תבואות השדה חלק ד קסב

דבריו לבטלה אמרינן דכוונתו לבטל באמת וא"כ שפיר אמרינן דעכ"פ די אם נימא דהשליחות נתבטל שלא יהיו דבריו לבטלה לגמרי, משא"כ לביטול גט גופא אוקמינן הגט בחזקתו וא"כ כל דלא בטל בפירוש שיאמר אנו מבטל מלהיות גט עוד אמרינן דסגיא לן לבטל השליחות גרידא שלא יהיו דבריו לבטלה לגמרי וא"ש ג"כ מ"ש הר"מ פ"ו מהלכות גירושין והביאו בש"ע אה"ע סימן קמ"א דאם היה הגט ביד הבעל ואמר בטל הי' דאז הגט גופא בטל והיינו דאם היה הגט ביד הבעל א"כ אי נימא דלא בטל הגט גופא הוי דבריו לבטלה לגמרי בכה"ג שפיר אמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ונתבטל גט גופא, משא"כ כשהי' ביד השליח סגיא לן לבטל השליחות גרידא שלא יהי' דבריו לבטל לגמרי זולת כשמבטל הגט בפירוש כנ"ל ליישב שיטת הפוסקים דס"ל דגם הגט בטל אם בטלו בפירוש ודו"ק:

(טז) בתוס' ד"ה ובי תרי הקשו ולתקן שיבטל בפני ג' וי"ל מפני תקנת עגינות, וצ"ל אע"ג דר"נ ס"ל משום תקנת ממזרים היינו רק דמשום תקנת עגונא גרידא לא היו מתקנים שום תקנה, משא"כ מכיון שכבר הוצרכו לתקן שלא יועיל בפני שנים משום תקנת ממזרים תקנו נמי משום עגונות שלא יבטל אפילו בפני שלשה ועי' במהרש"א, ולכאורא י"ל דלעולם בפני שלשה נמי אכא קצת חששא דממזרות ג"כ דאע"ג דג' אית להו קלא מ"מ דלמא לא יגיע הקול לאזנה עד אחר נשואין דהא מסתמא יבא השליח אצלה טרם שיגיע הקול לאזנה דהשליח קדום לקיל רק דמ"מ ליכא חששא כולי האי דהא צריכה להמתין ג' חדשי הבחנה רק די"ל דתליא בהא פלוגתא דאי מונין הג' חדשים משעת נתינה א"כ כל פעם צריכה להמתין ג' חדשים לאחר שיגיע הגט לידה וליכא חששא דממזרות, אמנם אי ס"ל משעת כתיבה אכא חשש ממזרות טפי דלפעמים תוכל להנשא תיכף בגט זה, כגון שנכתב מכבר ויגיע לידה קודם הקול ועי' באבן פנה לאה"ע סימן קמ"א ס"ק ט"ז שהרגיש בזה החילוק ותימא לי על הגאון בעפנ"י שכתב דרוב פעמים א"א לה לינשא עד ג"ח דקיי"ל משעת נתינה וזהו אינו דהא בש"ע אה"ע סימן י"ג פסק להדיא דמשעת כתיבה רק הרמ"א בשם אומרים הביא שם דמונין משעת נתינה עי"ש עכ"פ י"ל דקצת חשש ממזרות אכא בשלשה נמי ולכך לא תקנו בשלשה, ובזה יש להבין דברי רש"י במשנה שכתב בפני ב"ד של שלשה ואח"כ כתב מפני תקין העולם שהשליח שאינו יודע בדבר מוליכו לו והי' ניסת בו וקשה הא בפני שלשה ליכא חשש ממזרות ועי' בתוס' יו"ט שעמד בזה, אמנם לדברינו א"ש דרש"י ס"ל דגם לרשב"ג לולא שהיה עכ"פ קצת חשש ממזרות לא היו עושים התקנה כ"כ חזקה שלא להני הביטול כלל כיון דליכא שום מילתא לאיסורא רק כיון דבשלשה נמי אכא חשש ממזרות קצת שפיר תקנו אפילו בשלשה דלא להוי ביטול כלל אפילו בדיעבד רק מעיקרא לא היו מתקנים שלא להני בשלשה כיון דליכא חשש ממזרות כל כך רק משום תקנת עגונות וממילא כיון דאכא נמי חשש ממזרות עכ"פ תקנו שלא יועיל הביטול כלל דאפילו בשלשה נמי אכא חשש ממזרות קצת כמה שנבאר בס"ד ועי' בפנ"י ברש"י במשנה בד"ה בראשונה ודו"ק:

(יז) והנה י"ל דרבי ורשב"ג פליגי באמת בהא דרבי ס"ל דמונין משעת נתינה ואז ליכא שום חשש ממזרות בשלשה דעד ג' חדשים וודאי יגיע הקול לאזנה וא"כ כיון דליכא רק משום תקנת עגונות גרידא לא מובעי' לפירוש רש"י ותוס' דבדין מעגנא וודאי לא הוצרכו חז"ל לחזק כל כך התקנה שלא יהני הביטול כלל אלא אפילו לפירוש רשב"א וריטב"א דמיעגנא שלא כדין שתסבור דלמא בטל קידם שיגיע הגט לידה עי' ברשב"א, מ"מ כיון דאין כאן שום סרך איסור עכ"פ לא תקנו כל כך שלא יועיל הביטול כלל אפילו בדיעבד, אע"ג דגם לרבי יש כח לחכמים להפקיע הקידושין למפרע דהא בפחות משנים כפי הנראה מדברי התוס' ד"ה ורב נחמן ג"כ אפילו לרבי אמרינן אפקעונהי אי לא ס"ל כה"ג אין דבר שבערוה פחות משכים כיון דלא אתחזק איסורא ועי' במהרש"א שם מ"מ בשנים לר"כ או בשלשה לרב ששת דליכא שום חשש ממזרות דעד ג' חדשים וודאי תשמע מהביטול וליכא רק חשש עגון לא תקנו שלא יועיל הביטול אפילו בדיעבד, אמנם רשב"ג ס"ל דמונין משעת הכתיבה א"כ אפילו בשלשה יוכל להיות חשש ממזרות דתנשא תיכף כשיגיע הגט לידה. אם יהיה נכתב מכבר ואז עדיין לא יהיה נשמע לה הקול וכיון דאכא סרך איסורא דחשש ממזרות הוצרכו לתקן שלא יועיל הביטול כלל ויהי' א"ש לפי"ז שיטות הפוסקים שהביא הרמ"א בסימן י"ג דמונין משעת נתינה כיון דמוכח דגם רבי הכי ס"ל כמ"ש וקיי"ל כרבי לכך פסקו דמונין משעת נתינה ועי' בספרי ח"ב בשער גיטין וקידושין שער ג' אות כ"ו מ"ש שם בהך פלוגתא אי מוכין משעת נתינה או משעת כתיבה ודו"ק:

(יח) והנה י"ל עוד בפלוגתא דרבי ורשב"ג, דהנה לכאורא יש להבין מ"ט לא ס"ל הך דמה כח ב"ד יפה ואע"ג דהגמרא בדף ל"ד ע"א מחלק בין ממונא לאיסורא מ"מ טעמא בעי כיון דגם לרבי ס"ל בפחות משנים אמרינן אפקעונהי אלמא דיש להם כח גם באיסורא א"כ מ"ט לא תקנו בכל גוונא שלא יועיל הביטול ונראה דהנה הפנ"י הקשה בגמרא בד"ה מהו דתימא מהו הועילו חכמים בתקנתן לומר בפ"נ ובפ"נ הא אכתי מצי לערער ולומר שבטל שלא בפני השליח אי ס"ל בטולו מבוטל וכתב לתרץ דאע"ג דמהני ביטול שלא בפני השליח ג"כ מ"מ היינו דווקא אם מביא עדים על זה, משא"כ בלא עדים אינו נאמן לומר שבטל ועבר אתקנתא דרבנן דאין אדם משום עצמו רשע עי"ש וא"כ הועילו עכ"פ שלא יבא לערער והנה י"ל דעד כאן לא אמרינן מה כח ב"ד יפה היינו רק באופן שאם יבא אחד לעבור על תקנתם נתבטלה התקנה לגמרי כמו באפטרופס אי הו"א הגדילו יכולים למחות שפיר אמרינן מה כח ב"ד יפה, ואין יכולים למחות כדי שלא יתעקר תקנ"ח לגמרי, משא"כ הכא כיון שאסרו לבטל שלא בפני השליח הועילו עכ"פ שלא יוכל לערער לומר שבטל אם לא בפני עדים וכיון שהועילו במקצת עכ"פ לא אמרינן מה כח ב"ד יפה דיפה ויפה שלא יוכל עכ"פ לערער שלא בפני עדים, וזה כוונת הגמרא התם ממונא הכא איסורא, כלומר ואפילו אם לא תקנו שלא יועיל הביטול מ"מ הועילו בתקנתם שעושה איסר אם מבטל שלא בפני השליח וא"כ ממילא לא יוכל לערער, אמנם רשב"ג י"ל דס"ל דבאיסור דרבנן אמרינן אדם משום עצמו רשע עי' בישועות יעקב לאה"ע סימן קמ"א ס"ק כ"ח שנסתפק בזה וא"כ אי נימא בטלו מבוטל אף כאן לא הועילו חכמים כלום דהא יוכל לערער לומר שבטל שלא בפני השליח ולא יצטריך אפילו להביא עדים על זה וכיון שיהי' תקנ"ח לפי"ז ולא הועיל לגמרי וודאי אמרינן א"כ מה כח ב"ד יפה, והצרכו לומר בטלו אינו מבוטל, ובעיקר הספק אם גם בדרבנן אאמע"ר יש לעיין עוד מ"מ הא וודאי י"ל דר' ורשב"ג פליגי בהא כמ"ש ודו"ק:

(יט) בתוס' ד"ה אפקעונהו הקשו בנזיר שאמרו לו אל תשתה האיך חייב מלקות הא הוי התראת ספק דלמא ישאל על נזירותו ועי' במהרש"א שהקשה למה נקטו ב' פעמים אל תשתה ועי' בתומים סימן ע"ג ס"ק ו' מ"ש בזה ודו"ק (ועי' בחתן סופר דף ק"ג ע"ב):

(כ) ראיתי קושי' אחת בכתבי יד מחותני הגאון העצום המפורס' מו"ה אברהם ליב זצ"ל האב"ד