תבואות השדה חלק ד קכג

אם פסח דוחה שבת וכו' ואמר להם יש יותר ממאתים פסחים בשנה, אמנם הם ידעו דוחה אינו מוכח כל כך כמ"ש הצל"ח דהא גבי פסח מצינן להשתדל שלא יחול בשבת לעבר החדש וע"כ דיש לו איזה ילפותא אחרינא, והכה מקרא דלא ילין אין להוכיח אליבא דהלל או משום דס"ל לאבא שאול במס' ביצה ענ"ד קרבין ולא נצטרך לאוקמא קרא בשבת כמ"ש לעיל דאליביה עולת חול נמי קרבה בי"ט ואפילו אי ס"ל כת"ק שם מס' ביצה כ' ע"ב דלב''ה נונ"ד אין קרבין ביו"ט, מ"מ אפשר לאוקמא קרא בעבר והקריב כיון דס"ל אע''מ ושפיר אמרו לו מניין לד' כלומר לך' דווקא לשיטתך לא מוכח מקרא דלא ילין כמ"ש וא''כ מניין לך' דדוחה שבת ואמר להם מבמועדו וע"כ דס"ל שבת הותרה וממילא עשו כהוגן לעבר מפני הטומאה אע"ג שעי"ז חל בשבת כיון ששבת הותרה, וא"ש כל הדקדוקים שכתבנו לעיל דו"ק היטב זולת מ"ש שעלה מבבל עדיין לא מיושב ועי' לקמן באות כ' מ"ש עוד אופן אחר במה שאמרו לו מניין ''לך'' (ו) אמנם עפ"י דרך הנ"ל א"ש נמי מ"ש שעלה מבבל דהנה י"ל בעיקרא דמילתא אי שבת הותרה לגבי פסח או רק הודחה, י"ל כך דוודאי אי הוי מצינן לומר דפסח עדיף משבת שפיר י"ל דשבת הודחה דחמור יוכל לדחות הקל, משא"כ אי שבת חמירא ואפ"ה גלתה התורה דדוחה שבת ע"כ צ"ל דבמקום פסח לא נאמרה שבת כלל וממילא אמרינן דשבת הותרה וכה"ג כתבתי בספרי תבואות השדה ח"א שער עדל"ת שער א' אות ט''ו עי"ש והנה לכאורא י"ל דפסח חמור משום שהוא עשה לפני הדבור דחמירא כמ"ש במס' יבמות ה' ע"ב דעשה לפני הדבור חמיר, אמנם במס' קידושין ל"ח ע"א תוס' ד"ה אקרוב כתבו בשם הירושלמי דאדרבא עשה לפני הדבור קיל עי' במפורשים שם שעמדו בזה, והנה י"ל דגמרא דידן פליגי בזה עם הירושלמי דגמרא דידן ס"ל עשה לפני הדבור חמיר וירושלמי ס"ל עשה לפני הדבור קיל, ומשו"ה אין עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש דעשה דלפני הדבור קיל עי' בתוס' שם, והנה בירושלמי בסוגיין איתא על ג' דברים עלה הלל מבבל ואחד מהם שרצה לדרוש כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים הא כיצד ששה מן החדש דהא העומר נקרב בטו"ז בניסן ושבעה מן הישן והיינו דאין עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש עי' בירושלמי שם במפורשים והנה לכאורא יל"ד למה עלה מבבל ולא דרש פסוק זה גם בבבל, וצ"ל דכיון דש"ס בבלי ס"ל דעשה לפני הדבור עדיף לא היה יכול לדרוש שבעה מן הישן דהא גם מן החדש מותר מה"ת דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש, ומשו"ה עלה מבבל לירושלים לדרוש דאין עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש דעשה לפני הדבור קיל טפי וכיון דעשה לפני הדבור קיל להלל, א"כ שבת חמיר מפסח דשבת אכא עשה ול"ת, ועוד דשבת בסקילה ופסח רק בכרת וא"כ אי שבת חמיר מפסח ע"כ הא דמותר מ"מ להקריב פסח בשבת אע"ג דשבת חמיר, וע"כ דלגבי פסח לא נאמרה שבת כלל ושבת הותרה וא"כ שפיר עשו בני בתירה לעבר מפני טומאה אע"ג דעי"ז יחיל בשבת דשבת הותרה וזה שאמרו אדם אחד יש שעלה מבבלי ולמה עלה מבבל הי' כמ"ש בירושלמי דמצה אסור מן החדש דעשה דלפני הדבור קיל וא"כ ע"כ שבת הותרה וא"כ שפיר עשו בני בתירה שעברו השנה באותו שנה אע"ג שעי"ז חל בשבת כיון דבשבת הותרה ואתי נמי שפיר מה דאיתא בירושלמי שאמרו שמצאו בו תוחלת דהיינו שעל ידו נודע להם שעשו כהוגן כיון דבשבת הותרה ולכך מצאו בו קורת רוח שנודע להם שלא טעו וא''ש כל הקושיות ודקדוקים בס"ד ודו"ק היטב:

(ז) בפלוגתא דר"א ור"ע אי מכשירי מצוה דוחה שבת דאיתא בגמרא דף ס"ט דר"א ס"ל ק"ו ומה לאחר שחיטה דכבר אתעביד לי מצוותה ומ"מ דחי מכ"ש לפני שחיטה דלא אתעבוד עדיין מצוותה וודאי דחי ועי"ש בתוס' ד"ה אם דחו דר"א יליף מהקטר חלבים דדחו שבת, אע"ג. דאפשר בלילה וריע השיב לו דמכשירי מצוה לאחר שחיטה דוחין משום שכבר דחתה שחיטה את השבת משא"כ במכשירי מצוה שלפני שחיטה אינה דוחה שבת שעדיין לא דחתה שחיטה את השבת ולכאורא פליגי בסברת הפוכות דלר"א עדיף מכשירי שלפני שחיטה, ולר"ע אדרבא לאחר שחיטה טפי דחי שכבר דחתה שחיטה שבת נ"ל דתרויהי ס"ל דהקטר חלבים וודאי דוחה שבת ואע"ג דאפשר בלילה כדר"ש דאמר בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה ועי' בלקוטי חידושי פנ"י למס' פסחים וממילא הוכיח ר"א דע"כ צ"ל דשבת הותרה לגבי פסח ומשו"ה ס"ל מכשירין נמי דוחה, והנה במס' זבחים ל"ב ע"ב איתא פלוגתא דאביי ורבא דרבא ס"ל שם דכל דבר שהודתה ולא הותרה אמרינן מה לי חד דחיה מה לי שתי דחיות, משא"כ בדבר שהותרה אמרינן להא אשתראי ולהא לא אשתראי וס"ל לר"ע נמי כרבא שם וא"כ א"ש דהקטר חלבים וודאי דוחה שבת דכיון שכבר דחתה שחיטה שבת אמרינן מה לי חד דחיה מה לי שתי דחיות אבל באמת שבת לא הותרה לגבי פסח רק הודחה וא"כ ס"ל שפיר דמכשירין אינו דוחה כיון דשבת לא הותרה רק הודחה ודו"ק ולקמן באות ט"ז העליתי מסברא בס"ד דר"ע ס"ל הותרה ולפי"ז צ"ל איפכא דר"ע ס"ל כאביי דהואיל ואישתרי אשתרי, ומש"ה אמרינן כיון שכבר דחתה ממילא הותר לגמרי משא"כ מכשירי' לפני שחיטה דעדיין לא הותרה ועיי' לקמן בדברינין והנה בק"ו דר"א במשנה דמה שחיטה שהי' משום מלאכה דוחה אלו שהן משום שבות לא ידחו, והקשו התוס' ד"ה ומה שחיטה דמה לשחיטה שאי אפשר מערב שבת משא"כ אלו שאפשר מע"ש והנה קושיית תוס' הי' באמת דברי ר''ע במשנה שכך השיב לו כל מלאכה שאפשר לעשות מערב שבת, אינו דוחה שבת, וצ"ל דקושיית התוס' היה רק לחזק דברי ר"ע כיון דר"א גופא מחלק בין אפשר מע"ש או לא אפשר א"כ איך יליף ק"ו ותירצו שם בתוס' דר"א הכי קאמר כיון דאינו רק משום שבות אע"ג דאפשר מע"ש יש להתיר יותר משחיטה שהוא מלאכה אע"ג דאי אפשר מע"ש ודבריהם עדיין אינם מובנים דמ"מ מנ"ל לר''א הך סברא דלמא מ"מ עדיף מה שאי אפשר מע"ש לדחות אע"ג שהי' מלאכה משבות שאפשר בע"ש כיון דחזינן דר''ע אית ליה הכי באמת ונ"ל דק"ו דר"א אזיל על מה שנסתפק בצל"ח האיך הדין ביבלת שנולד בשבת דאי אפשר לזה מע"ש אם ריע בזה נמי אוסר ומסיק דגם בזה אוסר ר"ע ועי' בירושלמי שכתב כך בפירוש דאפילו נולד בשבת היבלת מ"מ אסור לחתוך לר"ע וז"ל הירושלמי הגע עצמך שנולדה לו יבלת הרי אינו ראוי לחותכה בשבת עכ"ל ועי' בשירי קרבן שם שגרס מין יבלת ראויה ליחתך מאתמול כלומר ולכך אינה דוחה בשום עניין הרי מפורש יוצא בירושלמי כדברי הצל"ח ואפשר שעל יבלת כזו שנולד בשבת פריך ליה ר"א לר"ע מק"ו דזהו לא אפשר בע"ש כיון שיבלת נולד בשבת, אמנם ר"ע ס"ל דכל שמשכחת בשום אופן לעשות מע"ש תו אינה דוחה שבת ועי' בשאג"א סימן צ"ו שחקר כה"ג לעניין עדלית דבעינן שאינו יכול לקיים את שניהם ונסתפק אם יש אופן שיש באפשר לקיים העשה בלא דחיית הל"ת רק לו לא אפשר באופן אחר אם נמי מקרי אי אפשר לקיים שניהם וס"ל לר"ע הכא עכ"פ לענין פסח דוחה שבת כיון דיש באפשרות לעשות מע"ש לא דחי דלא דמי לשחיטה דאי אפשר בשום אופן לעשות מע"ש ור''א ס"ל דביבלת כה"ג שנולד בשבת נמי מקרי אי אפשר מע"ש ואתי' שפיר הק"ו כנ"ל בפלוגתא דר"א ור"ע בס"ד ועי'