תבואות השדה חלק ד קלד

בו"ש בריא עדיף אינו רוצה לטעון ספק מלוה ישנה ודו"ק היטב:

(יט) בתוס' ד"ה ובכולא בעי דלודי הקשו הא בכו"ה נמי אמרינן במס' שבועות דשייך אשתמוטי, וא"כ כל מב"מ יש לו מגו אי בעי כפר הכל דלא הוי העזה כל כך כיון דבכו"ה נמי שייך אשתמוטי, ותירצו דמ"מ העזה יש יותר בכו"ה מבכופר חצי וליכא מגו, הנה זה רבות בשנים אשר אמרתי בכוונת לשון התוס' דנקטו ובכופר חצי ולא נקטו ממודה במקצת, ונ"ל דהנה עד כאן י"ל דמב"מ לא הוי העזה ובו"ה הוי העזה היינו דווקא אם מודה לו עכ"פ טענה מסויים מתביעתו שפיר לא הוי העזה, משא"כ אם מודה לו על תביעה גדולה למשל אלף זהובים פרוטה אחת וודאי הוי העזה ומ"מ כה"ג נמי חשיב ליה מב"מ וחייב שבועה וקשה הא כה"ג וודאי יש לו מגו אי בעי כפר הכל דכל כך הוי העזה אם מודה לו פרוטה אחת על אלף זהו' כמו אם כופר הכל, ונ"ל עפ"י מ"ש התומים סימן פ"ב כללי מגו אות קי"ג דאע"ג דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה מ"מ הקשה רבה איך משכחת לה שבועת מב"מ כיון דבכל פעם אית ליה מגו ולא שייך מגו לאפטורי משבועה ל"א כיון דאין שום מקום לחלות השבועה מעיקרא עי"ש ובנו"ב מהד"ת בחו"מ סימן כ' ולפי"ז י"ל דמשו"ה חייב בכל מב"מ אפילו אם אינו מודה לו סך מסויים מטענתו דוודאי הוי העזה, וא"כ יש לו מגו דאי בעי כפר הכל מ"מ כיון דכבר משכחת לו מב"מ דאין לו מגו כגון שמודה לו סך מסויים א"כ אפילו היכא שאינו מודה לו רק פרוטה, אע"ג דכה"ג שפיר יש לו מגו מ"מ חייב שבועה משום כיון שכבר יש במציאות מב"מ דאין לו מגו א"כ אפילו היכא שיש לו מגו כגון שאין מודה לו רק פרוטה נמי חייב שביעה דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, וזה כוונת התוס' במ"ש מ"מ העזה יש יותר בכו"ה מבכופר חצי, כלומר היכא שמודה לו סך מסויים עכ"פ ומשו"ה אפילו במב"מ דשייך בי מגו כגון שאינו מודה לו על תביעה גדולה רק פרוטה אחת ושפיר היה לו מגו דכו"ה מ"מ כיון דמשכחת מב"מ דאינו מעיז שפיר אמרינן דכל גוונא מב"מ חייבה רחמנה כמה שסיימו ''וליכא מגו'' כלומר כיון דמשכחת לה בגוונא דליכא מגו א"כ שפיר כל מב"מ חייב שבועה דמגו לאפטורי משביעה לא אמרינן וסמכו התוס' דבריהם לאחר שהעלו דקצת אשתמוטי שייך נמי בכו"ה א"כ פשיטא דמשכחת לה מב"מ שיש לו מגו אם אינו מודה רק דבר מועט דאז הוי העזה מב"מ נמי וכו"ה נמי ליכא העזה כל כך כין דמ"מ קצת שייך אשתמוטי ולכך תירצו כיון דבכופר חצי לא הוי העזה ושפיר משכחת לה חלות השבועה א"כ ליכא מגו דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן ודו"ק היטב:

(כ) בגמרא אלא אמר רב פפא אתי מגלגול שבועה וכו' עד אחד יוכיח עי' בריטב"א ד"ה פיו יוכיח דמגלגול שבועה דע"א ילפינן דמע"א גופא אין למילף כלל משום שכן על מה שמעיד הוא נשבע ואין זה מאותו המין כלל, אמנם לרש"י ילפינן במסקנא נמי מפיו וע"א וכן כתב הרא"ש דלמסקנא ילפינן מפיו וע"א וכתב הריטב"א וז"ל ואינו מחוור דהאיך בני בניינא ואינו מאותו המין כלל דע"א נשבע על מה שמעיד ועדים על מה שכפר ועי' בשטמ"ק ובפנ"י בגמרא ד"ה אלא אמר ר"פ, אמכם לפימ"ש לעיל אות י"ב י"ג דאי ס"ל דעד אינו מחייב שבועה רק בטענת בריא אין השבועה ע"י כח נאמנות העד רק הע"א מכריע לצד התובע לחייב הנתבע שבועה א"כ א"ש דהו"ל ילפותא מאותו מין דכמו שיש כח בע"א להכריע לצד התובע ה"נ בהעדאת עדים יש כח להכריע לצד התובע לחשבו כטענה חשובה לחייב הנתבע שבועה, ועפי"ז יש להבין שקלא וטריא דגמרא דמסקינן מה להצד השוה, כלומר פיו וע"א שכן אינו בתורת הזמה, ור' חייא תורת הזמה לא פריך, והנה צריך להבין מ"ט לא חשיב ליה לר' חייא תורת הזמה אפילו נפרכא כל דהו וסתמא דגמרא חשיב ליה לפרכא עי' בתוס' ד"ה ע"א יוכיח. ולהנ"ל א"ש דבאמת אי הו"א דשבועת ע"א הוא ע"י כח נאמנות העד א"כ לכאורא י"ל דהך אינו בתורת הזמה היי פרכא מעליא, דהנה באמת בכל מקים שיצטרכו לשלם ע"י הזמה הוא ראיה לחזק נאמנותם דמסתמא אינם משקרים דלמא יזומו אותם ויצטרכו לשלם האפשר דמה"ט בעינן באמת בכל מקום עדות שאתה יכול להזמה דווקא וא"כ כך אזיל הפירכא בגמרא מה לע"א שכן אינו בתורת הזמה, כלומר דחזינן דהתורה נתנה לו נאמנות אפילו במקום שאין לנו ראיה שאומר בוודאי אמת כיון שאינו משלם בהזמה, וע"כ דיש לו נאמנות חזק כל כך להאמינו על מה שהעיד דווקא וא"כ בהעדאת עדים שאינם מעודים על גוף השבועה מנ"ל לחייב שבועה ונתחזק ע"י הפרכא שאינו בתורת הזמה הקושיא דמעיקרא שכן על מה שמעיד הוא כשבע וכמ"ש באמת הריטב"א ושטמ"ק דמע"א לא מצינן למילף שאינו מאותו המין כלל כיון דשם צריך לישבע על מה שהעד מעיד וא"כ יש לנו פרכא חזקה לסתור הילפותא שהרי חזינן שיש לו נאמנות, אע"ג שאינו בתורה הזמה וכיון שמוכח נאמנות העד קאתינן לחייבו שבועה א"כ אינו דומה כלל העדאת עדים לחייב שבועה על מה שאינם מעידים דלא הוי מאותו המין שבועה כלל כמ"ש הריטב"א, אמנם ר' חייא ס"ל דגם בשבועת ע"א לאו מכח נאמנות העד חייב שבועה רק משום קלות השבועה היי, כלומר דכל כך נקל לחייב שבועה אפילו בעילה כל דהוא, ומשו"ה חייבה התורה שבועה אפילו ע"י ע"א אע"ג דאפשר דמשקר ובפרט כיון שלא יצטרך לשלם ע"י הזמה, וע"כ דדבר קל הוא לחייב שבועה וממילא ילפינן שפיר גם ע"י החדאת עדים דמשוי ליה עכ"פ כטענה חשובה לחייב שבועה ולו ליכא רק קצת סברא וזה שכתבו התוס' בד"ה ע"א יוכיח וז"ל ור' חייא אפילו על מה הצד לא פריך ליה משום דמה שאין העד משלם כשהוזם זהו גריעותו לפי שלא היה לו כח בעדותו לחייב ממון עכ"ל, כלומר וע"כ כיון דיש לו מ"מ כח לחייב שבועה הוא רק משום דדבר קל הוא לחיוב שבועה אפילו בכל דהוא וא"כ ממילא העדאת עדים נמי כיון דמשוי ליה עכ"פ כטענה חשובה שפיר מחייבי שבועה ונתגלה לנו ב"ה טעמן ונמוקן של ראשונים אם למסקנא באמת ילפינן מפיו וע"א כדעת רש"י והרא"ש או דילפינן מגלגול שבועה דע"א כשיטת הריטב"א ושאר ראשונים שהובא בשטמ"ק ותליא הכל אם שבועת ע"א הי' ע"י נאמנות העד או משום שקל הוא לחייב שבועה ודו"ק היטב בכל מ"ש:

שער מודה במקצת שער ב. חלק שני נבאר סוגיא דהילך בס''ד פתיחה לסוגיא דהילך (כא) קיי"ל להלכה בש"ע חו"מ סימן ע"ה, דאע"ג דמב"מ חייב שבועה מ"מ אם אמר לו על מה שמודה הילך פטור משבועה ועי' עוד בחו"מ בסימן מ"ז והנה הא דהילך פטור היינו משום דהילך הוי ג"כ העזה אע"ג דלא הוי העזה כל כך כינו בכו"ה מ"מ העזה מקרי טפי ממב''מ וא"כ אית ליה שפיר חזקה דאין אדם מעיז מ"מ לא הוי העזה כל כך כמו כופר הכל דא"כ מ"ט דמ"ד הילך חייב הא אית ליה מגו דאי בעי כפר הכל וע"כ דאע"ג הילך הוי ג"כ העזה מ''מ לא הוי העזה כל כך כמו כו"ה עי' בנתיבות המשפט סימן פ"ז ס"ק א' ויש להסביר העניין