תבואות השדה חלק ד קמ

חזקה לפוטרו משבועה אינו נפטר ולכך בהילך דהוי רק העזה כל דהוא לא אלימא כל כך חזקה דאא''מ ואינו פטור ועי' היטב ע"ש לעיל באות כ"ד, והנה הרא"ש בריש מס' ב"מ הביא ראיה דעד המסייע פוטר משבועה מדאמרינן הכא דסיועת השטר פוטר ומה דמסייע ליה שטרא לא עדיף מעד אחד ג"כ עי' היטב ברא"ש וא"כ מאן דס"ל דעד המסייע אינו פוטר ס"ל ג"כ דשטר מסייע אינו פוטר והנה מאן דס"ל דשבועה הוא לברר ס"ל דעד מסייע אינו פוטר עי' לעיל באות י"ג ובשו"ת מהרי"ט ח"ב לאה"ע סימן כ"ז וא"כ קשה כיון דרוצה לומר דהילך חייב א"כ ס"ל דשבועה הי' מטעם בירור כמ"ש ומשו"ה היכא דלא אלימא החזקה דאא"מ אינו נפטר משבועה וא"כ ס"ל ג"כ דעד המסייע אינו פוטר וא"כ האיך יפטר משבועה ע"י מה דמסייע ליה שטרא הא לכאורא לא עדיפא סיועת השטר מע"א לסברת הרא"ש ואמאי פוטר, וצ"ל ע"כ דהתרצן דמתרץ ליה שאני התם דמסייע ליה שטרא ס"ל דסיועת השטר הו"ל כשני עדים וכן נראה מרש"י ד"ה ושאני הכא רק בס"ד ס"ל דלא הוי רק סיוע קצת ובתר הכי מסיק דהו"ל כשני עדים, אמנם זהו נראה לו לדוחק לומר דסיועת השטר יהי' מועיל כל כך כמו שני עדים כיון דחזינן דלרשב"א אינו טוען ברצון שתים וא"כ איך נימא עכ"פ דסיועת השטר יהי' עדיף מע"א אפילו וכיון דע"א אינו פוטר משבועה לפום סברא דהשתא דשבועה הי' לברר א"כ גם סיועת השטר לא יועיל לפטור משבועה, ולכך משני ליה שנוייא אחרינא דמיירו באית ליה קרקע הו"ל ש"ק, או די"ל דפליגי באמת בהך סברא אי עד מסייע פוטר משבוע או לא על הדרך שכתבנו ואין להאריך יותר בזה ודו"ק, והנה בר"נ במס' כתיבות בסוגיא דפוגמת כתב דרמב"ח לא ס"ל הא דאין נשבעין על שעוביד קרקעות דהתורה לא מעטה משבועה רק קרקע ולא שעוביד קרקע וא"כ י"ל דשנוייא דמסייע ליה שטרא קאי אליבא דרמב"ח שם דנשבעין על שעוביד קרקעות ולרבא דס"ל שם אין נשבעין על ש"ק משנו שנוייא אחרינא דהו"ל ש"ק וי"ל דלרמב"ח ס"ל של"ד ולכך אמרינן דנשבעין על שט"ח דמה"ת לא הוי ש"ק ורבא ס"ל שעובידא דאוריתא כמ"ש התוס' במס' גיטין נ' ע"א ד"ה כיון דדיניה ומשו"ה ס"ל אין נשבעין על שעוביד קרקעות כיון דשעובידא דאוריתא ולרמב"ח הא דממעטינן שטרות משבועה הוא בטוען ב' שטרות הפקדתי לך ולוה אומר רק שטר אחד אבל בתביעה על שט"ח שפיר נשבעין דשט"ח לא הוי שעוביד קרקע מה"ת דשעובידא לאו דאוריתא ודו"ק, אי נמי אפכא דהנה הה"מ פט"ז מהלכות אישות הלכה כ"ה כתב בטעמא דהר"מ דס"ל בהיא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה דנשבע שבועה דאוריתא כדין מב"מ, ואע"ג דהו"ל שעוביד קרקעות כתב שם הה"מ דלבתר דתקינו דכתיבה נגבית גם מן המטלטלים לא מקרי ש"ק, והקשה הלח"מ שם קושיא עצומה הא שט"ח וודאי גובה גם מן המטלטלין ואפ"ה אמרינן הכא בסוגיא דהו"ל ש"ק וכתב התומים בסימן פ"ח ס"ק ח"י דהא דבע"ח גובה מן מטלטלים לא הוי בתורת שעוביד רק מכח מצוות פריעת בע"ח, ומשו"ה לא מקרי סתם שטר רק ש"ק ועי' בספר בני אהובה ג"כ וא"כ או הו"א דמה"ת יש לו שעוביד גם על המטלטלים ממילא לא הוי שעוביד קרקע, והנה בספרי חלק ראשון בסוגיא דשעובידא דאוריתא ובסוגיא דהרהינו העליתי בס"ד, דמאן דס"ל מעות קונות מה"ת וגם דשעוביד הי' מתורת קניין שפיר חל השעוביד גם במטלטלים, משא"כ אי ס"ל מעות אין קונות מה"ת ושעוביד היא רק מתורת ערבות א"כ לא שייך שעוביד מה"ת במטלטלין עי' בספרי בסוגיא דש"ד אות ה' ואות י"ז וסוגיא דהרהינו באות ל"ז ובאמרי א"ש לחו"מ סימן ט"ו כתב נמי כה"ג עי"ש בד"ה בתוס' אין נשבעין וא"כ לפי"ז י"ל דרמב"ח ס"ל מעות קונות מה"ת וא"כ חל השעוביד מה"ת גם על המטלטלים ותו לא הוי שט"ח ש"ק כיון דגם המטלטלים משעובדים כמ"ש הה"מ לעניין כתובה, אמנם רבא דס"ל מס' ב"מ ע"ח משיכה מפורשת מה"ת א"כ לא חל השעוביד מה"ת על מטלטלים דבתורת ערבות לא שייך שעוביד במטלטלים כיון דלא סמך עליהו שיכול להבריחן ובתורת קניין ג"כ לא שייך כיון דמעות קונות וא"כ ליכא במטלטלים שום שעוביד מה"ת וס"ל שפיר דשטר הוי שעוביד קרקעות וא"כ י"ל דהני שני תירוצים בגמרא פליגי ג"כ בהא אי מעות קונות ואז לא הוי ש"ק כיון דחל גם על המטלטלים או מעות אין קונות, ובספרי בסוגיא דמסדרים לבע"ח באות ו' הבאתי דר"ע ס"ל של"ד וא"כ אין השעוביד חל על המטלטלים ואזיל שפיר תירוץ הגמרא דה"ל ש"ק לר"ע ובתוס' ד"ה אין נשבעין נמי משמע דגם לר"ע אתיא התירוץ דהו"ל ש"ק וא"ש לפימ"ש ודו"ק ולפי"ז צ"ל דאפילו אי של"ד מ"מ כיון דמיניה דידיה גובה קרקע מה"ת ואדעתא דהכי הלוה לו הו"ל ש"ק אע"ג דשל"ד ולא כמ"ש לעיל דמאן דס"ל של"ד לא מקרי כלל שעוביד קרקע רק דאמרינן דמ"מ כיון דמיניה גובה הו"ל שפיר ש"ק דהא משמע הכא מדברי התוס' דהך דתירץ הגמרא דהו"ל ש"ק אתיא לר"ע נמי ור"ע ס"ל של"ד וצ"ל דמ"מ מקרי שעוביד קרקע וזהו תליא אי אמרינן דאפילו של"ד מ"מ מיניה דידיה הוי ש"ד, אמנם אי ס"ל דאפילו מיניה דידיה, של"ד כמה שהארכתי בזה בספרי חלק ראשון בסוגיא דש"ד עי"ש אות ח' א"כ וודאי שטר לא מקרי ש"ק כי של"ד אפילו מיניה דידיה ודו"ק:

(לח) אמנם יש לעיין א"כ מה הקשו התוס' ד"ה אין נשבעין לר' יוחנן דס"ל ש"ד אמאי בכופר ממון שיש עליו עדים חייב הא ר"י ס"ל ד"ת מעות קונית א"כ לא הוי ש"ק כלל כיון דחל כמי אמטלטלים, הגם דזהו יש ליישב דא"כ קשה אמאי בשטר פטור והא בשטר וודאי חל אמטלטלים נמי אמנם כפי הנראה הקשו גם הקושי' דשבועת מב"מ היכי משכחת לר"י והא אין נשבעין על שעוביד קרקעות והתם וודאי קשה דלר"י לא הוי ש"ק כיון דחל אמטלטלים נמי דס"ל מעות קונות ועי' באמרי א"ש שהרגיש בזה, ונ"ל דתוס' הקשו שפיר לר' יוחנן דעד כאן נוכל לומר דלא הוי ש"ק כיון דמטלטלים נמי משעובדים רק למ"ד טענו חיטים ושעורים והודה באחד מהם חייב וה"נ כיון דחל השעוביד על קרקע ועל מטלטלים הו"ל כאילו תבעו שנים וחייב שבועה מכח מטלטלים ולא הוי ש"ק משא"כ אי ס"ל טענו חיטים ושעורים והודה באחד מהם פטור א"כ ה"נ אע"ג דהשעוביד חל גם על המטלטלים מ"מ לא עדיף מאילו תבעו קרקע ומטלטלים ופטור למ"ד טענו חיטים ושעורים והודה באחד פטור וכן משמע בסמוך בתוס' ד"ה אי נמי דטענו כלים, והנה במס' שבועות ל"ט ע"ב איתא לחד מ"ד דר"י ס"ל טענו חו"ש והודה באחד פטור א"כ הה"ד לעניין ש"ק אע"ג דחל אמטלטולים נמי הו"ל ש"ק ופטור והקשו שפיר לר"י ובגוף קושי' תוס' איך משכחת. מב"מ ראיתי ברא''ש סוף פרק שבועת הפקדון בשם הרמב"ן דכתב דלא הוי ש"ק רק היכא שבאמת גובה ממשעבדי אפילו בלא הודאת הלוה ועי' בחידושי פנ"י שכתב ג"כ לתרץ כה"ג קושית התוס', אמנם הרא"ש שם לא ס"ל כהרמב"ן וכתב נמי דבכל גוונא הו"לש"ק היכא דאית ליה קרקע ועי' בתוס' מס' ב"ב קכ"ח ע"ב ד"ה הלכתא דהילך לא הוי רק היכא שגובה ממשעבדו עי"ש הנך רואה דאע"ג דלעניין ש"ק ס"ל לתוס' דהוי שעוביד קרקעות אפילו היכא דלא מצי לגבות ממשעבדי מ''מ לעניין הילך לא הוי שטר הילך רק היכא שבאמת גובה ממשעבדי והיינו משום דבכה"ג הוי ליה כגבוי ודו"ק:

(לט) בגמרא הא כלים וכלים חייב זה רבות בשנים הקשיתי כיון דעיקר קושי' הגמרא הי'