תבואות השדה חלק ד קנח

בסוגיא דאתו דיבור ומבטל דבור ויובנו לך הדברים היטב בס"ד ודו"ק:

אמנם מה דהביטול מהני באמת ולא אמרינן דהוי רק כהפלגת דברים בעלמא צ"ל, משום דכיון דקיי"ל כר' יוחנן במס' קידושין נ"ט ע"א דאתי דבור ומבטל דבור ולא אמרינן דהוי הפלגת דברים בעלמא (ועי' בחידושי חתס"ו למס' גיטין כאן דחקר באמת מ"ט מהני כלל ביטול ולא אמרינן מכיון שעשאו שליח שוב אין לו כח לבטל) אמנם אי אמרינן דכל עניין שליחות אינו מסברא רק מגזירת הכתיב (עי' בחתס"ו לאו"ח סימן ר"א ובספרי ח"א בסוגיא דשליחות אות י' בד"ה) והנה ראיתי א"כ פשיטא דביטול מהני דבכה"ג לא גלתה התורה דמהני שליחות, ובלא"ה א"ש, דאע"ג דשלוחו של אדם כמותו מ"מ לא הוי טפי מהוא עצמו וכיון דהוא עצמו יש לו רשות לעכב כל זמן שלא ניתן הגט לידה הה"ד נמי דמצי לעכב של שלוחו ולכך שפיר מהני ביטול, זולת היכא שיש להוכיח מתוך עניין הביטול גופא שכוונתו רק לשחק בעלמא ואין פיו ולבו שוין כמה שנבאר בס"ד מ"מ יש להבין מה דקאמר הגמרא מהו דתימא לא אלימא שליחותא דבתרא משלוחיתא דקמא ומה ס"ד דלא יכול לבטל ע"י שליח נמי, אמנם להנ"ל א"ש דס"ד דבשלמא עניין שליחות הראשון שמסר גט לידו הוי שפיר עניין חזק ובהסכמה גמורה, משא"כ השליח השני שלא מסור לידו שום דבר אע"ג דבכה"ג לא שייך מילי לא ממסרי לשליח כיון שהוא בעצמו עושהו שלית לבטל (ועי' בחידושי פנ"י מס' גיטין כ"ט ע"א) (ובספר צרור תחיים להגאון ר' שמעלקא ז"ל בדף ס"ט בדפי הספר שם) מ"מ הכי הכי מילי דבטול י"ל כיון דמצר העניין עצמו אין הביטול חזק כ"כ דהיה לנו עכ"פ קצת סברא לומר שאינו רק הפלגת דברים בעלמא וא"כ כיון שאינו הולך בעצמו לבטל רק ע"י שליח הו"א באמת דאין כוונתו לבטל כלל ולכך צריך לאשמעינן דאפילו ע"י שליח נמי מצי לבטל וי"ל דמשו"ה בעינן באמת לבטל בפני עדים כשמבטל ע"י שליח דאם מבטל שלא בפני עדים וודאי חזינן דלא אכפת ליה בביטולו כלל דהא אינו יודע בבירור אם ישיג עוד את השליח וא"כ תיכף כשיצאו הדברים מפיו לא היה ברור אצלו כלל דהוא בעצמו מסופק עדיין אם יגיעו הדברים לשליח קודם נתינת הגט, ומשו"ה בעינן עדים עכ"פ דהא חזינן שכוונתו באמת לבטל מדהביא עדים לזה ודו"ק:

(ג) ועפ"י הנ"ל יש לפרש פלוגת' דר"נ ורב ששת, בגמרא קודם התקנה אי היה מבטל בפני שנים או בפני שלשה דווקא, דהנה על כל עניין ביטול היה סברא לומר דלא הוי רק כהפלגת דברים ורק לצעורא בעלמא, כמ"ש לעיל באות א' רק דבאמת י"ל כיון דהוא ספק אם מכוין לצעורא, (ועי' פלתי סימן ד' ס"ק ג') ומשו"ה מוקמינן אותה בחזקת אשת איש ולא אמרינן דכיון רק לצעורא, אמנם קשה הא עד חזקת אשת איש אבא חזקה להיפך לאוקמא הגט בחזקתו ולומר שלא נתבטל עדיין אמנם זהו אינו דהא הגט בין כך ובין כך כשר עדיין לגרש בו לר"נ ובפרט אי ס"ל כשיטות הפוסקים דהגט לא נתבטל אפילו אם בטלו בפירוש עי' תוס' ד"ה התם וברמב"ן וריטב"א וליכא חזקת הגט, וחזקת אשת איש אכא, ולכך לא אמרינן לצעורא והא וודאי ל"ל דניקמא השליח בחזקתו שהי' עדיין שליח דהא מצי להיות שליח גם לאחר הביטול אם ירצה הבעל ולא שייך חזקת שליח, אמנם כן היינו דווקא לר"נ דס"ל דלא נתבטל הגט, אמנם לרב ששת דס"ל איני חוזר ומגרש בו א"כ קשה דלמא לצעורא קמכוין ול"ל דמוקמינן אותה בחזקת אשת איש ושפיר מהני הביטול דהא נגד זה אכא ג"כ חזקת הגט שהיה כשר, וא"כ עכ"פ לא הוי ביטול גמיר, וצ"ל מכיון שמבטלו בפני שלשה הרי הוא עניין חזק דלמה לו שלשה דהא אי היה כיון רק לצערה היה סגיא לו בפני שנים שיאמרו לה שבטל הגט ותצטער דבשלמא בחד לא סגיא ליה אפילו אי לא כיון רק לצערה דבחד לא מצי אפילו לצערה דלמא תאמר לאחד אינו מאמינך כלל, ומשו"ה בטל בפני שנים דבע"כ תאמין להם ובאמת כוונתו לצעורא וא"כ בשנים גרידא עדיין אינו מוכח דבטל בהסכמה גמורה או שהוא עניין חזק רק לצערה בעלמא, ומשו"ה דווקא היה בעי שלשה אפילו קודם התקנה, דאל"ה לא היה מהני הביטול דהוי חיישינן דלמא רק לצעורא בעלמא אמר, אמנם לר"נ דס"ל דהגט לא נתבטל א"כ שפיר אמרינן דלא אמרינן לצעורא דמוקמינן אותה בחזקת אשת איש, ול"ל דכונת הגט בחזקת כשר דעכשיו נמי הגט עדיין כשר וא"כ שפיר מהני הביטול בפני שנים רק בפני אחד לא מהני משום דאם אינו מבטל רק בפני אחד וודאי יש לו לחוש דלמא לא תאמין לו האשה אפילו כשיודע לה שבטל דהא לא שמע רק אחד וע"כ דבאמת לא אכפת ליה בביטול ורק לצערא וא קאמר אפילו לר"נ ולכך גם לר"נ לא מהני רק בפני שנים ועי' בספר אבן פנה לאה"ע סימן קמ"א ס"ק י"ד ודו"ק:

(ד) והרווחנו בזה לתרץ מה שראיתי בטוב גינין בסמוך בתוס' ד"ה ואפקעונהי, שהקשה דא"כ מצי לחפות על בת אחותו ומה הועלנו במקצת הזמן לר"י, ותירץ דבאמת י"ל דר"י ס"ל לפי פסק ההלכה דקיי"ל כרבי בטלו מבוטל וא"כ לא אמרינן אפקעונהו ושפיר הוצרכו לתקנת הזמן שלא יחפה והקשה הט"ג הא גם לרבי עכ"פ אפילו קודם התקנה אם מבטלו בפחות משנים לר"נ או בפחות מ"ג לר"ש אינו מבוטל וע"כ משום אפקעונהי וקשה קושית התוס' דמצי לחפות על בת אחותו, אמנם עפ"י דברינו ניחא דלרבי אם מבטלו בפחות משנים לר"נ או לר"ש בפחות מג' לא צריכין כלל לטעמא דאפקעונהי רק דכל שעושה הביטול בפחות משנים ולא חייש שמא לא תרצה האשה להאמין ממילא מוכח מתוך העניין דלא אכפת ליה כלל בביטולו וממילא לא מהני דדבור כי האי שחלש כל כך מצד העניין גופא אין לו כח לבטל הדבור הראשון או לר"ש דיש לן סברא דלצעורא כמ"ש וא"כ מצד עצמו לא מהכי הביטול ולא מטעם אפקעונהו וי"ל בזה כמי עפ''י סברת התוס' ד"ה ורב נחמן שכתבו דפחות משנים אכא חשש ממזרות טפי ואינו מבוטל אפילו לרבי נמי י"ל הכי דבאמת כל דאכא חשש ממזרות טפי א"כ עושה איסור בביטולו שיכול לגרום תקלה ע"י וזה וודאי איסור גמור לגרום תקלה לחבירו וכבר הבאתי ראיה ע"ז זה רבות בשנים ממה דאמרינן מס' קידושין כ"ו ע"ב לא אמרה תורה שלח לתקלה דגורם תקלה הוי איסור דאוריתא ובפרט בחשש ממזרות ולכך אמרינן אנן סהדי דאין כוונתו לבטל באמת כדי שלא יבא איסור על ידו וא"כ לא מהני הביטול מדינא ולא משום אפקיעונהו רק דאמרינן דביטול בפחות משנים הי' בעצם עניין חלש דמוכח מצד עצמו שאין כוונתו לבטל ור' יוחנן ס"ל כר"נ בפני שנים וא"כ היכא שמבטלו רק בפני אחד לא מהני מצד עצמו ולא צריך לאפקעונהי ושפיר הוצרכו לתקנת זמן משום שמא יחפה ודו"ק:

(ה) בהא דאמרינן אפקעונהו רבנן לקידושי' מיניה ידוע קושי' התוס' שם א"כ מצי לחפות על בת אחותו והאיך משכחת מיתה לאשת איש הא הו"ל התראת ספק, וראיתי בשטמ"ק למס' כתובות ג' שכתב וז"ל ושמעתי שמתרצים דהכי קאמרינן שויה רבנן לבעילתו בעילת זנות ואין אדם עושה בעילת זנות הלכך גמר ויהיב גיטא מעכשיו כדי שלא יפקעו רבנן קידושין ולאו למימרא דעקרוהו וכו' עכ"ל עי"ש ודבר גדול השמיענו בזה דממילא א"צ לעקור הקידושין כלל וא"כ ה"נ אמרינן לעניין בטלו מבוטל אליבא