תבואות השדה חלק ד קנג

גמורה כלומר אע"ג דיש סברה להאמין דבכה"ג אין דרך בני אדם לשקר מ"מ עדות גמורה לא הוי כנ"ל בעיקר פלוגתא דר"י ורבנן ודו"ק:

(ב) אמנם אם אפילו על מי שכבר החזקנו אותו לבנו וודאי שיהי' נאמן ג"כ לומר שאינו בנו י"ל דבכה"ג שכבר הוחזק לבנו וודאי אינו נאמן לומר רק שהוא ממזר, אבל מ"מ הי' בנו רק שנולד לו מחייבי כריתות, משא"כ להכחיש מה שכבר מוחזק לוודאי שהוא בנו וחייב על הכאתו וקללתו אינו נאמן לומר שאינו בנו כלל דהך שהיה מוחזק מכבר לבנו הוי כעדות גמורה ועי' ברמב"ם פ"א מהלכו' איסורי ביאה הלכה כ' ודו"ק ורמ"א באה"ע סימן ד' סעיף כ"ט כתב וז"ל והא דאב נאמן על בנו היינו דווקא שלא היה לו חזקת כשרות עפ"י האב אבל הוי ליה חזקת כשרות עפ"י האב שוב אין האב נאמן עליו, והנה לכאורא היה נראה דדווקא אם כבר מוחזק עפ"י אביו אז אינו נאמן והוא מילתא דמסתבר עפ"י מ"ש בטעמא דר"י בנאמנות האב משום דבדברים כאלו אין דרך לשקר וא"כ כיון שכבר הוחזק על פיו לכשר ועתה חוזר ע"כ שקורי קא משקר ולכך אינו נאמן, משא"כ במוחזק בסתם שפיר נאמן, אמנם כפי הנראה מסברא כיון דהך חזקה שהוא מוחזק לבנו הוא כוודאי אפילו לעניין חיוב מיתה מסתבר דאינו נאמן אח"כ בשום אופן לומר שהוא אינו בנו, שוב ראיתי בספר שו"ת חוט השני סימן י"ז שכתב נמי דבמוחזק מכבר שהוא בנו אינו נאמן לומר שאינו בנו (ועי' שו"ת חית יאיר סימן צ"ג) ודו"ק, וז"ל הרמב"ם פט"ו מאיסורי ביאה אבל האב שהוחזק שזה בנו, ואומר בני זה ממזר הוא נאמן ואח"כ בהלכה ט"ז כתב וז"ל, וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הי' עי"ש, ולכאורא יל"ד מ"ט גבי מוחזק לבנו לא נקט שנאמן לומר שאינו בנו רק בני זהו ממזר הוא משמע דמ"מ בנו הי' רק שהי' ממזר, ואח"כ גבי עובר כתב להדיא דנאמן לומר אפילו בתרתי מילי אינו בני וממזר הי', אלא וודאי כמ"ש דאם כבר מוחזק לבנו הוי כוודאי ולא שייך להאמינו לומר ממזר רק אם מ"מ אינו סותר החזקה שהחזקנוהו לבנו דהיינו שהוא בנו רק שנולד לו מחייבי כריתות, משא"כ בעובר שבמעיה דמעולם לא נתחזק עדיין לבנו כלל בכה"ג כתב דנאמן אפילו לומר שאינו בנו כלל וממילא הוא ממזר כיון שאינו ממנו רק אם אמרה מגוי ועבד נתעברתי בכה"ג היא נאמנת כיון שבזה אינו יכול להכחישה כמ"ש שם הר"מ בהלכה י"ט ודו"ק:

(ג) אמנם ראיתי בשלטי גבורים למס' קידושין שכתב וז"ל ואף בשהאמינתו תורה לאב לא האמינו אלא כשאומר שהי' בנו אלא שנולד בפסול שאמו היתה אסורה עליו ושמא לא הכיר בה עד אתה אבל אם הוא אומר שאשתו זנתה תחתיו ומאחר נתעברה ואין זה בני אינו נאמן עליו שעל בנו האמינתו תורה ולא על שאינו בנו והואיל והוא בחזקת כשרות אינו נאמן עליו לפוסלו עכ"ל, והנה לכאורא הוא להיפוך מדברי הש"ע סימן ד' סעיף כ"ט ששם כתב להדיא דנאמן לומר על העובר שאינו ממנו ואדרבה הך דינא דנאמן על בנו לומר שהי' מחייבי כריתות השמיט המחבר והטור באה"ע, וכבר עמד בזה הפנ"י ותירץ דהטור ומחבר ס"ל דאין אדם משום עצמו רשע ומשו"ה איני נאמן שהי' בנו ונולד לו מחייבי כריתות, הגם דבש"ג נזהר מזה שכתב ושמא לא הכיר בה עד ''אתה'' כוונתו ליישב דלא תקשי הא אין אדם משים עצמו רשע משו"ה קאמר הש"ג דלא הכיר בה ולא הוי רשע עכ"פ יהיו דברי הש"ג נגד המחבר בתרתי האחד דלמחבר אינו נאמן לומר שהי' בנו ונולד לו מחייבו כריתות ולהש"ג נאמן שנית דלמחבר נאמן לומר שאינו בנו ולהש"ג איני נאמן ולכאורא י"ל דהא שכתב המחבר דנאמן לומר שאינו בני היינו רק על עיבר שבמעיה דלית ליה עדיין חזקת כשרות, משא"כ הש"ג מיירו בכבר נולד דאית ליה חזקת כשרות אינו נאמן שכך כתב להדיא והואיל והי' בחזקת כשרות אינו נאמן עליו ואולי יש לחלק עוד בין כשהיה האב לפנינו ולא ערער עד עכשיו לומר שאינו בנו רק עכשיו מערער דאז אינו נאמן והו"ל כמי שיש לו חזקת כשרות עפ"י האב דתו אין האב נאמן לפוסלו כמ"ש הרמ"א באה"ע שם סעיף כ''ט משא"כ כשמוחזק לבנו שלא עפ"י האב כגון שלא היה האב לפנינו משעה שנולד ועכשיו כשבא לביתו אומר שאינו ממנו אז שפיר האב נאמן כיון שלא אתחזק על פיו מעולם:

(ד) ועפי"ז יש מקום ליישב מ"ש בתוס' רי"ד במס' קידושין וז"ל והא דקיי"ל הלכה כר"י ה"מ בדלא אתחזק בכשרות אבל אי לא אמר האב בשעת לידה ונפק עליה קלא דבריה הי' ולא קא מערער ולבתר הכי קא פסל ליה לא מהימן וכתב שם אח"כ וז"ל ואינו נראה דהא במס' ב"ב מוכח דאפילו להכחיש החזקה נאמן לר"י דקי"ל כוותיה אמנם לדברינו א"ש דבאמת אם היה מוחזק לבנו והאב היה בפנינו ולא ערער כלום וודאי הוי כמו שאומר האב בפירוש שהוא בנו ואינו נאמן והא דאמרינן במס' ב"ב דלר"י נאמן אפילו נגד חזקה היינו רק באופן שהאב לא היה בפנינו בשעת לידה ומ"מ היה אצלינו בחזקת שהוא בנו כיון שעכ"פ לא היה ידוע שפירש ממנה זמן רב קודם הלידה ומסתמא החזקנו אותו בחזקת שהוא בנו בכה"ג ס"ל לר"י דאם בא ואומר שאין הוולד ממנו נאמן והוי כמו חזקה בטעות ולרבנן מ"מ אינו נאמן כיון שמ"מ היה עד עתה בחזקת שהוא בנו וא"כ י"ל דש"ג נמי מיירי שהיה האב לפנינו ולא ערער כלום עד עכשיו, בכה"ג חזינן ליה כאילו אתחזק עפ"י האב ממש ומשו"ה ס"ל להש"ג דאינו נאמן כנ"ל לכאורא, אמנם יש לתרץ עוד באופן אחר, דלכאורא יל"ד מ"ש הש"ג שאומר שאשתו זנתה תחתיו ומאחר נתעברה ולמה נקט שזנתה תחתיו פשיטא דאם מאחר נתעברה וודאי זנתה תחתיו אלא ע"כ דהש"ג ס"ל דהסברא נותנת בוודאי שיש להאמין לאב בכל גוונא כמ"ש לעיל בריש הסוגיא בסברת ר"י דאין דרך בני אדם לשקר בדברים כאלו רק הש"ג מיירו באופן שיש לומר שהבעל טועה כגון שזהו אמת שזנתה תחתיו ומתוך כך סובר שמאחר נתעברה, אמנם אנן קיי"ל רוב בעילות אחר הבעל ותלינן הוולד שהוא מבעל רק הוא טועה כגון שראה שפסק לה ווסת אחר הבעילה ובועל וסובר שע"כ מאחר נתעברה בכה"ג וודאי היכא שהוא סובר לומר אמת לא שייך הסברא דאין דרך בני אדם לשקר בדברים כאלו כמו דלא אמרינן מגו בדדמי ומשו"ה ס"ל להש"ג דבכה"ג אין נאמן כיון שהוא סובר שהאמת כדבריו ודו"ק ועי' בספר א"ע לאה"ע סימן ד' ס"ק כ' שתמה על דברי ש"ג הנ"ל ולפימ"ש א"ש בס"ד:

(ה) בגמרא לרבנן יכיר למ"ל בצריך הכירא, למ"ל קרא אילו בעי למיתבא ליה במתנה מי לא מצו יהיב כבר נודע שיש כאן הרבה קושיות בסוגיא זאת דמקשי כלהו החילוקים שיש בין בתורת ירושה ובין בתורת מתנה ועי' בספר חתן סופר ח"א דף ס"ב (ובספר המקנה לינ"פ הגאון ר' זוסמאן י' ח"א כלל י"ז) וכעת נעתיק הקושי' מהגאון ר' עקיבא איגר ז"ל שהקשה לפי מאי דאיתא במס' בכורות נ"ב ע"ב דירושה אינו חוזרת ביובל ומתנה חוזרת א"כ משו"ה בעי ליתן לו בתורת ירושה שלא תהיה חוזרת ביובל, ול"ל מגו ושפיר איצטריך קרא, וקושי' זו הובאה ג"כ בשו"ת בית שלמה לחו"מ סימן ק"ז, ונ''ל עפ"י מ"ש בספרי תבואות השדה ח"ב שער קניינים בסוגיא דקניין פירות דאע"ג דהתורה ציותה לחזור ביובל מ"מ יש לו בו קניין הגוף דאפילו אם לא חזר אינו מבטל רק מ"ע דיובל רק במוכר סתם כיון שיובל נוהג הוי כמו שהותנה בפירוש