תבואות השדה חלק ד קכח

תנא הי' ר"ע דס"ל הכי במס' שבת קי"ד ע"א ור"ע לית ליה מתוך במס' פסחים ה' ע"א וע"כ ליכא לאוקמא קרא דכל הבקר ילין אעולת חול בפסח שחל בחול דאסור להקריב על המערכה אפילו סמוך לבקר אע"ג דהותרה הבערה לצורך התמיד כיון דלא ס"ל מתוך וע"כ מוקי קרא בי"ד שחל בשבת וא"ש שיטת הגמרא שם, וי"ל בזה פרפרת אחד דבהכי ניחא מ"ש לו ר"א עקיבא עקרת מ"ש בתורה וכבר כתבנו בזה לעיל באות ח' בס"ד ולפי הנ"ל ג"כ ניחא דאמ"ל עקיבא דלית לך מתוך וא"כ ליכא לאוקמא בי"ד שחל בחיל ולהקטיר סמוך לאור הבקר כיון דל"ל מתוך וע"כ מיירי בי"ד שחל בשבת וא"כ מוכח לשיטתך דפסח דוחה שבת ועקרת מ"ש בתורה, ובזה מתורץ נמי מ"ש בני בתירה להלל מניין לך דהם היו סוברים דהא דאמר הלל הלא הרבה יש בנו יותר. ממאתים פסחים דאיהו ג"כ ס"ל מקרא דלא ילין פסח דוחה שבת ותמידין ילפינן מפסח והקשו לו שפיר דהא הלל ס"ל מס' ביצה י"ב ע"א דאמרינן מתוך וא"כ לא מוכח מקרא דלא ילין לאוקמא דווקא בי"ד שחל בשבת דלעולם מיירי בחל בחול, והא דכל הלילה ילין היינו להקטירו סמוך לבקר שאז הותרה הבערה לצורך התמיד של יום ולעולם פסח אינו דוחה שבת ואמרו לו שפיר מניין לך' כלומר לשיטתך אינו מוכח לאוקמא קרא דווקא בי"ד שחל בשבת דשפיר אפשר בחול ואקטיר האימרים סמוך לבקר משום מערכת התמיד כמ"ש התוס' מס' יומא שם וא"כ אינו מוכח פסח דוחה שבת ודו"ק והנה לפימ"ש דמאן דס"ל מתוך אינו מוכח מקרא דלא ילין לאוקמא בי"ד שחל בשבת י"ל נמי דר"א דס"ל מס' פסחים מ"ו הואיל ס"ל נמי מתוך וא"כ לר"א לא מוכח מקרא דלא ילין פסח דוחה שבת ולכך אמ"ל לר"ע עקיבא עקרת מ"ש בתורה דלדידך מוכח נמי מקרא דלא ילין ולדידי דאית לי מתוך עכ"פ מוכח מקרא דבמועדו ודו"ק היטב:

(כא) בתוס' ד"ה מה מועדו כתבי דאכא תנאי דפליגי דיש מאן דס"ל דמוכח משמעות במועדו אפילו בשבת ויש מאן דס"ל דממשמעות לא נפקא ליה רק מגז"ש ותנאי פליגי בהא ועי' במג"ש דדחיק לאשכוחי תנאי ועי' בספר אור חדש, ולע"ד נראה דבהדיא מצינן תנאי פליגי בזה אי מוכח משמעות במועדו או רק מגז"ש דתמיד במכלתא פרשת בא פרשה ה' ד"ה והיה לכם דר' יאשי' ס"ל בפירוש דבמועדו מוכח דפסח דוחה שבת ור' יונתן פליג עליו ואמר עדיין לא שמעני, ואח"כ דריש מגז"ש הרי להדיא דבס"ד היה ס"ל לר' יאשי' דמשמעות מוכח, וא"כ מצינו בפירוש פלוגתא דתנאי ועי' בספרי ח"א בסוגיא דשליחות אות ז' מ"ש בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן שם ועי"ש בחידושי המקנה במס' קידושין בתוס' ד"ה דתרומה גופא לא דחיא שבת, הקשו אמאי לא אמרינן דתרומה נמי דחיא שבת, וי"ל דיכיל לקיים מצוות אכילת תרומה אחר שבת, ונראה דאע"ג שכתבו התוס' לעיל בד"ה ומה שחיטה דר"א ס"ל דשבות אפילו אפשר מבעוד יום דוחה שבת מ"מ הפרשת תרומה כיון שאפשר לאכול אחר השבת לא דחי דטעי עדיף מה שהוא מצוותו היום אע"ג שיוכל לעשות מע"ש כיון שעכ"פ כבר לא עשה ורמי' עליו המצוה ושפיר דוחה, משא"כ במה שאפשר לאחר שבת לא רמיא עליו מצוה כלל ולכך אפילו שבות אינו דוחה:

בתוס' ד"ה שמא יעבירנו הקשו אמאי חיישינן להכי הלא נושא מי חטאת טמא, והקשה בספר אור חדש הא נושא מי חטאת אינו טמא רק שלא לצורך הזאה והכא חיישינן שיעביר ד"א לצורך הזאה, ונ"ל כיון דבאמת אפילו לר"א אסור להעביר ד"א לצורך המוזה כיון דהמוזה יכול לילך למקום שהמים שם כמ"ש התוס' ריש פרק ראד"מ דאם היה יכול להביא התינוק אצל האזמל גם לר"א אסור להביא האזמל וא"כ ג"כ הוי שלא לצורך כיון שהמוזה יכול לילך למקום המים והא דפריך הגמרא ולר"א ניעבריה אע"ג דהמוזה צריך לילך למקום המים כוונת הגמרא היא רק להקשות כיון דר"א קיל ליה שבת לגבי מכשירין לא היה צריך לבטל מצוות הזאה לגמרי משום הך גזירה, ומשו"ה משני כיון דגברא עדיין לא חזי היה קיל להו לחז"ל לבטל מצוות הזאה לגמרי ודו"ק:

(כב) בגמרא אמר לו ר"א בשחיטה השבתני בשחיטה תהא מיתתו אמ"ל רבי אל תכפירנו בשעת הדין יש לפרש ע"ד אגדה עפ"י מ"ש הצל"ח במשנה דר"א אמ"ל עקרת מ"ש בתורה, כלומר דדבר המפורש בתורה אין כח ביד חז"ל לעקור, ועי' מ"ש לעיל אות ט' וא"כ לפי"ז ס"ל לר"ע דאע"ג דמפורש בתורה יש כח לחז"ל לאסור, והנה בשו"ת תה"ד סימן קצ"ט הביא פלוגתת הפוסקים ראשונים אם בשאר מצוות שנאמר בהם יעבור ועל יהרג אם רשאי מצד מדת חסידות למסור נפשו לבל יעבור, ולכאורא י"ל כיון דלכאורא משמע מס' יומא דהך דרשא וחי בהם היא עיקר עי"ש פ"ה ע"ב א"כ אי ס"ל דבר המפורש בתורה אין כח ביד חז"ל לעקור א"כ אין רשאי למסור עצמו במקום שלא נצטוה מה"ת, והנה במס' ברכות ס"א ע"ב איתא שם שר"ע נהרג על עסק התורה אע"ג. שאינו מ"ג דברים שיהרג ועל יעבור וא"כ ע"כ ס"ל לר"ע דמותר להחמיר על עצמו אע"ג שמפורש בתורה וחי בהם וא"כ אמ"ל ר"א שפיר בשחיטה השבתנו, כלומר וס"ל דרשאי לעקור דבר המפורש בתורה, ולא כסברת הט"ז א"כ בשחיטה תהא מיתתו, כלומר לשיטתך שפיר יהי' מותר לך למסור נפשך על ביטול התורה, אע"ג שאינו מ"ג דברים שיהרג ואל יעבור דרשאי להחמיר על עצמו, דלא כסברת הט"ז, אמנם במס' סנהדרין ע"ד ע"א איתא להדיא דבשעת גזירת המלכות אפילו מצוה קלה יהרג א"כ לעולם י"ל דר"ע נמי מודה דאין להחמיר במה שמפורש בתורה להתיר והא דר"ע מסר נפשו להריגה היינו משום שאז היה גזירת המלכות והיה מחוייב לקדש שם שמים, וזה שהשיב לו ר"ע אל תכפירנו בשעת הדין כל זה רמז לו ברוח הקדש ורוח ד' דבר בפיו כי לעולם אני ג"כ מודה לסברת הט"ז והא דהשבתי לך משחיטה הוא רק להזכיר אותו דבהזאה ר"א מודה ג"כ דאינו דוחה שבת והא דמסר נפשו להריגה, אע"ג שמפורש בתורה וחי בהם דעל חוץ מ"ג דברים א"צ למסור עצמו הוא משום שאז היתה גזירת המלכות וז"ש אל תכפירני בשעת הדין כלומר בשעת הגזירה ואז מחוייב למסור נפשו אפילו על מצוה קלה ומכ"ש על עסק התורה אע"ג שאינו מהני ג' דברים שיהרג ועל יעבור גזירת המלכות שאני ושפיר עשה ר"ע שקדש שם שמים וכל זה רמזו בדבריהם עפ"י רוח הקדש שהופיעה בבית מדרשם ודו"ק כי הוא נכון בס"ד בכוונת דבריהם הקדושים ואל תשיבנו דעסק התורה הוא ג"כ מכלל הג' דברים שצריך ליהרג ואל יעבור דהא אם אין תורה ח"ו נתבטלו כל המצוות וגם הני ג' בכלל דזהו אינו דבשלמא בהני ג' דברים אם לא יהרג עובר תיכף ומשו"ה יהרג ואל יעבור משא"כ בעסק התורה כיון דגזירה עבידא דבטלה כמ"ש במס' כתובות ד' ע"ב גבי כל הנשאת תיבעל לטפסר תחלה א"כ אי לאו משום דהיה שעת גזירת המלכות וצריך לקדש שם שמים לא היה לו לר"ע למסור עצמו להריגה, וא"ש דברינו בס"ד ועי' במהרש"א בחידושי אגדות מס' ברכות ס"א ע"ב שכתב ג"כ כה"ג ועוד תירץ שם דר"ע פרהסיא הוי עי"ש:

(כג) עוד שם במעשה דבני בתירה התחיל מקנתרן בדברים אמר להם מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שבכם ופלא שהלל שהיה עניו גדול כל כך יאמר דברים כאלו לאלו שמנו אותו לנשיא