לפימ"ש הש"כ בסימן צ"ד ס"ק ד' דאם כבר נאסר מבב"ח הו"ל כשאר איסורים ולא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבלה א"ש, דוודאי בפעם הראשון כשחלב נבלע בבשר אותו החלב הוי נבלה וצריך ששים בחלב שבקדירה לבטל אותה משא"כ בחלב שנכנס אח"כ לבשר כיון שהבשר כבר נאסר מבליעה הראשונה הו"ל כשאר בשר אסור ואין החלב שנבלע בו אח"כ נעשה נבלה ואינו נאסר רק מה שבלעה מן החתיכה וא"כ סגיא בששים נגד החתיכה, אמנם אי לא ס"ל כסברת הש"כ הנ"ל קשה אמאי סגיא בששים) ונ"ל בזה לתרץ דהא פשיטא דכל הני חששות דלמא בלעה ופלטה או פלט כמ"פ הוי רק ספק וא"כ סברא הוי לן לאוקמא בחזקת היתר ולא נאסור כלל כל שאין בו טעם רק י"ל דמכיון שנתערבו יחדיו בשר וחלב איתרע ליה החזקת היתר לכל חד, אמנם עד כאן אמרינן דחזקת היתר איתרע רק כשנפל בפחות מששים, דאע"ג דהרבה פעמים גם פחות מששים ליכא טעמא מ"מ הו"ל ריעותא, משא"כ בששים כיון דבששים דרכו להתבטל א"כ לא הוי ריעותא וא"כ א"ש הכל דוודאי אותה החתיכה דאיתרע חזקת היתר שלה תיכף שנפלה לחלב ואין בה ששים נגד החלב אסורה אע"ג דאין בה טעם חלב דחיישינן שמא בלעה ופלטה וכן החלב אם אין בה ששים נגד הבשר שפיר אסורה אפילו אם אין בה טעם בשר כל שיהיה שהות שהבשר יפלוט חלב שבלע אע"ג דהוי רק ספיקא אם פלט ליכא לאוקמא בחזקת היתר דאיתרע ליה חזקת היתר דחלב ג"כ תיכף שנפל שם החתיכה בפחות מששים, משא"כ ביש ששים דאז לא איתרע כלל חזקת היתר דחלב שפיר לא חיישינן שמא בלע ופלט הרבה פעמים דמוקינינן שפיר החלב בחזקת היתר ולא איתרע החזקה כלל כיון שיש שם ששים לא איתרע החזקת היתר ושפיר מוקמינן החלב בחזקת היתר ולא חיישינן דלמא בלע ופלט הרבה פעמים (ועי' בישועות יעקב ליור"ד סימן צ"ב ס"ק א') שכתב דבחלב כיון דהא דבלח נעשה נבלה הוי רק מדרבנן אפילו בב"ח משו"ה לא חיישינן שבלע ופלט הרבה פעמים, משא"כ על החתיכות גופא דנעשה נבלה מדאוריתא שפיר חיישינן שבלעה ופלטה, אמנם לא יתכן זה לדעת הש"כ סימן צ"ב ס"ק ט"ו דבב"ח אפילו בלח מה"ת נפשה נבלה א"כ קשה נחוש דלמא בלע ופלט הרבה פעמים, אמנם לדברינו א"ש דכל שיש ששים שפיר אכא חזקת היתר ולא הוי ריעותא כלל כל שיש ששים, ומשו"ה לא חיישינן ודו"ק:

(י) שם בהלכה י' כתב וז"ל נפל חלב לתוך קדירה של בשר טועמין החתיכה שנפל עליה, אם אין בה טעם חלב הכל מותר ואם יש בחתיכה טעם חלב אעפ"י שאם תסחט החתיכה לא ישאר בה טעם הואיל ויש בה עתה טעם חלב נאסרה אותה חתיכה וצריך בכל הקדירה ששים כנגד אותה חתיכה וחתיכה אסורה, והשאר מותר בד"א בשלא נער הקדירה וכו' אבל אם נער מתחלה ועד סוף הר"ז בנותן טעם וכן אם נפל לתוך המרק וכו' ולא נודע לאיזה חתיכה נפל ניער את הקדירה עד שיתערב הכל ואם אין בה טעם חלב מותר הכל עי"ש, והנה מלבד מה שתפסו הכל על הר"מ במ"ש ניער הקדירה דמה מהני ניער אח"כ (עי' בטור סימן צ"ב, ובט"ז שם ס"ק ו') (ובש"כ ס"ק ח') יש לי לדקדק עוד כיון דהר"מ ס"ל אפשר