תבואות השדה חלק ד יג

הלכות גדולות שער א' אנא ברחמיך הרבים, למדני חוקיך ידעני אורחותיך, עזרני על דבר כבוד שמיך, ואביטה נפלאות בתורתך, בסוגיא דמעמד שלשתן במס' גיטין י"ג ע"א, ובשאר מקומות בש"ס בס"ד:

אמר הכותב טרם כבא לבאר סוגי' דגמ' נבאר קצת דינא דמעמד שלשתן, ועל מה נבנה יסודו ומאיזה טעם חל הקניין (א) הך דינא דמעמד שלשתן הוא אם ראובן אמר לשמעון תן מנה שיש לי בידך ללוי קנה, ואין אחד מהם יכול לחזור בו (כך מבואר ברמב"ם פ"ו מהלכות מכירה) והנה אי הך דינא דמעמד שלשתן הוא רק בפקדון או במלוה נמי, פליגי בגמר' רב זביד ורב פפא רב זביד מוקי הלמתנית' תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה, דמיירו במעמ"ש ואפי"ה בעי לרב צבורין דווקא ואי לא לא קנה משום דס"ל דמעמ"ש הוא רק בפקדון ולא במלוה, אמנם ר"פ ס"ל דאפי' במלוה נמי מהני מעמ"ש וא"כ מדבעי רב במתני' צבורין דווקא ע"כ דמתני' לא מיירי במעמ"ש, והא דבאמת מ"ט לא מוקי רב למתני' אפי' באין צבורין ומשום מעמ"ש כבר הקשה כך התוס' בד"ה קסבר ר"פ, ולקמן באות ח' ט' י' נבאר בס"ד:

והנה הטעם דמהני מעמ"ש במלוה אע"ג דליתא בעינא עיי' רש"י ד"ה מ"ט ומשני אמימר דנעשה כאומר לו בשעת מתן מעות משעבדנא לדילך ולכל דאתי מחמתך ודחי הגמ' דא"כ הקנה לנולדים ה"נ דלא קנה ומשני רב אשי בההוא הנאה דקא משתכיא לי' בין מלוה ישינה למלוה חדשה גמר ומשעבד נפשי' ודחי הגמ' אלא מעתה הני דבי בר אלישוב וכו' ועד דמסיק מר זוטרא דהוא מהני תלת מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא, וכן ס"ל להפוסקים דהיא הלכתא בלא טעמא, עיין בש"ע חו"מ סי' קכ"ו וברמב"ם פ"ו מהלכות מכירה מ"ו טעם יש למה תקנו חכמים קניין מעמ"ש משום תקנת השוק, שלא יצטרך המלוה לטרוח ולחזור אחר מעותיו אם ירצה לקנות סחורה, עיין תוס' ד"ה כהלכתא, ועיין ברא"ש רק הא דמהני קניין מעמ"ש הוא הלכתא בלא טעמא:

אמנם משמע מסוגיא דגמ' דעד כאן הוי הלכתא בלא טעמא רק אי אמרינן דמעמ"ש שייך במלוה נמי משא"כ אי אמרינן דלא הוי רק בפקדון ופקדון איתא בעין לא הוי כהלכתא בלא טעמא הגם דברש"י ד"ה מעמ"ש כתב ולקמן מפרש טעמא והתם בפקדון מיירי וא"כ ס"ל לרש"י דבפקדון נמי טעמי' בעי מ"ט קנה ע"י מעמ"ש, ועיין בפנ"י שהקשה נמי דגם בפקדון בעינא טעמא למה מהני מעמ"ש דל"ל משון דתן כזכי דהא לא אמרינן תן כזכי רק היכא שמסר לו מעיקרא לשם כך והיטב אשר כתב בזה הקצוה"ח סי' קכ''ו דבשלמא גבי פקדון כיון שיש על מה לחול הקניין אמרינן דקניין מעמ"ש לא גרע משאר קנייני דרבנן כגון אגב או משיכה משא"כ במלוה ס"ד דלא היו יכולי' החכמים לתקן קניין דרבנן כיון דליכא מידי על מה לחול הקניין (ועיי' בספר דברי חיים ח"ב לחו"מ סי' כ"ו) ומסקינן בגמ' דאפי' במלוה שאין לקניין על מה לחול מ"מ כיון שהוא תקנת השוק תקנו רבנן שיועיל אע"ג דהוי כהלכתא בלא טעמא, מ"מ סמך קצת יש וודאי למעמ"ש דהא אי קנה סחורה מחבירו ונתחייב לו לשלם א"כ ממילא הלוה חייב לו ג"כ מכח שעבידא דר"נ עיי' בש"כ חו"מ סי' קכ"ו ס"ק י"א הגם דשעבודא דר"נ לא שייך רק כשכבר הגיע זמן הפרעון כמ"ש הר"ן מס' כתובות י"ט ע"א בסוגיא דשטר אמנה אי בלית לי' נכסים אחרינא ומעמ"ש מהני בכל גוונא אפי' בלא הגיע זמן פרעון עדיין עיי' בש"כ ס"ק א' ובתומים מ"מ כבר יש סמך לתקן קניין מעמ"ש כיון דמשכחת לה גווני' שהלוה יתחייב להמקבל ע"י שעבודא דר"נ ודו"ק:

(ב) וראיתי בחידושי טיב גיטין בתוס' ד"ה תנוהו לפלוני שנתעורר בזה למה הוצרכו למעמ"ש לתקן כדי שהמלוה יוכל לקנות סחורה בחוב שיש לו הא מסתמא עושה קנין המספיק בסחורה ונתחייב לו וא"כ ממילא הלוה משועבד לו מכח דר"נ וגם מחילה לא מהני היכא דאיכא שעבודא דר"נ כמבואר בש"ע חו"מ סי' פ"ו אמנם אחרי העיון קצת לא קשה דאיכא גוונא טובא דלא שייך דר"נ ואפי"ה מעמ"ש מהני, וגם היכא דאיכא בע"ח אחרים א"כ ל"ל דנשתעבד הלוה לזה כיון שיש ג"כ בע"ח אחרים ומעמ"ש מהני בכל גוונא וא"ש הלשון דגמרא ''כהלכתא'' כלומר דמעמ"ש היא באמת כהך הלכתא כלומר כמה שהיא הלכה היינו מכח דר"נ ומ"מ הוא בלא טעמא כיון דאיכא גוונא טובא דליכא שעובודא דר"כ ומ"מ מהני מעמ"ש – וראיתי בספר חתן סופר בסוגיא זו שהביא ג"כ בשם קרית ספר להמבי"ט דמעמ"ש הוא מכח שיעבודא דר"נ:

(ג) והנה לכאור' י"ל דע"כ לא אמרינן דמעמ"ש במלוה היא הלכתא בלא טעמא היא רק אי ס"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם משא"כ למאן דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ גם מלוה שפיר יוכל להקנות אע"ג שאינו עדיין בעולם, והנה במס' ב"ק ל"ו ע"ב פליגי שעל המאור והמלחמות דבעל המאור סבירא לי' דמלוה לא חשוב דבר שלב"ל כל זמן שאין הלוה מסרב ליתן ועיי' שו"ת מהר"י קולן סי' פ"ט לעניין מחילה במלוה קודם שהגיע זמן פרעון, אמנם המלחמות שם ס"ל דמלוה נמי חשיב כדבר שלב"ל היינו כדבר שאינו ברשותו ועי' שו"ת בית שלמה לחו"מ סי' קי"ז ודו"ק – ועי' שעה"מ פכ"ב מהלכות מכירה ובהגהת טעם המלך שם, והנה השעה"מ כתב שם דאפי' אי סבירא לי' אדם מקנה דבר שלב"ל מ"מ ליכא למימר דמשו"ה מהני מעמ"ש ג"כ דהא אפי' לר"מ דס"ל אדם מקנה דבשלב"ל מ"מ יוכל לחזור קודם שבא לעולם וא"כ אמאי מהני מעמ"ש שלא יוכל לחזור ולכך דחה שם דברי הגידולי' תרומה שרוצה לומר דלרב דסבירא לי' אדם מקנה דבר שלב"ל לא צריכים לומר דמעמ"ש הוי הלכתא בלא טעמא עי"ש היטב, אמנם לפיענ"ד שפיר י"ל כמ"ש בס' גידולי תרומה דלמאן דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל לא הוי הלכתא בלא טעמא ולא קשה קושית השעה"מ הא מכל מקום יכול לחזור קודם שבא לעולם, דהנה כבר הבאתי לעיל בשם הקצוה"ח דאע"ג דבפקדון נמי לא הי' מהני מעמ"ש מ"מ לא קשה מפקדון מ"ט מהני כיון שיש עכ"פ במה לחול הקנין כיון שהוא בעין שפיר היו יכולין החכמים לתקן מעמ"ש שהיא קניין דרבנן ומהני כמו שאר קניינים שהם מדרבנן משא"כ במלוה שאין לקניין על מה לחול וא"כ למאן דס"ל אדם מקנה דבשלב"ל אע"ג שיכול לחזור עכ"פ לשעתי' חל הקניין טרם שחזר בו וא"כ כיון שכבר חל הקניין קודם שחזר ונתפס הקניין ממילא יש כח לחכמים לתקן שישאר