תבואות השדה חלק ד יד

הקניין ששוב לא יוכל לחזיר כיון שעכ"פ כבר הי' שעה אחת שהקניין היה ראוי לחיל למאן דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"כ ממילא מאן דס"ל ארם מקנה דבר שלא בא לעולם הוי מלוה כמו פקדון שיכולים החכמים לתקן בו קניין מעמ"ש ולא צריך לומר דהוי הלכתא בלא טעמא ואתי שפיר דברי הגד"ת ודו"ק ועיין בטעם המלך שם ובהיות כן דהא דמעמ"ש הוא הלכתא בלא טעמא היא רק למאן דס"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למאן דס"ל אדם מקנה דבשלב"ל שפיר מהני בי' הקניין והיינו כמ"ש דכיון דכבר יש לקניין על מה לחול יכולים החכמים לתקן שלא יוכל לחזור ג"כ א"ש מ"ש רבא מסתברא מילתא דרב בפקדון אבל במלוה לא והאלקים אמר רב אפי' במלוה ויל"ד טובא מנ"ל לרבא דרב אמרה למילתא אפי' במלוה כיון דלא מסתבר רק בפקדון וכי היה רבא חושד לרב דלא הבין סברא לחלק בין מלוה לפקדון וכבר ראיתי במפורשים שדקדקו בזה – אמנם לפימ"ש א"ש דבאמת גם בפקדון צריך טעמא למה מהני קניין מעמ"ש כמ"ש הפנ"י רק דבפקדון כיון שיש על מה לחול הקניין יכולים החכמים לתקן קניין מעמ"ש כמו שאר קנייני דרבנן משא"כ במלוה ולכך מסתבר מילתא דרב בפקדון כלומר בפקדון יכולים החכמים לתקן אע"ג שאינו מדינא דאורייתא משא"כ במלוה לא מסתבר דאיך יתקנו רבנן קניין על דבר שאינו בעילם כלל כמ"ש הקצה"ח שהבאתי לעיל, אמנם לרב דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ ממילא כך לי מלוה כמו פקדון דאין זה גריעותא כלל מה שאינו בעולם, וא"כ אע"ג דיוכל לחזור קודם שבא לעולם מ"מ קודם שחזר יש לקניין על מה לחול וא"כ שפיר יכולים החכמים לתקן שיועיל מעמ"ש כמו שאר קנייני דרבנן שלא יהי' יכול לחזור ולכך האלקים אמר רב אפילו במלוה ודוק היטב כי הוא נכון בס"ד:

(ד) ויש עוד דרך לומר דאי מהני מעמ"ש משים דאדם מקנה דבשלב"ל לא קשה קושי' השעה"מ הא יוכל לחזור קודם שבא לעולם דהא דחוזר קודם שבא לעולם דהא דחוזר קודם שבא לעולם היא רק משום דעכ"פ הדבר עדיין ברשותו של המקנה משא"כ הכא במעמ"ש מכיון שנתרצה הלוה ליתן להמקבל ממילא נשתעבד לו תיכף כמ"ש הרא"ש כאן והראשונים ועי' ברא"ש מס' כתובות פ"ו ע"א וא"כ כיון שיש עכ"פ לחול הקנין בשעתו ונשתעבד לו הלוה בשעיבוד הגוף ממילא יצא הלוה משעיבוד הראשון והוי כאילו כבר בא לעולם ולא יוכל לחזור דאנן צריכין שיחול הקניין רק שעה אחת ורגע אחת וזה חל שפיר למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ואין שום דבר מעכב רק מה שבידו לחזור קודם שבא לעולם והכא אמרינן כיון שכבר חל הקניין ונסתלק הלוה מהמלוה הראשון ונשתעבד לשני ממילא הוי כמו שלא לעולם ועכ"פ יצא מרשות המלוה הראשון ותו לא מצי לחזור ולא דמי לשאר דשלב"ל שעכ"פ לא יצא עדיין מרשות הראשון כגון פירות דקל נשאר עדיין הכל ברשותו כמו קודם הקניין ולכך יכול לחזור קודם שב"ל משא"כ הכא אם רק חל הקניין שעה אחת יצא הדבר תיכף מרשותו ונסתלק הלוה משיעבודו ותו לא מצי לחזור וודאי אי ס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל א"כ לא התחיל הקניין אפילו רגע אחת משא"כ אי מקנה דבשלב"ל ואין כאן מקום שימנע הקניין רק מה שיכול לחזיר עוד לזה אמרינן כיון שחל הקניין ממילא נסתלק הלוה מרשות המלוה הראשון ויצא מרשותו ואין בידו לחזור ושפיר קנה המקבל ולא הוי כהלכתא בלא טעמא ודוק היטב:

(ה) והנה אי הנותן יכול לחזור ולמחול להלוה חלקו בזה הפוסקים שיטת הרמב"ן דיכול למחול כמו במוכר שט"ח דיכול למחול, אמנם התוס' כאן ד"ה תנהו לפלוני וכן במס' קידושין מ"ח ע"א ד"ה כי קאמר רב ס"ל דאין יכול למחול וכן פסק בשו"ע חו"מ סימן קכ"ו ועי' בש"כ שם ס"ק פ' שהאריך בזה ועי' בהה"מ פ"ה מהלכות אישות הלכה י"ז שכתב דגם הרמב"ם מדפסק דמהני, מעמ"ש בקידושין משמע דס"ל דאין יכול למחול ועי' בספר בני אהובה שם שכתב דבמעמ"ש לכ"ע סבירה לי' אשה סמכה דעתה כיון שהלוה הי' שם ג"כ ונתרצה משא"כ במוכר שט"ח שלא היה הלוה שם יוכל לטעון פרוע או טעות אחר ולכך לא סמכה דעתה, והנה ראיתי בחידושי פנ"י למס' קידושין שם שתמה בזה אמאי לא יוכל המלוה למחול ללוה במעמ"ש כיון דלא הוי רק מדרבנן ובספר דעת סופר כתב בזה בתוס' ביאור דהא מחילה הוי דאורייתא כלומר מה שיכול המלוה למחול ללוה זה הוי מה"ת וא"כ איך יוכל קנין מעמ"ש שהוא רק מדרבנן להפקיע כח הלוה שלא יוכל המלוה למחול לו עי' בספר דעת סופר למס' גיטין בתוס' ד"ה קסבר רב פפא, והנה הפנ"י כתב שם וז"ל ולכאורה היה נראה לומר דמעמ"ש אע"ג דמדרבנן היא כיון שהיה בפני הלוה ונתרצה לפרוע א"כ יכולין לתקן שאף אם מחל המלוה אח"כ לא מהני וכו' אלא דאכתי קשה לפימ"ש התוס' מס' גיטין דמעמ"ש מהני אפי' בע"כ של הלוה תו לא שייך האי טעמא עכ"ל, עיי"ש בפנ"י, הנה מה שלא מהני מחילה היכא שהלוה נתרצה הי' פשוט דכיון דמה דרצונו לומר שיוכל למחול הוא רק משום דמחילה מהני מה"ת ומעמ"ש הוא רק מדרבנן א"כ לא יוכל להפקיע מעמ"ש שהוא מדרבנן מחילת המלוה שהי' מה"ת וא"כ היכא שנתרצה הלוה ליתן לזה הרי גם הלוה מוחל אותו כח שהיה לו עד עכשיו שהיה המלוה יכול למחול לו ונשתעבד מדעתו להמקבל שהמלוה לא יוכל למחול לו וכיון דמחילה מהני מה"ת מהני ג"כ מחילת הלוה במה שנתרצה שהמלוה תו לא יוכל למחול וממילא נשאר קניין המעמ"ש אע"ג שהי' רק מדרבנן בתקפו ואין המלוה יכול למחול, וא"כ לא קשה רק אם הלוה לא נתרצה מ"ט לא מהני מחילה כמה שהניח הפנ"י שם בצ"ע:

(ו) ונ"ל דבכה"ג היכא שהיה בע"כ של הלוה ס"ל לכ"ע דיכול המלוה למחול, ואמינא לה מסברא הנה במוכר שט"ח דיכול למחול יש ג' טעמים א' מ"ש הר"מ פ"ו מהלכות מכירה כיון דהיא רק מדרבנן מכירת שטרות יכול למחול ב' מ"ש הראב"ד שם דהלוה מצי אמ"ל ללוקח לאו בעל דברים דידי את כיון שמחל לו המלוה, ג' מ"ש התוס' מס' כתובות פ"ה ע"ב וברא"ש שם בשם ר"ת כיון דשעוביד הגוף נשאר עדיין אצל המלוה וא"כ יכול למחול שעיבוד הגוף וממילא נתבטל שעיבוד הנכסים, ועי' בספר מלא הרעים ערך שעובידא דאורייתא אות כ"ח דהיא רק א' ס"ל של"ד אזי אמרינן דמכיון דנמחל שעיבוד הגוף נתבטל שעיבוד הנכסים ג"כ והכה מעתה נחזי אנן להני ג' טעמים מדוע לא יוכל למחול בטעמ"שד והנה הא וודאי פשיטא דהני פוסקים דס"ל דבמעמ"ש אין יכול למחול לא ס"ל הך סברא דבמכירת שטרות משו"ה מצי מחל המלוה כיון דלא הוי רק מדרבנן דא"כ פשיטא דגם במעמ"ש יכול למחול כמ"ש הרמב"ן באמת וע"כ דס"ל במכירת שטרות הטעם דיכול למחול אי כסברת הראב"ד משום דמצי למימר לי' לאו בע"ד דידי את אי משום דשעיבוד הגוף נשאר עדיין אצל המלוה ולכך מצי למחול במכירת שטרות כסברת הר"ת ועיי' בספר קצה"ח סי' ס"ו ס"ק כ"ו שהביא ג"כ הני ג' טעמים ודו"ק:

ומעתה נחזי אנן מ"ט לא שייכו הני תרי טעמי במעמ"ש לומר שיכול למחול במעמ"ש ג"כ וצ"ל דבמעמ"ש כיון שהלוה נתרצה ליתנו להמקבל כבר נשתעבד גם גופו כמ"ש הרא"ש פרק הכותב מס' כתובות שם וא"כ לא שייך סברת הר"ת דשעיבוד הגוף נשאר עדיין אצל המלוה, וגם מכיון שנתרצה לא מצי למימר לי' לאו בע"ד דידי את ולא שייך סברת הראב"ד ודוק וא"כ כל זה הי' דווקא כשנתרצה