תבואות השדה חלק ד קנט

דרשב"ג דא"צ לעקור הקידושין רק משום שלא תהיה בעילתו ב"ז אמרינן דהביטול לא היה בלב שלם, ויש להסביר עפ"י מ"ש לעיל דבכל ביטול כיון שבא לעקור דבורו הראשון היה לנו לחוש דלמא אינו עושה בלב שלם רק כל זמן שאין לנו איזה עניין המכריחו לזה אמרינן דמסתמא כפיו כן לבו, אמנם מכיון שיש לנו איזה עניין לומר דלא ניחא ליה בביטולו כמו הכא שלא יהי' למפרע בעולת זנות אמרינן דהביטול באמת אינו בלב שלם, ויש להסביר עפי"ז מ"ש התוס' בסוף דבריהם דאם כוונתו רק לחפות עליה לא עקרו הקדושין וצריך הסבר וכבר כתבנו בזה בסוגיא דשמא יחפה בספרי ח"ב עי"ש, אמנם להנ"ל א"ש בפשיטות דמכיון שיש לו איזה עניין אחר המכריחו לביטול הגט כמו הכא שבדעתו לחפות עליה א"כ אין כוונתו על הביטול באמת ממילא לא מהני הביטול דהוי הביטול דבור גרוע בכה"ג ולא מצי לבטל דבור הראשון דהיינו השליחות ועי' בספרי בסוגיא דאתי דבור ומבטל דבור ודו"ק:

(ו) וי"ל עוד להסביר הא דעקרו לקידושין דבאמת הי' עניין קשה האיך יש כח ביד החכמים כ"כ לעקור הקידושין שהיו בהיכשר גמור ובשלמא במס' ב"ב מ"ח ע"ב וכן במס' יבמות ק"י ע"א דשם גוף הקידושין היו בעולה גמורה ושלא כדת, שפיר י"ל דעקרו הקידושין, משא"כ הכא איזה כח יש להם לעקור קידושין שהיו כדת וכדין ולהתיר אשת איש לעלמא' אמנם י"ל דהנה כל עניין קידושין הי' ב' עניינים האחד שמותר לבעלה השני מה שנאסרה לעלמא וא"כ הא וודאי י"ל דלעניין זה לומר שאסורה עליו וודאי יש כת לחכמים כמו שנתנה התורה רשות לב"ד בכל עניינים לתקן תקנות וא"כ אפילו אי נימא דכל כך אין כח לחכמים להתיר אשת איש לעלמא אבל לאוסרה לבעלה פשיטא שיש להם כח, והנה כל עניין ביטול דלא חיישינן שאינו בלב שלם הוא רק דאמרינן דמסתמא נתן אל לבו לדור עמה כמו עד עתה ולכך מבטל הגט, אמנם אם בלא"ה תהי' אסורה לו למה לו לבטל הגט בחנם, וא"כ הוי כמו ביטול בטעות וממילא לא מהני הביטול מה"ת כיון שאסורה עליו לא מהני הביטול, וא"ש הלשון אפקעונהו רבנן לקידושין מיניה' כלומר וזה יש להם שפיר כח לאוסרה עליו וא"כ ממילא גמר ומגרש כיון שאין לו שום תועלת ע"י הביטול, וא"ש נמי דלא מצי לחפות וכן לא מצי לטהר ממזרים דמכיון שזכתה עליו נאסרת לו בלא"ה ואפילו אי נימא דאין מחוייב לגרשה כמ"ש התוס' ריש מס' זבחים מ"מ אסורה לו ואין לו תועלת בביטול הגט כלל וכל שאין לו תועלת בביטולו כלל שפיר אמרינן דאין הביטול בלב שלם ולא מהני מה"ת וא"צ לעקור הקידושין כלל ודו"ק היטב:

(ז) ברש"י ד"ה מבוטל, דאע"ג דעבר אתקנתא בטל שליחותא, לכאורא הי' שפת יתר מ"ש רש"י בטל ''שליחותא'', ונראה דהנה לכאורא יל"ד כיון דאסור לבטל שלא בפניו אמאי לא נימא כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ובפרט אי אמרינן גם באיסורא דרבנן נמי אעל"מ (עי' בספרי ח"ג שער טהרת חולין שער י"ב אות ג') ונ"ל דע"כ אמרינן אעל"מ רק היכא שע"י מעשה הזאת רוצה שיחול איזה עניין כגון קידושין או גירושין או איזה קניין שפיר שייך לומר אי עבר בזה על מ"ש התורה או חז"ל לא מהני, משא"כ הכא בביטול הגט אין זה העניין לחול איזה דבר רק מגלה דעתו בפירוש שאין ברצונו לגרש או שחוזר משליחותו לא שייך לומר אעל"מ ובפרט אי אמרינן דכל מה דמהני שליחות לא הוי מסברא רק מגזה"כ א"כ בכל עניין דגלה דעתו דלא ניחא ליה בשליחותו נתבטל השליחות (ועי' בחתס"ו לאו"ח סימן ר"א שחקר בזה אי שליחות מהני מסברא או רק מגזה"כ ובספרי בסוגיא דשלוחות) עכ"פ לא שייך לומר אעל"מ היכא שבא רק לבטל עניין הראשון וזה שכתב רש"י דאע"ג דעבר אתקנתא, כלומר לא אמרינן אעל"מ בטל שליחותא דלבטל העניין לא אמרינן אעל"מ, והנה ראיתי בספר ישועות יעקב לאה"ע סימן קמ"א ס"ק כ"ז שכתב דאם עושה שליח לבטל שלא בפניו לא מהני משום דאין שליח לדבר עבירה והמעשה בטל עי"ש, אמנם אי הו"א דעיקר הביטול הי' מה שהבעל נמלך מדעתו ומגלה דעת להשליח, והא דבעינן בפני שנים עכ"פ היינו משום דכל שאינו בפני שנים וגם שלא בפני שליח לא אתי הדבור דקליש לבטל הדבור שהיה בפני השליח וכמה דאמרינן כל מילתא דמתאמרא באפי' עשרה כמ"ש הרמב"ן או משום דאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ עיקר הביטול הי' מה שהבעל אומר לשליח שאין דעתו עוד בנתינת הגט (ועי' היטב בשו"ת חתס"ו לאה"ע ח"ב סימן כ' בד"ה ועי' בשו"ת ר"נ) א"כ לא שייך הכא אין שליח לדבר עבירה דהא הביטול אינו נגמר כלל ע"י השליח לומר דלא מהני הביטול דהשליח בא רק להודיע לנו אמיתות הדבר שהבעל כבר בטל הגט וא"כ לא שייך בזה אשלד"ע ותימא לי על הגאון ישועות יעקב שלא נחית לחילוק הזה ויש להעמיס ג"כ בלישנא דגמרא מהו דתימא לא אלימתא שליחותא דבתרא וכו', דהנה באמת היה לנו לומר אם גם בשליח ראשון אמרינן מילי לא ממסרי לשליח א"כ לא שייך כלל לעשות שליח לביטול הגט דהוי רק מילי בעלמא ועי"ש בחתס"ו, אמנם לפימ"ש דהשליח לבטל לא בא בתורת שליחות רק להודיע עניין ביטול מה שהבעל מבטל א"כ לא שייך מילי לא ממסרן לשליח וז"ש הגמרא מהו דתימא לא אלימא שליחות דבתרא, כלומר כיון דלא הוי רק מילי בעלמא קמל"ן דהכא לא בעינן תורת שליחות כיון שאינו רק הודאת דברים בעלמא מה שמבטל הבעל מ"מ הא שפיר י"ל אם הבעל בטל שלא בפני עדים אפילו אי לא הו"א אין דשב"ע פחות משנים כיון דאדרבא חזקת אשת איש מסייע להביטול מ"מ כיון שאפשר שלא יאמינו כלל לשליח השני וא"כ לא מהני ביטולו כלל ואפי"ה לא איכפת ליה לבטל בפני שנים וע"כ דבאמת אינו חש כ"כ על הביטול משום שאינו מבטל בלב שלם באמת וא"כ בכה"ג שמתוך העניין עצמו מוכח שאין הדבור אלים, כ"ע מודי דלא אתי דבור ומבטל דבור ולא מהני הביטול ודו"ק, ועי' היטב בשו"ת חתס"ו שם ודו"ק, (שוב ראיתי בספר בית מאיר לאה"ע סימן קמ"א שכתב ג"כ בפשיטות דלא אמרינן הכא אשלד"ע, ועי' שם בהגהות הגאון ר' ברוך פראנקעל ז"ל, וקרובים דבריו לדברינו עי"ש היטב):

(ח) והנה לכאורא י"ל עוד דרך אחר דהוא עצמו לא ניחא ליה שיחול הביטול קודם שיגיע לשליח או להאשה, דאם יחול הביטול קודם א"כ יוכל לבא לידי תקלה ובוודאי לא ניחא ליה בכך וא"כ מעיקרא כי מבטל שלא בפניו אין דעתו שיתקיים הביטול רק אם יודע לשליח או לאשה קודם נתינת הגט (וכה"ג ראיתי בשו"ת חמדת שלמה ח"ב לאה"ע סימן ס"ט) שכתב בהא דס"ל לר"ח גיטין ס"ד הימניה דהבעל אינו רוצה שיבא תקלה ע"י ולכך מסכים בדעתו שאם השליח יאמר לגירושין שיהיה לגירושי' עי"ש בתוס', אמנם י"ל כיון דקיי"ל אין ברירה וא"כ אי נימא דאין הביטול חל רק בתנאי שאם יודע להם קודם נתינת הגט א"כ לא חל כלל כיון דאין ברירה ולכך אמרינן דדעתו היה שיחול בכל עניין כדי שלא נימא שהוציא דבורו לבטלה וכמה דאמרינן גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר היינו שלא יהא דבורו לבטלה וא"כ אמרינן אע"ג דיכול לבא לידו איסור לא חש לזה ורוצה שהביטול יחול בכל עניין כיון דלא אפשר בעניין אחר לחול כלל משום דאין ברירה ודו"ק, אמנם עדיין קשה הא רשב"ג ס"ל יש ברירה במס' גיטין מ"ז ע"ב וא"כ שפיר מצינן לומר דלא היה כוונתו שיחול