תבואות השדה חלק ד קלה

דמשו"ה הו"ל הילך ג"כ העזה, דהנה במב"מ אמרינן דאשתמוטי קא משתמט אע"ג דלית ליה כלל כיון שאינו נותן לו כלום מ"מ קצת יוכל להודות וא"כ לא הוי העזה כל כך כיון שמודה לו מקצת עכ"פ וא"כ באומר לו הילך על מקצת שיש לו או שהנכסים משעובדים לו דהו"ל כגבוי ועל השאר שאין לו אין מודה לו כלום וודאי הו"ל העזה, דאע"ג דאפשר דאשתמוטי קא משתמט מ"מ היה לו להודות במקצת וכיון דכופר לו הכל לא אמרינן כל כך אשתמוטי ומשו"ה אמרינן דבהילך הו"ל ג"כ העזה וממילא פטור מטעם דאין אדם מעיז ועי' בקצה"ח סימן פ"ז ס"ק ה' שכתב טעם אחר על הילך דפטור ויבואר בס"ד מ"מ בטעמא דהילך הוי ג"כ העזה א"ש כפי מ"ש בס"ד:

(כב) והגה במודה בדבר שאין יכול לכפור ס"ל להרמב"ם פ"ד מטוען דג"כ לא הוי מב"מ והקצה"ח שם כתב דלא משום הילך פטור בדבר שאין יכול לכפור רק כיון דלא צריכין להודאתו כיון שא"י לכפור ממילא לא הוי הוראה עי"ש בקצה"ח, והנה אי אמרינן דהא דדבר שא"י לכפור דפטור לאו מטעם הילך הוא יתעורר קושי' המהרם שיף שהקשה מאי פריך הגמרא ושטרא דקא מודה ביה הוי הילך וש"מ הילך פטור דלמא לעולם הילך חייב והא דפטור באומר שתים, משום שא"י לכפור הוא ועי' בביאור שם שמתרץ דדבר שא"י לכפור דפטור הי' נמי מטעם הילך אמנם אי אמרינן דדבר שא"י לכפור לא מקרי הילך ודלא כשיטת הש"כ בחו"מ סימן פ"ח ס"ק נ"א א"כ הדרא קושי' המהר"ם שיף לדוכתא דלמא משו"ה שתים פטור משום שא"י לכפור ולא משום הילך ומאי פריך הגמרא, ונראה ליישב דהנה לכאורא יש לעיין לפימ"ש דמשו"ה הילך פטור, משום דהילך הו"ל ג"כ העזה א"כ מ"ט דמ"ד הילך חייב ודוחק לומר דיפלגו בזה אי הילך הוי העזה או לא ונ"ל דהנה בהא דא"א מעיז יש ב' פירושים אחד דאינו מעיז נגד בע"ח כיון שמכיר בשקרו וא"כ לפי"ז י"ל דהילך הוי ג"כ העזה דבשלמא מב"מ חושב הלוה בנפשו וכי המלוה עצמו ידון אותו לכף זכית שאין לו כל החוב ואשתמיטי קא משתמט, משא"כ בהילך כיון שאין מודה לי כלל במה שאין לו שפיר הוי העזה נגד המלוה עכ"פ וא"כ ממילא פטור משבועה מטעם דאא"מ אמנם יש עוד דרך אחר בהא דאא"ע דהלוה לא יוכל להעיז פניו נגד העולם שהעולם וודאי יאמינו טפי למלוה משום חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו, ומשו"ה אמרינן דאילו היה חייב לו באמת לא היה יכול לכפור ולעשות עצמו רשע נגד העולם, ומשו"ה פטור וא"כ בכל מב"מ אפילו בהילך כיון דתו לא שייך חזקה אין אדם תובע כמ"ש דבמב"מ לא שייך חזקה אין אדם תובע, וא"כ לא יוחזק לרשע עכ"פ בעיני העולם כיון שמודה לו במקצת אע"ג שאומר הילך רק בעיני המלוה כיון שאינו מודה לו כלום במה שאין בידו לפרע עכשיו ועכ"פ תו לא אלימא כ"כ חזקה דאא"מ ומשו"ה ס"ל לר' חייא דהילך חייב דבהילך לא אלים כל כך חזקה דאא''מ ודו"ק וא"כ העולה מדברינו הוא כך דמאן דס"ל הילך חייב ס"ל דעד כאן לא פטור מטעם חזקה דאא"מ רק היכא דהוי העזה גמורה נגד המלוה ונגד העולם שפיר אמרינן דאילו היה חייב לא היה יכול להעיז ולכפור הכל, ומשו"ה פטור, משא"כ בהילך דנגד העולם ליכא העזה כל כך לא אלים חזקה דאא"מ לפוטרו משבועה, ומאן דס"ל הילך פטור ס"ל כיון דבהילך נמי איכא העזה נגד המלוה עכ"פ משום שאין מודה לו כלום על מה שאין לו לפרוע אע"ג דלא הוי העזה כמגו כו"ה שיוחזק לרשע גם נגד העלם מ"מ חזקה דאא"מ פיטרו משבועה אפילו היכא דליכא העזה גמורה ודו"ק היטב:

(כג) והנה במודה בדבר שא"י לכפור נמי י"ל דוודאי נגד המלוה הוי העזה דהא אינו מחזיק לו טובה כלל על מה שמודה במקצת עכ"פ כיון שלא היה יכול לכפור מ"מ נגד העולם וודאי לא הוי העזה, כגון תובע חמישים בשטר וחמישים בע"פ והוא מודה לו על החמשים שבשטר, עי' בחו"מ סימן פ"ח סעיף כ"ח העולם לא יחזיקו אותו לרשע על כך דאדרבא יאמרו אילו היה האמת כדברי המלוה כמו שלקח שטר על אותן חמשים שמודה היה לוקח שטר גם על החמשים הנשארים רק בעיני המלוה יוחזק לרשע כיון שאין מודה לו כלל רק על מה שא"י לכפור רק כיון דס"ל דהילך פטור א"כ מוכח דאע"ג היכי דלא הוי העזה נגד העולם מ"מ כיון דלגבי מלוה הוי העזה תו לא יוכל להעיז ופטור וא"כ ממילא מודה בדבר שא"י לכפור נמי פטור אע"ג דלא הוי העזה נגד העולם מ"מ לגבי מלוה הוי העזה ופטור משום דאא"מ אמנם מאן דס"ל הילך חייב ע"כ משום דס"ל דלא הוי העזה רק כשמעיז נגד העולם ג"כ וא"כ ממילא בדבר שא"י לכפור ומכ"ש באומר שתים שהשטר מסייעו בוודאי יאמינו לו העולם לא הוי העזה ולא שייך אא"מ וחייב שבועה, למאן דס"ל הילך חייב וא"כ פריך שפיר הגמרא למאן דס"ל הילך חייב מבריתא דשתים פטור אע"ג דנגד העולם לא מקרי העזה מ"מ פטור משום דהוי העזה נגד המלוה וא"כ מה"ט הוי לן לומר בהילך נמי דפטור דנגד המלוה הוי העזה עכ"פ ולפטור משום חזקה אא"א ופריך שפיר ומתורץ קושי' המהר"ש בס"ד – וזכינו להבין בזה מ"ט הילך הוי ג"כ העזה כמ"ש התוס' ד"ה וש"מ ומ"מ לא הוי כל כך העזה כמו כו"ה והוא משום דבכו"ה מעיז נגד הבע"ח ונגד העולם משא"כ בהילך נגד המלוה הוי העזה אבל נגד העולם לא הוי העזה ודו"ק היטב:

(כד) והנה לכאורא י"ל לפי"ז דאם הילך חייב או פטור תליא בזה עפ"י מ"ש לעיל דבמב"מ יש ב' טעמים לחייב שבועה או משום דהוי טענה חשובה כמ"ש התוס' לעיל ד"ה הצד השוה, או משום דבאה לברר ולא בעינן טענה חשובה כל כך רק כדי לברר האמת הטילה התורה עליו שבועה, והנה השטמ"ק הקשה אי אמרינן דמשום דמב"מ הוי טענה חשובה א"כ בהילך נמי אמאי פטור הא הו"ל טענה חשובה, כלומר כיון שעכ"פ יודעים שחייב לו ותירץ דהילך לא הוי טענה חשובה עי' לעיל בסוף ד"ה מה לעד אחד ויש לפרש כוונתו, דהנה הא דכו"ה פטור י"ל משום דחזקה דאא"א אלים טפי בכו"ה ומשו"ה פטור וא"צ לברר, אמנם בהילך אע"ג דג"כ הוי העזה מ"מ כיון דלא הוי העזה גמורה הוי לן לומר דחייב שבועה כדי לברר עכ"פ אולם אי אמרינן דחיוב שבועה הי' משום דהוי טענה חשובה א"כ כל שהוי בכלל העזה אע"ג דלא הוי העזה ממש כגון הילך מ"מ נחלשה טענת המלוה ולא הוי טענה חשובה וא"צ שבועה וא"כ י"ל לפי"ז דמאן דס"ל הילך חייב ס"ל דעיקר חיוב שבועה הי' רק כדי לברר הדבר וא"כ כל שאין לנו חזקה אלימא דאא"א שיהי' העזה ממש כמו בכו"ה צריך לברר עכ"פ ולכך בהילך כיון דלא הוי העזה ממש צריך לברר ומאן דס"ל הילך פטור ס"ל דחיוב שבועה הוא רק משום דטענת המלוה הוי טענה חשובה וא"כ אפילו בהילך כיון דהוי עכ"פ העזה כמ"ש אע"ג שאינו העזה גמורה מ"מ עכ"פ נחלשה טענת המלוה דלא הוי חשובה כל כך משום שאא"מ אע"ג דלא הוי העזה גמורה ומשו"ה פטור ודו"ק:

והנה עד כה היו דברינו דהטעם דהילך פטור הוא משום דיש לו חזקה דאא"א דהילך נמי הוי העזה ולכך פטור כמו בכו"ה דפטור משום דאא"ע אע"ג די"ל דעד כאן נפטר משבועה ע"י חזקה דאא"מ רק בכו"ה דליכא רגלים לדבר שחייב לו, משא"כ במב"מ דאיכא רגלים לדבר שחייב לו, לא יועיל חזקה דאא"א לפוטרו דזה לא אמרינן רק אפילו במב"מ כל שיש חזקה דאא"ע כמו בהילך דהוי