תבואות השדה חלק ד קסה

נפלט ממנה כל האיסור והך משהו שיש בה עכשיו הוא נשאר ממעיקרא וממילא אותה חתיכה אסורה, משא"כ אם יש ששים בשאר חתיכות חוץ אותה חתיכה שפיר מצינו לומר משום חזקת היתר דחתיכה שלא נשאר בה אפילו משהו מבליעת הראשונים, משא"כ אי ליכא ששים רק עם הך חתיכה וע"כ גם עכשיו יש בה משהו א"כ אפילו אי נימא דמשהו לא הוי רק מדרבנן אפילו אם כבר נאסרה דטעם קלוש בכל גוונא לא הוי רק מדרבנן כמו נו"ט בנ"ט (עי' בספר גינת וורדים כלל ס"ה) שהאריך בזה מ"מ אפילו בדרבנן היכא שיש חזקת איסור אזלינן לחומרא ואמרינן חזקה דכשעת מציאתן וכמו שעכשיו יש בה משהו מעיקרא נמי היה בה הך משהו שנשאר מבליעה הראשונה ומעולם לא היה נפלט לגמרי ודו"ק:

ומעתה א"ש דברי המחבר דבסימן צ"ב כתב להדיא אם בשלה עם אחירות א"צ אלא ששים כנגד האיסור ומשמע דבאחירות לבד חוץ אותה חתיכה יש ששים כנגד האיסור כתב שפיר ''ואז'' החתיכה עצמה ג"כ מותרת דמאי נחוש דלמא נשאר בה משהו אדרבא מוקמינן בחזקת, היתר ואמרינן דלא נשאר בה אפילו משהו דהא אפשר שגם עכשיו לא נבלע כלום מחדש באותה חתיכה דכיון דהיתה טרודת לפלוט מבליעה הראשונה לא בלעה עכשיו כלום, אמנם בסימן ק"ו דכתב להדיא דמצטרפין גם אותה חתיכה א"כ ליכא ששים רק עם אותה חתיכה וליכא צד היתר רק באופן שגם עכשיו יש בה משהו וא"כ מה תאמר שמעיקרא פלטה לגמרי ועכשיו בלעה מחדש משהו אמרינן מוקמינן המשהו בחזקתה ונשאר שם מעיקרא ועכשיו לא בלעה כלום וא"כ נפלט לחוץ רק כזית פחות משהו וממילא אכא ששים נגד כזית פחות משהו בשאר חתיכות חוץ אותה חתיכה ומותרים וחתיכה הראשונה אמרינן דמעולם לא נפלט האיסור לגמרי דמשהו שהיא עכשיו שם ע"כ היא ממעיקרא וממילא נשארה החתיכה באיסורה דאע"ג דמשהו לא הוי רק טעם קלוש ואין איסורא רק מדרבנן מ"מ במקום חזקת איסור בדרבנן נמי אזלינן לחומרא ודו"ק היטב כי הוא נכון מאוד בישוב דברי המחבר בס"ד ובגוף הסברא דהא דנשאר משהו עכ"פ הוא רק מספיקא נבאר עוד בס"ד בישוב דברי הרמב"ם שהובא בש"ע סימן צ"ב עי"ש בט"ז ס"ק ו' ובש"כ ס"ק ח':

(ה) ומעתה נבא לביאור קושיית הגמרא על רב מאי קסבר רב אי קסבר אפשר לסחטו מותר חתיכה אמאי נעשה נבלה, והנה הר"נ כתב דלרש"י הכי פירושו דאי הוי אמרינן גם בב"ח אי הוי אפשר ליסחט לגמרי החלב שלא יהיה ממנה אפילו משהו בבשר גם החתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת א"כ עכ"פ אין גוף הבשר נעשה כשרשו של איסור, וא"כ אפילו אי נימא דמ"מ החתיכה אסורה לעולם דמשהו נשאר עכ"פ מ"מ לא הוי כבשר שאסור מחמת עצמו שיהיה נקראת מינו עם חתיכות האחירות עי' היטב בר"נ ובפרט אי הו"א דאין זה דבר ברור שישאר אפילו משהו פשיטא דאע"ג דהחתיכה נשארה באיסורה מספיקא מ"מ מינו לא הוי עם שאר החתיכות עי' היטב בר"נ ובזה יש להבין שקלא וטריא דגמרא ופרש"י דגמרא פריך מאי קסבר אי קסבר אפשר לסחטו מותר, ופרש"י באיסור שנבלע בהיתר, והנה לכאורא יל"ד מאי פריך הגמרא הא אפילו אי ס"ל לרב בשאר איסורין אפשר לסחטו מותר מ"מ בב"ח ס"ל אסור ומאי פריך הגמרא ועי' (בספר ראש יוסף שהרגיש ג"כ בזה) ועוד יל"ד ברש"י ד"ה אי קסבר כתב וז"ל ולכתחלא הוא דאסור שאין מבטלין איסור לכתחילא ומה בעי רש"י בזה כיון שלכאורא אין נ"מ לפירוש הגמרא אי מותר לסחוט לכתחלא או אסור לכתחלא ובתוס' ד"ה אפשר לסחטו כתבו ג"כ דרק בדיעבד מותר ומאי בעי בזה, ונ"ל דהמקשן ידע באמת דיש לחלק בין בב"ח לשאר איסורין באפשר לסחטו דאי אפילו בשאר איסורין מותר מ"מ בב"ח אסור רק דהכי פריך, דהנה י"ל ב' דרכים בהא דאפשר לסחטו, דרך אחד דמשהו נשאר עכ"פ ומ"מ יש חילוק בין בב"ח לשאר איסורין דבשאר איסורין אמרינן כיון דלא נשאר רק משהו אינו אוסרת, משא"כ בב"ח כיון שעכ"פ פעם אחת היה בה טעם ונאסרה וא"כ אע"ג שלא נשאר רק משהו אח"כ מ"מ מכיון שמעורבין עדיין אפילו במקצת שם תערובות בב"ח על החתיכה ואסורה לעולם מחמת אותה משהו, וא"כ כיון שמ"מ מה שאסור החתיכה לעולם הי' מחמת המשהו חלב שאין יוצא לעולם ממנה א"כ לא הוי מינו עם שא החתיכות דהא עיקר האיסור אינו רק משום בב"ח ולא שהבשר יהי' גוף איסור (ועי' היטב בספר גינת וורדים כלל ס"ח ודו"ק) אמנם אי הוי אמרינן דבשאר איסורין אפשר לסחטו מותר דבאמת נסחט לגמרי ולא נשאר אפילו משהו הוי מצינן לומר דבב"ח אפילו נסחט לגמרי ג"כ אסור דהבשר נעשה אסור מצד עצמו אפילו בלא טעם חלב, וא"כ שפיר הוי מינו אם שאר חתיכות, אמנם הגמרא היה סבירא לי' דבאמת נשאר משהו ומ"מ מותר בשער איסורין וא"כ אפילו דנימא דבב"ח אסור מ"מ אין האיסור רק משום משהו שנשאר בה וממילא לא הוי מינו עם שאר חתיכות, ופריך הגמרא שפיר:

(ו) והנה י"ל הנ"מ אי בשאר איסורין אפשר לסחטו מותר דאע"ג דנשאר משהו מ"ט בטלה המשהו משום הכא בשאר איסורין מותר רק בב"ח נשאר האיסור לעולם אפילו במשהו דבב"ח אינו בטול מכיון שנאסור פעם אחת או דאמרינן דאפילו משהו אינו נשאר הי' כך דאי אמרינן דמשהו נשאר עכ"פ א"כ גם בשאר איסורין אסור לסחוט לכתחלא אפילו באופן שלא יכנס לשאר חתיכות כגון שבישול החתיכה ביורה גדולה של מים כדי שלא יהיה נרגש בה טעם האיסור שנבלע מעיקרא מ"מ אסור כיון דמשהו נשאר בה עכ"פ והוי כמבטל איסור לכתחלא, אמנם אי הו"א דהאיסור נסחט לגמרי ולא נשאר אפילו משהו לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלא כיון דלא נשאר איסור אפילו משהו למה לא יהיה רשאי להפריד האיסור מן ההיתר כיון שלא נשאר אפילו משהו מן האיסור, והכה גם הגמרא ידע דיש חילוק בין אפשל"ס בב"ח ובין שאר איסורין רק דדייק ליה מדנקט אפשר לסחטו מותר דמשמע רק בדיעבד כמ"ש התוס' ולא נקט מותר ליסחט האיסור וע"כ דלכתחלא אסור משום דנשאר משהו וא"כ אפילו אי יש חילוק באפשל"ס בין בב"ח ובין שאר איסורין היינו רק משום דבב"ח כיון שנשאר אפילו רק משהו מ"מ שם בב"ח עליו ואסור וא"כ כיון דמ"מ אין האיסור רק משום המשהו שנשאר בחתיכה עכ"פ אין עליו שם מינו עם שאר חתיכות דכאן האיסור רק משום המשהו וא"כ אמאי קאמר רב דכל חתיכות נאסרין משום מב"מ הא לא הוי מינו עם שאר חתיכות, ופריך הגמרא שפיר, וגם א"ש פרש"י דמפרש בכוונת המקשן דגם בשאר איסורין נשאר משהו וא"כ מנ"ל לומר דבב"ח הוי איסור גוף הבשר שיהיה נקרא מינו עם שאר חתיכות כיון דאפשר דאין האיסור רק משום משהו שבה, משא"כ אי הו"א בשאר איסורין מותר משום דאפילו משהו לא נשאר שפיר מצינן לומר דבב"ח אסור מ"ט משום דבגוף הבשר נעשה איסור והוי שפיר מינו ולא היה מצי להקשות משאר איסורין לבב"ח ודו"ק ועל זה משני אלא קסבר אפשל"ס אסור וקאמר אלא היפוך מסברת המקשן דאם לא היה נשאר אפילו משהו וודאי מותר בשאר איסורין וא"כ לא נקרא האיסור על שם עצמו דגם בשאר איסורין אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבלה והוי גוף איסור וזהו החילוק בין היתר נהפך לאיסור ובין חענ"נ דהיתר נהפך לאיסור לא