תבואות השדה חלק ד קכה

רובא אות ד' דר"א לא חייש למיעוט וא"כ מצי סבר דרובא הוא בתורת וודאי וא"כ אין חילוק בין מקים שבלא"ה אזלינן בתר רובא ובין מקים שאין מוכרחים כלל ליזול בתר רובא והשיב לו שפיר דאי חיישינן לענין יבלת שמא ימצא פסול הכי נמי הוי לן למיחש בשחיטה ועל זה השיב לו ר"ע אפילו לדידך שאנו מכשירין לאחר שחיטה שכבר דחתה שחיטה את השבת אבל ר"ע לשיטתו באמת א"ש החילוק דגבי יבלת יש לחוש שמא ימצא פסול וגבי שחיטה כיון דע"כ מוכרחים לילך בתר רובא לא חיישינן שמא ימצא פסול דאזלינן בתר רובא ועי"ש היטב בספרי הנ"ל, ועי' בירושלמי דטעמא דר"ע לעניין מילה נמי לא דחי מכשירין שמא יחלה התינוק ולא ימול משמע דר"ע אית ליה באמת הטעם שמא ימצא זבח פסול, וא"ש לפימ"ש בס"ד, עוד יש לתרץ באופן אחר דלר"ע א"ש גם התירוץ דגבי יבלת חיישינן שמא ימצא זבח פסול ולא קשיא א"ה שחיטה נמי, וא"ש נמי דברי הירושלמי דקאי בהך טעמא דשמא פסול ולא קשיא משחיטה, דהנה גבי שחיטה אפילו ימצא פסול מה בכך הא לא גרע מטעה בדבר מצוה דאיכא מאן דס"ל אפילו לא עשה מצוה פטור ובמס' פסחים ע"ג אמרינן שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור, אמנם עד כאן אמרינן טעה בדבר מצוה פטור רק במצוה שיש לו שייכות היום דווקא, משא"כ במצוה שאין לו שייכות היום דווקא כמו חתיכת יבלת לא שייך למפטר מטעם טעה בדבר מצוה כמו בשחטו ונמצא טריפה דבשלמא לעניין שחיטה הו"ל אנוס, משא"כ לעניין יבלת לא מקרי אניס, (ועי' בספרי ח"א בסיף הספר בקונטרס ''שירי מצוה'') אמנם היינו דווקא לר"ע שפיר יש לחלק בין חתיכת יבלת לשחיטה, אמנם לר"א לשיטתו דלא ס"ל כלל הך דטעה בדבר מצוה פטור א"כ אין חילוק בין שחיטה ליבלת וע"כ דהא דמותר מלאכת שחיטה הי' משום דסמכינן ארובא וא"כ שפיר הקשה משחיטה על יבלת ולשיטתו השיב לו ר"ע דשאני מכשירין לאחר שחיטה משום שכבר דחתה שחיטה את השבת אבל לר"ע באמת י"ל הטעם דחיישינן שמא ימצא פסול ונכונים דברי הירושלמי ודו"ק:

(יב) ברש"י ד"ה הזאה תוכיח פרש"י דהזאה אסור משום דמחזי כמתקן גברא והנה כבר עמדו בזה שהרי בגמרא ס"ט ע"א אמרינן להדיא דהטעם משום שמא יעבירנו (עי' בשו"ת פנים מאירות דהנדפסים אחר מס' קידושין סוף תשובה ב') שתמה וכי ס"ד דחז"ל יגזרו משום מתקן בעלמא לדחות מצוה ובצל"ח תירץ עפ"י דברי הר"נ במגלה דמשו"ה לא גזרו במילה שמא יעבירנו משום שאין הכל טרודים, והקשה הר"נ הרי בהזאה ג"כ אינו טרוד, ומתרץ שעכ"פ טרודים בעשיית פסח וא"כ בשער ימות השנה שחל יום הזאתו בשבת דעלמא לא שייך שמא יעבירנו, ולפי"ז קשה למה גזרו משום ע"פ שחל בשבת לחודא וע"כ דבהזאה איכא נמי טעמא דמתקן והוא ג"כ דחוק קצת דעכ"פ למ"ל ב' טעמים ולא סגיא בחדא לחודא ולומר דטעם אחד אינו מספיק לגזור בו על הזאה ורק בצירוף שני טעמים גזרו, בזה מבואר הדוחק, וראיתי באור חדש שרוצה לתרץ דבאמת ל"ש שמא יעבירנו כקושי' התוס' בדף ס"ט דהא נושא מי חטאת טמא וצ"ל ע"כ דלמא יעביר פחות מכשיעור הזאה ולר"א שמעינן דס"ל גם בשאר איסורא ח"ש אסור מה"ת לעניין ב"י והה"ד לעניין שבת ואמרינן שפיר בגמרא אליבא דר"א הטעם שמא יעבירני, אמנם לדידן י"ל דח"ש אינו אסור בשבת ומשום שמא ישא כשיעור לא חיישינן כקושיית התוס' שהרי יטמא אותו, והכה במחכ"ת של הגאון היה בהעלם ממנו לפי שעה גמרא מפורשת מס' זבחים פ' ע"א דר"א ס"ל הזאה א"צ שיעור וא"כ לא שייך כלל לר"א שיעביר פחות משיעור הזאה ועי' שם בגליון הש"ס דר"א בן הורקנס דהוא רבו של ר"ע, ס"ל הזאה א"צ שיעור והך ר"א דהכא הי' ג"כ ר"א בן הורקנס ויש לעיין ג"כ לדעת הריטב"א במס' סוכה מ"ג דלא גזרינן שמא יעבירנו רק במקום דשייך לומר דלא ידעינן בקבוע דירחא ומשו"ה לא גזרו במילה שמא יעבירנו דהתם וודאי ידעינן מתי יום השמיני וא"כ בהזאה דג"כ לא שייך דלא ידעינן בקביע' דירחא אי משום דבזמן ביהמ"ק הרי בקיאין בקבוע' דירחא אי משום דבלא"ה בפסח מחללין שבת על הפסח לאחר שא"צ הזאה ועי' בריטב"א שם שכתב להדיא דגבי פסח לא שייך דלא ידעינן בקביע' דירחא חיל שם משא"כ בהזאה שאעפ"י שזמן ספר ברור עכ"ל וא"כ אמאי גזור שמא יעבירנו ועי' בסוף פסח ישועות יעקב בח"ג לאה"ע בשו"ת הנדפסת שם וצ"ל דרק משו"ה גזרי גבי הזאה שמא יעבירנו כמ"ש הריטב"א שם כיון שבעודו טמא אינו מחוייב בפסח עד שתה לפיכך גזרו בהזאתו משום דרבה שעכשיו אין אנו עוקרין ממנו מצוות פסחו אלא גורמין לו שלא יחייב בו עכ"ל עכ"פ צריך להבין למ"ל שני הטעמים משום מתקן ושמא יעבירנו:

יג) אשר ע"כ נ"ל דבאמת משום הזאה לחודא לא היה לגזור שמא יעבירנו כמ"ש הצל"ח בשם הר"נ שאין הכול טרודין רק בע"פ וא"כ לא היה לגזור בכל שבתות השנה על סתם הזאה משום שבת שבערב פסח כמ"ש הצל"ח רק די"ל כיון דכבר גזרו בשאר מצוות כגון לולב ושופר משום שמא יעבירנו משו"ה שייך נמי לגזור בהזאה שמא יעבירנו והא דלא גזרו במילה ג"כ בע"פ שחל בשבת כמה שהקשה הצליח באמת לזה שפיר יש לתרץ דגבי הזאה אכא למגזר טפי דהא בעודו טמא אינו מחוייב עוד במצוה, ומשו"ה כיון שכבר גזרו בשאר מצוות לולב ושופר שמא יעבירם גזרו נמי בהזאה, אמנם כן היינו דווקא אי שייך בשער מצווה שמא יעבירנו, משא"כ לר"א דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת ולא שייך גבי שופר ולולב שמא יעבירנו א"כ בהזאה ג"כ ע"כ אין טעם הגזירה שמא יעבירנו רק משום מתקן וא"כ א''ש דבמשנה פרש"י על הזאה שאינו דוחה שבת על מה דר"ע גמר לה מר"א רביה ואיהו ע"כ לא אגמריה משום יעבירם דהא לר"א דלא שייך אליביה הגזירה שמא יעבירם בשום מקום א"כ משום הזאה לחודא לא היו גזרו שמא יעבירנו וצ"ל דמשו"ה גזרו על ההזאה עוד בימי מרע"ה כמ"ש בחתס''ו לאו"ח סימן קמ"א בשם הסמ"ג משום מתקן ואע"ג דעי"ז דוחים מצוות פסח י"ל כמ"ש הריטב"א כיון דבעוד שהוא טמא אין מחוייב בפסח גזרו חז"ל משום טעמא דמתקן נמי אמנם בגמרא דף ס"ט שם קאי רבה אליבא דהלכתא דבשאר מצוות אכא גזירה שמא יעבירנו שפיר י"ל דכיון דכבר גז בעלמא שמא יעבירנו שפיר גזרו בהזאה נמי שמא יעבירנו אע"ג דלא שייך בהזאה כל כך שמא יעבירנו כיון שבכל שבתות השנה אין טרודים מ"מ כיון דהזאה קילא להו טפי לחז"ל לבטל הזאה משום שאין המצוה חל עליו כלל בעוד שהוא טמא כמ"ש הריטב"א שפיר גזרו שמא יעבירנו דהא משים מתקן נמי לא היו גזרו לולא שקיל להו הזאה כיון שאין חייב עוד במצוה כמ"ש הריטב"א ודו''ק:

ויש לכוון בזה בלשון הגמרא ס"ט ע"א ג"כ דקאמר ולר"א ביטבריה דהא אמר ר"א מכשירי מצוה דוחין שבת אמרי' הנו מילי היכא דגברא גופא חזי ורמי חיובא עליה ולכאורא יל"ד מהו הלשון ''אמרי דמשמע דבלא"ה צרך להאי חילוקא משים דגברא לא חזי, אמנם להנ"ל א"ש דגם המקשן ידע דזהו וודאי אמת דגזרו על הזאה או משום שמא יעבירנו או משום מתקן דהגזירה היה עדיין בימי מרע"ה רק דקשיא ליה על עיקר גזירה שמא יעבירנו דלא א"ש כל כך גבי הזאה כיון שאין הכל טרודים כמ"ש הר"נ במס' מגלה ע"כ אכא איזה טעמא אחרינא, ומשו"ה פריך ולר"א ניעבריה, כלומר דאליביה ודאי' לא היתה הגזירה שמא יעבירנו בשאר מצוות כיון דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת ומשום הזאה