תבואות השדה חלק ד קכו

לחודא אין לגזור וע"כ דאכא איזה טעם אחר מלבד שמא יעבירנו והיינו משום מתקן וא"כ מנ"ל לרבה לומר כלל הטעם בהזאה שמא יעבירנו ולכך משני ליה אמרי' כלומר אפילו אי נימא דבהזאה אכא טעמא דמתקן מ"מ קשה כמה שהקשה בפנים מאירות וכי משום תיקון בעלמא יגזרו חז"ל לבטל מצוה וצ"ל ע"כ כמ"ש דכיון דגברא עדיין לא חזו לא חשו חז"ל לביטול מצוה כמ"ש הריטב"א במס' סוכה מ"ג וא"כ הה"ד שמא יעבירנו נמי י"ל שפיר דאע"ג דגבי הזאה לא שייך כל כך שמא יעבירנו שאין הכל טרודים ומשום שבת שבערב פסח ליכא טעמא כל כך לגזור בכל שבתות השנה מ"מ כיון דגברא עדיין לא חזו קילא להו לחז"ל לגזור על הזאה אפילו בטעם כל דהוא ומחששא בעלמא נמי יכולים חז"ל לגזור על הזאה כיון שעכשיו אין כאן עדיין ביטול מצוה דגברא לא חזי, וא"ש הכל דלר"א גופא דלא שייך בשום מקום שמא יעבירנו וודאי בהזאה לחודא לא היו גזרו רק משום מתקן וטעמא דגברא לא חזי צריך בין לטעמא דמתקן ובין לטעמא דשמא יעבירנו דאי לאו דגברא לא חזי לא היו מבטלים הזאה משום שמא יעבירנו דלא שייך כל כך לגזור בהזאה שאין הכל טרודים וכמ"ש הר"נ במס' מגלה שהביא הצל"ח ועי' בריטב"א מס' מגלה ד' ע"ב שהביא נמי הך חילוקא דגבי הזאה ליכא טרידה עי"ש וא"ש הכל לדברינו בס"ד ועי' עוד בר"נ ריש פרק לולב וערבה ובבעהמ"א ובמלחמות שם וכאן אין להאריך יותר ועיי' בספר למודי ד' למוד קצ"ו:

(יד) במשנה א''ר אליעזר והלא דין הי' ומה שחיטה שהי' משום מלאכה וכו' ובבריתא דף ס"ט עשה ר"א הק"ו ממכשירי מצוה שלאחר שחיטה דהיינו הקטרת חלבים לפירוש התוס' שם ולכאורא יל"ד מ"ט לא נקט במשנה ג"כ הך ק"ו, ונראה ליישב דהנה כל דבר שאסרו משום שבות הוי לגמרי כמלאכה ממש דחז"ל עשאוה כמלאכה ממש עי' בר"נ מס' ר"ה ל"ב ע"ב גבי שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל משום דיו"ט עשה ול"ת דאע"ג דלא הוי רק שבות מ"מ עשאוהו כעשה ול"ת עיי"ש והנה לפי"ז יש להקשות לכאורא על הך ק"ו דמכשירי מצוה לפני שחיטה מהקטרה דלמא שאני הקטרה דלא הוי רק לאו גרידא אי ס"ל הבערה ללאו יצאה משו"ה מותר שהקטיר בשבת, משא"כ הנהו שבותן כגון חתיכת יבלת דהוי כמלאכה גמורה מדרבנן אינו דוחה, אמנם באמת לא קשה דהא ר"א אמר לו לר"ע כך ור"ע ס"ל להדיא פסחים ה' ע"א הבערה לחלק יצאה וא"כ גם הקטרה דהי' משום מבעיר הו"ל מלאכה שיש בה סקילה ויליף שפיר ק"ו מכשירי מצוה לפני שחיטה מהקטרה, אמנם במשנה נראה שר"א נשא ונתן עם ר' יהושע, רק ר"ע ג"כ נכנס תוך דבריהם אבל עיקר המשא ומתן של הלכה היה ר"א עם ר"י וא"כ לא מצי לעשות ק"ו מהקטרה דדלמא ס"ל לר"י הבערה ללאו יצאה, וא"כ ליכא קיו מהקטרה דהוי הבערה ומשו"ה עשה הק"ו משחיטה דהוא לכ"ע אב מלאכה, וא"ש הלשון ומה אם שחיטה שהוא משום מלאכה וכו' ולכאורא מ"ש שהוא משום מלאכה הוא שפת יתר רק הכי קאמר לו דאפילו אם לא אוכל להשיבך מהקטרה דדלמא ס"ל הבערה ללאו יצאה ומשו"ה מותר מ"מ משחיטה שהוא וודאי משום מלאכה יש לעשות ק"ו ודו"ק:

(טו) אמנם יש לעיין במ"ש ר"ע לר"א שאני מכשירי מצוה לאחר שחיטה שהרי כבר דחתה שחיטה את השבת דהא במכלתא פרשת כי תשא איתא וז"ל ר' יהודא בין בתירה אומר הרי הגוים שהקיפו ארץ ישראל וחללו ישראל את השבת (כלומר שהי' מותר להם משום פקוח נפש) שלא יהיו ישראל אומרים הואיל וחללנו מקצתה נחלל את כולה ת"ל מחלליה מות יומת אפילו כהרף עין מחלליה מות יומת עכ"ל הלכתא הרי להדיא דאין זה סברא לומר משום שכבר חלל שבת בשחיטה שיהי' מותר בהקטרה נמי וע"כ דהא דהקטרה מותר הי' משום דהמצוה דוחה שבת וא"כ א"ש ק"ו דר"א דכ"ש מכשירי מצוה לפני שחיטה וודאי ידחו ומה השיב לו ר"ע והנה לעיל באות ז' כתבנו דר"ע ס"ל דשבת רק הודחה אצל פסח ולא הותרה ובמה דהוא מתורת דחיה אמרינן מה לי חד דחיה מה לי שתי דחיות ולפי"ז צ"ל דגבי פקוח נפש ס"ל דהותרה ומשו"ה שפיר אמרינן דאע"ג שכבר חללו שבת משום פק"נ מ"מ אסור להם לחלל אח"כ ומה דמצינו במס' עירובין מ"ה דגם גבי פק"נ מחללין גם אחר הסכנה שהרי אמרינן דחוזרין בכלי זיינן למקומן היינו משום דבזה נמי הוי סכנה שלא לחזיר בכלי זיינן עי' שם במס' עירובין מ"ה ע"א, והנה אע"ג שכתבנו לעיל דר"א ס"ל הותרה, ומשו"ה מכשירין נמי דוחה ור"ע ס"ל דרק הודחה ומשו"ה אין מכשירין דוחה שבת, לכאורא י"ל נמי מסברא אפכא דהנה אי אמרינן דוחה היינו ע"כ דפסח עדיפא משבת, משא"כ אי אמרינן הותרה י"ל דלעולם שבת חמיר מפסח רק לעניין פסח לא נאמרה אזהרה דשבת וא"כ ממילא הותרה וה"נ אמרינן במס' יומא מ"ו ע"א לעניין תמיד דשבת הותרה ועי' מכלתא פרשה ז' סדר יתרו וז"ל מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים שניהם בדבר אחד נאמרו, כלומר דלעניין תמיד לא נאמרה כלל אזהרה דשבת וכדאמרינן במס' יבמות מכדי כל עשה דוחה ל"ת לאו ל"ת חמור מינה מה לי חומרא רבה מה לי חומרא זוטא עי"ש בסוף הסוגיא דעדל"ת וא"כ י"ל הכי דר"א ס"ל דהא דגלתה התורה פסח דוחה שבת הוא משום דפסח עדיף וא"כ אפילו מכשירי' כיון שלא יהי' אפשר לעשות הפסח בלתי המכשירין נמי דוחה אע"ג דאפשר מאתמול מ"מ כיון שכבר עבר ולא עשה המכשירין מאתמול א"כ כל מה ששייך לפסח יוכל לדחות השבת אע"ג דלכתחלא ר"א נמי מודה דטפי עדיף לעשות המכשירין מאתמול מ"מ כיון שעבר ולא עשה מאתמול שפיר דוחה דמכשירין נמי הם מכלל המצוה וכמ"ש הנמ"י בשם הרנב"ר במס' ב"מ ל' ע"א גבי השבת אבידה דאע"ג דאינו מקיים תיכף העשה דהשבת אבידה בשעה שמטמא עצמו בביה"ק מ"מ חשוב ליה שפיר בעידנא ועי' בנו"ב מהד"ת לאה"ע סימן קמ"א וה"נ כיון דהמכשירים הם בגוף הקרבן הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום או חתיכת יבלתו שפיר דחו שבת כמו פסח גופא ולא דמי להזאה שאינו בגוף הקרבן עי"ש היטב בנמ"י ודו"ק:

(טז) אמנם ר''ע ס"ל דשבת באמת חמור מפסח והא דפסח דוחה שבת היינו משום דבמקום פסח לא נאמרה אזהרה דמכיון שהתורה אמרה להביא קרבן פסח אפילו בשבת ע"כ דאזהרה דשבת לא קאי כלל לענין פסח וא"כ היינו דווקא מלאכת השחיטה דע"כ הותרה לעניין פסח, משא"כ חתיכת יבלת אילו היה אב מלאכה ל"ל דע"כ הותרה דאטו מי לא סגיא בלא"ה הרי כמה וכמה קרבנות אכא בעולם שא"צ לחתיכת יבלת והלכך השתא נמי דאינו אלא מדרבנן כיון דשבות דרבנן הוי כשל תורה כמו"ש לעיל באות י"ד בשם הר"נ במס' ר"ה וא"כ לעניין זה לא שייך הותרה ובאמת שבת חמיר מפסח ומשו"ה כל מה שאינו מוכרח מקרא דהך מלאכה נמי היה בכלל היתר כמו שחיטה דלא סגיא בלא"ה אינו מותר לעשות, והא דהקטרה מותר אע"ג דאפשר למוצ"ש לזה י"ל דלזה מהני שפיר הותרה כיון דעכ"פ לא סגיא בלא הקטרה לשום פסח לא דחינן ליה למוצ"ש משום חיבוב מצוה כיון דבאמת הותרה, משא"כ במכשירי' כגון חתיכת יבלת או הבאה מחוץ לתחום דמשכחת הרבה פסחים שא"צ לאלו המלאכות כלל לא שייך לומר הותרה רק גבי הקטרה כיון דלא סגיא בלא"ה א"צ לדחות על מוצ"ש וכה"ג הבאתי בספרי בסוגיא דעדל"ת שער א' אות ט"ו דמה שיוכל לקיים המצוה למחר לא מקרי יכול