תבואות השדה חלק ד קנו

לומר על אחר שהוא ראשון כיון שעדים מכחישים בבירור, ומשו"ה כתב הרשב"ם דאינו נאמן רק בקלא בעלמא וכן הרי"ף כתב ג"כ דהאחד מוחזק לבכור ע"י קול הא במקום עדים ממש וודאי אין סברא להאמינו נגד העדים רק לומר ממזר נאמן דבזה אין עדים מכחישים אותו ודו"ק ועי' שו"ת בית שלמה לחו"מ סימן קי"א, והנה הא דהרשב"ם שם בד"ה למאי הלכתא כתב דלר"י אצטריך קרא אע"ג דיש לו מגו דיהיב ליה במתנה ומה לו לשקר מ"מ מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן, אין כונת הרשב"ם עדים ממש דנגד עדים גם לר"י אינו נאמן רק כוונת הרשב"ם במקום חזקה, וראיתי בשו"ת בית שלמה הנ"ל שהביא להקשות דהרשב"ם שם בד"ה הכא בדף קל"ד ע"ב כתב להדיא דאע"ג דמוחזק כן באחי והוי בחזקת זקוקה ליבם מ"מ נאמן לומר זה בני לפוטרה מיבום משים מגו דאי בעי פטר לה בגט אלמא דס"ל דאמרינן מגו במקום חזקה, ודברי רשב"ם סותרים זה את זה [הגם די"ל דבאמת מהכא ילפינן מדאמרה התורה יכיר דנאמן במגו במקום חזקה, אע"ג שאחר מוחזק והיה א"ש קצת הלשון בשלמא לר"י וכו', כלומר אע"ג דלר"י נמי קשה למאי אצטריך יכיר הא יש לו מגו שבידו לעשות ומגו כי האי ודאי עדיף כמה שהקשה הקצה''ח באמת ועי' מ"ש לעיל באות ה' מ"מ הו"א דאינו מהני אפילו מגו כי האי נגד חזקה משו"ה אצטריך קרא, אבל לרבנן וודאי קשה למ"ל יכיר וכן כתב הרי"ף וז"ל אבל לר"י איצטריך דלא נימא מגו במקום עדים הוא משמע ממני דלר"י נמי קשה קצת וא"כ י"ל דבאמת מהכא ילפינן דמהני מגו במקום חזקה]:

(יג) אמנם יש לחלק עוד באופן אחר דוודאי הך חזקה מה שמוחזק לבכור אם החזקה אמת א"כ לעולם לא יוכל להשתנות מבכור לשאינו בכור לכך לא אמרינן מגו נגד הך חזקה, משא"כ במוחזק לאחים מ"מ הרי יוכל להשתנות שהאחים ימותו קודם שתזקק ליבם או שיהיו לה עוד בנים בכה"ג מהני מגו נגד חזקה כי האי, ועוד י"ל באופן אחר דהכא אם אומר על אחר שהוא בכור בא להכחיש החזקה ממש שהיינו מוחזקין על אחר ולא עליו ומשו"ה אינו נאמן לולא שגלתה התורה, משא"כ התם שאומר שיש לו בן ואינו זקוקה ליבם מ"מ אינו בא להכחיש מה שאינן היינו מחזיקים שיש לו אחים רק שלפי מה שהחזקנו שיש לו אחים היתה בחזקת זקוקה ליבם ועכשיו אומר שיש לו בן ואינה זקוקה א"כ אינו בא לסתור עיקר החזקה שיש לו אחים בכה"ג מהני מגו במקום חזקה כיון שאינו סותר לגמרי החזקה כמו הכא שאומר על אחר שהוא בכור ודו"ק:

(יד) ועפ"י מ''ש לחלק בין חזקה אשר לפי מה שהחזקנו לעולם לא תשתנה ובין החזקה שמוחזק בחזקת אחים שיוכל להשתנות כגון שימותו יש להסביר דברי הסמ"ע חו"מ סימן רע"ט ס"ק י"ב שכתב שם דאע"ג דאם אומר על בנו שאינו ממנו רק מאיש אחר א"כ מוציא אשתו מחזקת כשרות שלא זנתה מ"מ כיון שהתורה האמינתו על בנו היא נעשה חשודה ממילא, משא"כ כשאומר על בנו שהי' עבדו ואמו מוחזקת בבת ישראל לאו כל כמיניה להוציא האם מחזקת בת ישראל ודבריו צריכים ביאור אמאי לא נימא ה"נ כיון שהאמינתו התורה לומר שאינו בנו ממילא היו נעשה שפחה, אמנם עפ"י דברינו הנ"ל א"ש דוודאי נגד חזקת כשרות של האם דאטו נוכל לומר שמוקמינן אותה בחזקת כשרות שלא תזנה לעולם זה אי אפשר וא"כ לא הוי חזקה ברורה כל כך ומשו"ה כיון שנאמן על בנו אע"ג דחזקת כשרות דאמו ממילא נפקע שפיר נאמן משא"כ לומר שהוא עבד הרי החזקה שאנו מוחזקים בה שהיא בת ישראל לא תוכל לפסוק לעולם בכה"ג שפיר אמרינן דאינו נאמן להחזיק אמו לשפחה כיון שהיא מוחזקת לבת ישראל ועי' שו"ת בית שלמה הנ"ל סימן קי"א באות ג' שכתב ג"כ כה"ג ועי' בנו"ב מהד"ק לאה"ע סימן כ"ד בד"ה, והנה ראיתי שכתב ג"כ שיש חילוק בין חזקה בשעתה דהיינו אם סותר החזקה ממה שאנו מחזיקים גם עכשיו בבירור ובין החזקה שיש לו אחים שאינה חזקה ממש עי"ש ודו"ק:

(טו) בש"ע אה"ע סימן ד' סעיף ל' כתב המחבר האומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבית ישראל ואסור בממזרת ובנו כמוהו, והנה יש לעיין בזה כיון דהא דנאמן על עצמו לאסור בבת ישראל היא רק משום דשוי' נפשי' חד"א א"כ אמאי יהי' גם הבן אסור וכי שייך לומר לעניין הבן ג"כ שוי' נפשי' חד"א ובפרט אי הוי ס"ל דשוי' נפשי' חד"א הי' משום נדר א"כ איזה שייכות יש לו לבן להיות אסור בבת ישראל ועי' שעה"מ פ"ט מהלכות אישות שהאריך בהא דשויה אנפשי' חד"א ועי' שו"ת בית שלמה בסימן הנ"ל באות ו' שעמד קצת בזה, והנה יותר יש להפליא עפ"י מ"ש הפרמ"ג ביו"ד סימן א' בשפ"ד ס"ק ל"ט דלחוב לאחרים לא מהני שויה אנפשי, חד"א, ומביא ראיה מאומרת טמאה אני לך דלא מהימנא לחוב לבעל אע"ג דשוי' אנפשי' חד"א א"כ ה"נ אמאי יהי' נאמן גם נגד בנו שיהי' ממזר מכח עצמו כיון דהוא ג"כ אינו נאמן רק משום שוי' אנפשי' חד"א ועי' שו"ת בית אפרים לאה"ע סימן א' ודו"ק ונראה דהכא כיון שיש בידו לומר על בכו שהוא ממזר גם באופן אחר כשאינו אומר על עצמו א"כ גם כשהוא נעשה ממזר רק מכח שוי' אנפשי' חד"א מהני גם נגד בנו להיות כמוהו וא"כ בגוונא שכבר הוחזק טפי האב שהוא בנו שאז איני נאמן לומר שהוא אינו בנו א"כ אין בידו לעשותו ממזר באמת י"ל דלא מהני' שוי' אנפשיה חד"א דאב לגבי בנו אמנם הא ליתא דאפילו מוחזק שהוא בנו יכול לעשותו ממזר שאומר שנולד לו מחובו כריתות, אמנם המחבר אינו מביא שגם בכה"ג נאמן שנולד מחובו כריתות וכפי נראה ס"ל להמחבר באמת דאינו נאמן לומר שנולד מחיבי כריתות אמנם ראיתי בפנ"י שתמה באמת על הטור וש"ע שהשמיטו דנאמן לומר שהוא בנו ונולד לו מחיבי כריתות וכתב דס"ל דאין אדם משום עצמו רשע אע"ג, דהתוס' כתבו בכמה מקומות ומהם במס' ב"מ ג' ע"ב דהיכא דאינו רוצה לעשות איסור לא אמרינן אין אדם מע"ר וא"כ ה"נ משכחת שאומר שהוא ממזר שלא ישא בת ישראל יש לחלק דוודאי לגבי עצמו שאינו רוצה להביא קרבן חולין בעורה ואומר נזיד אכלתי אמרינן שפיר דנאמן ולא אמרינן אאמע"ר, משא"כ לגבי אחרים לעשותו ממזר אמרינן בכל גוונא אין אמע"ר, והראיה דאשה אינה נאמנת לגבי בעלה לומר טמאה אני לך אע"ג דאומרת שאינה רוצה להיות עם בעלה באיסור ועי' שו"ת בית אפרים לאה"ע סימן א' וע"כ דלגבי אחרים אמרינן בכל גוונא אאמע"ר אפילו אם אומר שאינו רוצה לעשות איסור, אמנם הא דכתב הפנ"י בשיטות הטור שלא ס"ל דנאמן על בנו שנולד מחיבי כריתות, במחכ"ת כי רב הוא נעלם ממנו באותו שעה דברי הטור בחו"מ סימן רע"ט שהביא להדיא בשם הרמ"ה וז"ל דכי מהימניה רחמנא אבריה כגון דאמר בני זה ממזר הוא דאכא למימר אולידי מחיבו כריתות וכו' עכ"ל ואין חילק עליו אלמא דהטור ס"ל נמי דגם בכה"ג שאומר שנולד לו מחייבו כריתות נמי נאמן לומר שהוא ממזר ולא כמה שהבין הפנ"י בשיטות הטור דכה"ג אינו נאמן וגרם לו הפנ"י לומר כן בדברי הטור משום שבאה"ע לא הביא הך חלוקה, אמנם י''ל דסמך עצמו על מ"ש בחו''מ ועכ"פ יהי' איך שיהיה בחו"מ ס"ל להדיא דגם נאמן לומר שנולד לו מחיבי כריתות כמ"ש בשם הרמ"ה ולא נחלק עליו ודו"ק:

(טז) בגמרא אילו בעי למיתבא לו במתנה בתומים סימן ס' הקשה בשם הרמב"ן לשיטת