תבואות השדה חלק ד קנד

באינו מוכר רק עד היובל וע"כ מחוייב לחזור, משא"כ במוכר להדיא שלא יחזירנה ביובל מ"מ למאן דס"ל דלא אמרינן כ"מ דא"ר לא תעביד אעל"מ שפיר אמרינן דא"צ להחזיר רק שלא קיים מ"ע דיובל עי"ש היטב מאות י"ב עד אות כ' שם הארכתי בס"ד לתרץ הרבה קושיית והנה א"כ לכאורא י"ל ה"נ דאע"ג דמתנה חוזרת ביובל הא מצי ליתן לו באופן שיתנה עמה שלא יצטרך לחזור ביובל, אמנם י"ל דליתא דבנו גופא דלמא לא ירצה לבטל מ"ע דיובל, וא"כ ל"ל מגו אמנם הא תינח היכא שאחר מוחזק לבכור שפיר י"ל דלית ליה מגו, דמאי אמרת אי בעי יתן לו במתנה הא חוזרת ביובל, וכי תימא שיתנה שלא יצטרך להחזיר ביובל וחלה המתנה מ"מ בטל מ"ע ועי' בספר החינוך מצוה ש"ט וא"כ ל"ל מגו ושפיר איצטריך קרא, והנה זהו דווקא לר"י דמוקו ליה לקרא אפילו במוחזקין על אחר שהוא בכור, משא"כ לרבנן דמיירי בשאין שום אחד מוחזק פריך שפיר למ"ל קרא דהא פשיטא אפילו אם לא גלתה התירה יכיר מ"מ ספיקא מיהו הוי אע"ג דאינו נאמן בוודאי, וא"כ שפיר י"ל מגו דיהיב ליה במתנה מאי אמרת דחוזר ביובל זהו אינו שיכול ליתן לו לחלוטין שיקנה לעולם, וכ"ת דלא ירצה הבן לבטל מ"ע דיובל זהו אינו דהא כיון דמסופק עכ"פ אם יש עליו להחזיר דדלמא האמת שהוא בכור א"כ ליכא עליו מ"ע מספיקא דגבי ספק לעניין מ"ע אם יש עליו חיוב כלל וודאי אמרינן דספיקא מה"ת לקולא לכ"ע ועי' בפרמ"ג באו"ח סימן תל"ד ובאשל אברהם ס"ק י' ודו"ק ומתורץ בזה קושיית הקצה"ח סימן רע"ט שהקשה גם לר"י אמאי אצטריך קרא הא אית ליה מגו, ואע"ג דמוחזקין באחר שהוא בכור מ''מ לסברת הר"נ במס' קידושין ס"ד גבי אומר יש לי בנים דנאמן אפילו מוחזק באחי, דאע"ג דמיבעי' ליה במס' ב"ב אי אמרינן מגו במקום חזקה מ"מ מגו כי האי שיש בידו לעשות עדיף ממגו דעלמא שהיה יכול לטעון באופן אחר, וא"כ ה"נ יש לו מגו אי בעי יהיב ליה במתנה ופשיטא דמהני אפילו במקום חזקה, וא"כ קשה גם לר"י למ"ל קרא דיכיר עיי"ש, ולפימ"ש ניחא דלר"י דמיירי שאחר מוחזק לבכור א"כ ל"ל מגו דאי בעי יהיב ליה במתנה דהא יצטריך לחזור ביובל ול"ל שיתן לו לחלוטין שלא יצטרך לחזור דלמא בנו גופא לא ירצה בכך לבטל מ"ע דיובל אע"ג דהמתנה מהני מ"מ מבטל מ"ע ולא ירצה בכך, ול"ל מגו דהא כיון דהאחר טוען בריא ע"י שהוא מוחזק לבכור א"כ אי לאו קרא דכאן הרי מבטל מ"ע דיובל וזהו לא ירצה הבן וליכא מגו, משא"כ לרבנן דמוקי קרא בצריך הכירא שאין שום אחד מוחזק שפיר יש לו מגו דמתנה לחלוטין ואינו יכולים להוציא ממנו ביובל, וביטול מ"ע דיובל ליכא כיון דמ"מ הוי ספיקא א"כ מספק אין עליו לקיים מ"ע דיובל ופריך שפיר לרבנן למ"ל קרא ודו"ק:

(ו) עוד ראיתי בספר מנחת חינוך סימן מ"ב שהקשה לשיטת הרמב"ם פ"ד מהלכות עבדים דעבד עברי אין יכול למכרו וליתנו במתנה א"כ מאי פריך מגו דאי בעי יהיב ליה, דלמא מיירי שיש לו עבד עברי ואינו יכול ליתן במתנה, וקושי' זו הובאה ג"כ בשו"ת אורי וישעי ח"א סימן צ"ד ובמנ"ח שם כתב כיון דאינו עובד רק את הבן ושאר יורשים אין להם בעבד עברי כלום א"כ לא הוי בתורת ירושה ואין הבן נוטל פי שנים ולפי"ז צ"ל דמ"ש רמ"א בחו"מ סימן רע"ח סעיף ד' הניח להן עבד או בהמה טמאה הבכור נוטל פ"ש היינו עבד כנעני דווקא ועי' שו"ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאי סימן י"ד שכתב ג"כ דבעבד עברי אין הבכור נוטל פ"ש, ושם הביא עוד קושי' בשם ספר שו"ת מאהבה ח"א סימן ב' מאי פריך דמצי יהיב ליה במתנה דלמא מיירי שיש לו שטרות ואין יוכל להקנותן במתנה דמכירת שטרות הי' רק מדרבנן ובתורת ירושה יש לו למאן דס"ל גבו קרקע או מעות יש לו, אמנם במס' ב"ב קכ"ו ע"א משמע דהך דינא אי הבכור נוטל פ"ש בגבו קרקע או מעות תליא אי ס"ל שעובידא דאוריתא הו"ל מוחזק עי"ש בתוס' ד"ה ואין הבכור ועי' בספרי ח"א שער שעובידא דאוריתא אות ה' מ"ש בזה, והנה ראיתי בספר מלא הרעים בערך מכירת שטרות אות ג' דמאן דס"ל שעובידא דאוריתא ס"ל מכירת שטרות נמי דאוריתא ועי"ש בערך מעמד שלשתן אות ז' וא"כ א"ש דאי ס"ל בכור נוטל פ"ש בשטרות ע"כ דס"ל ש"ד וא"כ אפילו במתנה מצי יהיב ליה ושפיר אית ליה מגו ועי' במקנה שהקשה הא מצי לחייב עצמו בשט"ח וא"כ חל אפילו בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן ותלוי ליה ג"כ דזהו דווקא אי שעובידא דאוריתא והסוגיא אזיל כאן אי ס"ל של"ד וא"כ מתורץ דבשטרות גם בתורת ירושה אינו נוטל פ"ש למאן דס"ל של"ד וא"כ פריך שפיר דאית ליה מגו ול"ל שיש לו שטרות ולא מצי יהיב במתנה דזה גם הבכור אינו נוטל פ"ש אי ס"ל של"ד וא"ש שיטת הגמרא בס"ד:

(ז) והנה אע"ג שכתבנו לעיל דבמוחזק לבנו אינו נאמן לומר שאינו בנו רק על העובר שבמעיה שעדיין לא הוחזק אז נאמן ג"כ שאינו בנו מ"מ לעניין ירושה מצאנו בפירוש בדברי הר"מ פ"ד מנחלות הלכה ב' וכן בשו"ע חו"מ סימן רע"ט סעיף ב' שכתבו בפירוש וז"ל אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בכי ולא יורשנו עכ"ל הרי להדיא דאפילו כבר הוחזק לבנו נאמן עליו לומר שאינו בנו הגם די"ל דשם מיירי שאינו מוחזק עפ"י אביו, כלומר באופן שכתבתי לעיל בדברי הש"ג שלא היה אביו כאן כשנולד רק אנו החזקנו אותו לבנו מ"מ מסתימת הלשון משמע דלעניין ירושה נאמן בכל גוונא לומר שאינו בנו [זולת אם כבר אמר להדיא שהוא בנו דאז בוודאי אינו נאמן לחזור מדבריו] ועי' ברמ"א חו"מ סימן רע"ז סעיף י"ב ודו"ק וי"ל דלעניין ירושה כיון שיש לו מגו שבידו לעשות היינו שיוכל להפקיעו מירושתו ליתן במתנה לאחרים דמגו כה"ג מעליא טפי כמ"ש הר"נ ומשו"ה נאמן אפילו במוחזק לבנו ומשו"ה נאמן לענין ירושה אפילו היכא שיש בנים לבן כיון שיכול להפקיע ירושתו ליתן לאחר, משא"כ לענין יוחסין שאינו בידו ולכך אינו נאמן כלל כשיש בנים לבן עי"ש בהה"מ הלכה ב' ומשו"ה אפילו על בנו אינו נאמן לומר שאינו בני לעניין יוחסין אם הוא מוחזק כבר לבנו, אמנם לענין לומר שהוא בנו על מי שאינו מוחזק לבנו לענין ירושה שיירש אותו וודאי נאמן ועי' בש"ע חו"מ סימן רע"ז סעיף י"ב וכן על שאר קרובים נאמן לעניין ירושה והטעם דבכה"ג שאין דרך לשקר האמינו התורה כמ"ש לעיל בריש הסוגיא, ובזה יהי' מתורץ קושי' הלח"מ פ"ב מהלכות נחלות שהקשה למה יהי' נאמן לומר שזהו אחי לעניין ירושה אפילו בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן לדעת הטור בחו"מ סימן רע"ט הא בהנהו נכסים לית ליה מגו דאי בעי יהיב ועי' בקצה"ח סימן רע"ט דמדאמרינן מצי משעבד להו עכ"פ ואית ליה מגו, אמנם להנ"ל א"ש דבמה דאכא סברא להאמינו כמו הכא שאומר זהו אחי ויירשנו בכה"ג נאמן אפילו היכא דאין לו מגו ולא צריכין לטעמא דמגו רק לרבנן דפליגי על ר"י, משא"כ לר"י דנאמן מסברא א"צ לטעמא דמגו, ואתי נמי שפיר החילוק באומר איני אחי אינו נאמן ובאומר אינו בנו נאמן אפילו מוחזק לבני ולדברינו א"ש דוודאי לעניין אח יוכל להיות שיש לו שנאה עליו ואינו רוצה שיירש אותו ולא שייך הסברא דאין דרך לשקר ומשו"ה אינו נאמן לומר שאינו אחיו אם מוחזק לאחיו, משא"כ בבנו שאין דרך לשקר והיה ראוי להיות נאמן מסברא משו"ה נאמן שאינו בנו אע"ג שמוחזק לבנו וכיון שבידו ג"כ להפקיע ממנו ירושתו נאמן אפילו נגד החזקה משא"כ באחיו דליכא להאמינו מסברא