תבואות השדה חלק ד קנא

חזקה דאא"מ ג"כ אע"ג דלא הוי חזקה ממש כל כך דלא הוי העזה גמורה מ"מ חזקה קצת יש לו ובצירוף המגו דהוי כרוב כמ"ש לעיל בשם החת"סו והוי כמו חזקה עם רוב וכל היכא דאכא רובא וחזקה א"צ לברר דהוי כוודאי ממש ומשו"ה מהני הכא מגו אפילו לאפטורי משבועה, וא"ש דעת הר"מ כמ"ש הפני ארי' דאם אין הניזק טוען בריא לי שאתה יודע פטור משבועה דיש לו מגו אי בעי הוי טען א"י והא דלא הוי משיל"מ כבר כתבנו לעיל באות ז' בס"ד:

(כז) ומתוך מ"ש לעיל באות כ"ה דהא דס"ל להר"מ דאם יש עדים לא הוי ט"ח וכו' דתליא אי הוי וודאי הודאה או רק ספק יש ליישב קושיית הלח"מ שם הלכה ז' וביש"ש סימן ל"ה דא"כ מאי הקשה הגמרא לרבה בר נתן נוקמי המתניתי' ביש עדים שאחד נגח דלא הוי ט''ח ולפימ"ש א"ש דוודאי בס"ד דגמרא הוי ס"ל דהוי וודאי הודאה מצד הנזק וא"כ אפילו עדים לא מהני דמ"מ הוי לי' ט"ח כיון דהוי וודאי הודאה וכמ"ש הטור באמת בסימן ת' ופריך שפיר, אמנם לבתר מסקנת הגמרא בתפס ולא ס"ל לר"מ לחלק בין אי יש לו תביעה על שניהם, או רק על אחד כמ"ש הרא"ש רק בכל עניין מהני תפיסה, וע"כ דס"ל לגמרא למסקנא דהא דט"ח וכו' לא הוי וודאי הודאה דמשו"ה מהני תפיסה וא"כ לפי האמת ס"ל להר"מ ג"כ דאם יש עדים לא הוי ט"ח וכו' כמ"ש דדל הודאתם מהכא, כלומר הודאת התובע והודאת הנתבע וחייב על פי העדים, וא"ש פסקא דהר"מ לפי המסקנא ולא קשה מקושי' הגמרא על הר"מ דבס"ד דלא ידע דתפיסה מהני והוי ס"ל דהוי וודאי הודאה, וא"כ אפילו כי איכא עדים נמי הו"ל ט"ח וכו' ופריך שפיר ודו"ק ובהכי מתורץ נמי מה שהקשו על הר"מ דס"ל בנתבע טוען אינו יודע לא הו"ל ט"ח והגמרא קאמר להדיא אי בניזק ברי ומזיק שמא אכתי הוי תיובתא עי' פ"א מהלכות טוען הלכה ח' ועי' לעיל באות כ"א מ"ש בס"ד, אמכם על זה הדרך נכון מאוד, דהנה כבר כתבנו דאם הנתבע מסופק אם חיטים או שעורים איכא ס"ס לחייבו בשעורים עכ"פ, והיינו דאכא ספק דלמא באמת מגיע לו חיטים, ואת"ל שאינו מגיע לו חיטים דילמא לא הוי הודאה וכל זה הי' רק למסקנא דט"ח וכו' לא הוי וודאי הודאה דהרי חזינן דתפיסה מהני, משא"כ בס"ד דלא ידעינן מזה דהוי רק ספק הודאה א"כ אפילו בנתבע טוען שמא כמי הו"ל כטענו חיטים כיון דהתובע טוען ברור, ופריך שפיר אילימא בניזק ברי מזיק שמא אכתי לימא תהוי תיובתא, וא"ש פסקא דהר"מ לפי המסקנא ושקלא וטריא דגמרא בס"ד דהו"א דטענו חיטים הוי וודאי הודאה והא דלא קתני באמת במשנה שישבע המזיק דמשנה לא עסיק כאן בדיני שביעה רק אשמעינן הממע"ה לאפוקי מסומכוס כמ"ש רש"י ותוספ' ודו"ק:

ודע שמה שהקשו התוס' ד"ה מדסיפא אמאי לא אמרינן בו"ש ברי עדיף קאי רק כיון דהמזיק שהוא מוחזק טוען בריא וא"כ לא קשה קושיות המהרש"א אמאי לא הקשו ארישא בניזק ברי ומזיק שמא נימא ברי עדיף דשם וודאי לא אמרינן ברי עדיף כיון דהמזיק מוחזק וכבר כתב הפנ"י ג"כ שלא קשה קושי' המהרש"א ואולי י''ל דס"ל למהרש"א דסומכוס ע"כ ס''ל ברי עדיף כיון דלא אזיל בתר חזקת ממון ועי' בספרי ח"ב בסוגיא דבו"ש אות י"א וא"כ ברישא אליבא דסומכוס לא היה לו לומר חולקין רק שהמזיק ישלם כל תביעת הניזק והכא משמע דגם לסומכוס לא אמרינן אפילו בכה"ג רק חולקין מ"מ פשוט יותר בדברי התוס' כמ"ש הפנ"י דעיקר קושייתם היה היכא שהמזיק טוען בריא דנימא בריא עדיף ודו"ק:

(כח) במ"ש לעיל דיש ב' דרכים אי הוי וודאי הודאה או רק ספק הודאה, יש להסביר עוד, דהנה רש"י נקט הטעם שהודה לו ואחולי אחיל גביה וכן התוס' בד"ה לימא כתבו כיון שהודה לו שאין חייב לו שעורים ומחל לו נקטו נמי שני הטעמים הודאה ומחילה ולא סגיא ליה בטעמא דהודאה לחודא והיינו כיון דנגד הודאת התובע אכא נמי הודאת הנתבע וא"כ להוי עכ"פ ספק לכך אמרינן דלא משגחינן כלל בהודאת הנתבע דהתובע מחל לו תיכף תביעתו על הקטן או על התם ואע"ג שכתבו במס' סנהדרין דכוונתו להרויח ולא הוי מחילה מ"מ ע"י הודאת עצמו נסתלק מן התביעה על הקטן או על התם, אמנם הר"מ פ"ג מטוען לא נקט כלל טעמא דמחילה וליכא רק הודאה גרידא וא"כ נגד זה אכא ג"כ הודאת הנתבע, וצ"ל דאוקי הודאה לגבי הודאה ומוקמינן ממונא בחזקתו כמ"ש הקצה"ח ושפיר פסק דמהני תפיסה, וא"ש לאקומתא דגמרא דתפוסה מהני, ומיושב הכל כמ"ש לעיל בס"ד:

(כט) בגמרא מאי קמל''ן תנינא וכו' אי מהתם הו"א פטור מדמי חיטין וחייב בדמי שעורים, ויל"ד מאי קאמר דמי חיטים ודמי שעורים, וכן מדקדק בפנ"י ותירץ דאשמעינן אפילו אם המוכר תובע מכרתי לך חיטים ולוקח טוען לא קניתי רק שעורים נמי הו"ל טענו חיטים כיון דבין חיטים לשעורים לא טעי אינשי עי"ש, ולע"ד נראה עפ"י מ"ש לעיל באות י"ט דבאמת יל"ד מאי פריך מה קמל"ן הא פשיטא דהו"א דבשעורים חייב עפ"י הודאתו ומ"מ פטור משבועה כיון דלא הודה במה שתבען כדמשני באמת ועי' בחידושי פנ"י לסוגיא במס' ב"ק דהוי ס"ל דהי' סברא פשוטה דפטור משעורים, אמנם לע"ד נראה דקושיית הגמרא קאי דממתניתי' דידן ומס' שבועות מוכח ע"כ תרויהו דפטור משבועה וגם דפטור ממה שהודה ג"כ, דהנה במס' שבועות היה באמת אפש"ל דחייב בשעורים ורק משבועה פטור משום שלא הודה ממין הטענה אמנם הכא במשנה נמי משמע דפטור משבועה בתביעת מועד ותם והכא ל"ל דהוי הודאה שלא ממה"ט דהא תם ומועד מין אחד הי' ועי' בנמ"י וע"כ צ"ל כיון דמ"מ מפטר מהודאתו ע"י הודאת המזיק ומשו"ה אינו נשבע וא"כ ממילא מוכח דפטור משעורים נמי ועכשיו לבתר דמשני דמיירי בניזק שמא ס"ל דבברי וברי פטור וממתניתי' ע"כ רק בניזק שמא וכיון דפטור ממילא צ"ל דפטור נמי מהודאת התם דכאן ל"ש דהודה שלא ממין הטענה וע"כ דע"י הודאת הניזק מפטר וא"כ מאי קמל"ן רב"נ:

(ל) ויש להסביר יותר דמקשן ס"ל דמתניתי' ע"כ לא מיירי בברי וברי דא"כ פשיטא הממע"ה דעכשיו קיימינן דסומכוס נמי לא אמר בבו"ב, וע"כ דאתי לאשמעינן דרק בשמא וברי אמרינן שקיל כדאמר מזיק משא"כ בבו"ב כדאמר מזיק נמי לא שקיל וא"כ ממילא שמעינן מהני תרתי ממתניתי' דידן ומס' שבועות דפטור משעורים נמי כמו דהכא פטור מתם נמי, אע"ג שהודה בתם וע"כ דאזלינן בתר הודאת התובע ולא בתר הודאת הנתבע וע"ז מתרץ לו אי מהתם הו"א וכו' חייב בדמי שעורין, כלומר דיש לחלק בין הודאת המזיק בתם להודאת הנתבע בשעורי' דבשלמא מה שהודה בתם לא עליו חל שעוביד תשלומין כלל רק מגוף התם וכיון שהניזק כבר הודה דתם לא הזיקו ליכא לחייב נמי מצד הודאת הנתבע דהא בהודאתו לא נשתעבד כלום, משא"כ בהודאת הנתבע בשעורי' כיון דבהודאתו משעבד עצמו וגופו דהא אם אין לו שעורים חייב בדמיהן לפי הודאתו עכ"פ הו"א שפיר דמקרי הודאה אע"ג דפטור משבועה מ"מ הודאה מקרי לחייב עצמו במה שהודה אע"ג דבתם לא מקרי הודאה כיון שלא נתחייב בשום שעוביד גם לפי הודאתו, משא"כ בשעורים הודאה מקרי דמה לי הן מה לי דמיהן לכך אשמעינן דאזלינן בתר עיקר טענותיהם ולא הוי הודאה כלל ודו"ק היטב וא"כ א"ש נמי