תבואות השדה חלק ד קכב

אפש"ל דמ"מ לא הותר שבת אצל פסח רק נדחה, משא"כ אי ילפינן מבמועדו י"ל דהותרה, ועי' בערבי נחל שכתב ג"כ כה"ג רק שכתב שלא היו מסופקים על פסח גופא אם דוחה שבת דזהו ידעו רק במכשירים היו מסופקים דאי הותרה גם מכשירים דוחה שבת ואי רק הודחה מכשירים אינם דוחים עי"ש, אמנם משמועות הסוגיא משמע דבפסח גופא היו מסופקים דהא על מכשירים לא שאלו אותו רק אח"כ שכח ולא הביא סכין מהו, אמנם לדברינו א"ש טפי דהם היו מסופקים באמת רק אם שבת הותרה אצל פסח או רק הודחה ולא לעניין מכשירים הנ"מ רק לעניין פסח גופא ג"כ נ"מ אי שבת הותרה או רק הודחה כמה שנבאר בס"ד:

(ג) דהמעשה היה שהם עברו אותו השנה מפני טומאה כמ"ש רש"י בסנהדרין י"ב שהיה הנשיא חולה ואמדוהו למות סמוך לפסח וע"י שעברו השנה עי"ז חל י"ד בשבת ובשעת עבור היה נעלם מהם שעי"ז יחול י"ד בשבת ונסתפקו אם עשו כהוגן אי לא דאם שבת הותרה וודאי עשו כהוגן במה שעברו משום הטומאה דהא טומאה רק הודחה ס"ל ומוטב לעשות הפסח בשבת דהותרה לגמרי מלעשות בטומאה שאינו רק הודחה, אמנם אם שבת ג"כ רק הודחה א"כ בשלמא אם הוצרכו לעבור מחמת התקופה שהוא חיוב גמור לעבר מקרא דשמור את חדש האביב עי"ש בסנהררין אמרינן דדוחה שבת, משא"כ לעבר משום הטומאה לא עשו כהוגן כיון דשבת ג"כ רק הודחה וא"כ מוטב שלא לעבר שאינו רק ספק אם יצטרכו לעשות בטומאה דדלמא לא ימות הנשיא דהא רק אמדוהו כן מלעבר שידעו בבירור שיחול בשבת ויצטרכו לדחות את השבת, וא"כ לא עשו כהוגן במה שעברו השנה באותו השנה ועל זה נצטערו לדעת אם עשו כהוגן או לא ודו"ק היטב:

ואע"ג דאפילו אם עשו שלא כהוגן במה שעברו השנה מ"מ הוא מעוברת דהא קיי"ל אפילו אתם שוגגין במס' ר"ה כ"ה ע"א י"ל דבאמת היו יודעים שיעשו פסח, והראיה שהרי הקדישו סכיניהם מערב שבת כמ"ש המהרש"א בתוס' ד"ה תוחב לו רק מ"מ היו רוצים לידע אם לא עשו שלא כהוגן, ואין להקשות איך אפש"ל שעברו מפני הטומאה שאמדו הנשיא למות הא הם היו נשיאים י"ל דהא היו אז נשיאים יותר מאחד כמ"ש רש"י ד"ה בני בתירה נשיאים היו ואפשר שהראש הנשיא היה חולה ועברו מפני הטומאה כמ"ש, וא"ש מאוד פ"א חל ארבעה עשר להיות בשבת, כלומר שבאופן זה שיחול בשבת ע"י שעברו מפני הטומאה לא היה נזדמן מעולם רק פעם אחת, משא"כ שחל י"ד בשבת בלא"ה כבר אירע כמ"פ כמ"ש בירושלמי, וא"ש ג"כ הלכה זו נתעלמה, כלומר שבשעה שעברו נתעלמה מהם שלא שמו אל לב שעי"ז יחיל בשבת ויצטרכו לדחות שבת ושכחו שהיה שכוח מהם שיצטרכו עי"ז שעברו לדחות שבת ולא ידעו אח"כ אם שבת הותרה וכהוגן עברו מפני הטומאה או רק הודחה ולא עשו כהוגן כמ"ש ולפי שאז בשעת עיבור נתעלמה מהם שעי"ז יחול בשבת לא שאלו אז כלל אם שבת הותרה דאם לא היה נתעלם מהם שע"י עבור יחול בשבת לא היו ממתינים עד הפסח לשאול בשעת מעשה והיו שואלים תיכף אם לעבר או לא רק שנתעלם מהם וכשהגיע זמן פסח נתנו אל לבם לדעת אם עשו כהוגן דהיינו אם שבת הותרה והיו רשאים לעבר מפני הטומאה או לא עשו כהוגן כיון ששבת רק הודחה כמ"ש והיו מסופקים אם ילפינן מבמועדו וממילא הותרה שבת ועשו כהוגן או רק הודחה דילפינן מקרא דלא ילין כמ"ש בפסחים כ"ט ע"ב וכיון דיהי' מוכח מקרא דלא ילין דפסח דוחה שבת ע"כ במועדו לא אתי לפסח דוחה שבת כיון דכבר שמעינן מקרא דלא ילין וממילא עשו שלא כהוגן כיון דשבת רק הודחה וזה היה עיקר ספיקם ודו"ק היטב:

(ד) ומעתה נבאר דשני דרכים יש לנו לומר דלא מוכח מקרא דלא ילין דפסח דוחה שבת וממילא ע"כ צריכים לומר דבמועדו ילפינן דפסח דוחה שבת וא"כ ממילא אמרינן דבשבת הותרה אצל פסח, דהנה כל מה דהוצרך לאוקמא קרא דלא ילין בי"ד שחל להיות בשבת הוא רק אי ס"ל דעולת חול אינה קרבה ביו"ט משא"כ אי ס"ל עולת חול קרבה בי"ט אינו מוכח דקרא מיירי בי"ד שחל בשבת עי' מס' פסחים נ"ו ע"ב תוס' ד"ה ולא עולת חול, ובמס' שבת כ"ד ע"ב תוס' ד"ה ולא עולת חול כתבו להדיא דמאן דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט מותר להקריב עולת חול ביו"ט עי"ש וא"כ למאן דס"ל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט לא מוכח מקרא דלא ילין דמיירי בי"ד שחל בשבת, והנה במס' ביצה כ' ע"ב ס"ל לאבא שאול אליבא דב"ה דס"ל נדרים ונדבות קרבין וא"כ לא היה מוכח אליבא דב"ה מקרא דלא ילין דפסח דוחה שבת דשפיר מצי מיירי בחול וא"כ ע"כ הא דפסח דוחה שבת הוא מבמועדו וא"כ הותרה, וא"ש שאמרו שאדם אחד יש והלל שמו ולדידיה לא מוכח מקרא דלא ילין דפסח דוחה שבת אי ס"ל נונ"ד קרבין ביו"ט וע"כ דבמועדו ילפינן, וממילא אמרינן דהותרה ושפיר עשו כהוגן וא"ש מאוד בירושלמי שאמרו שיש ממנו תוחלת, כלומר דלדידיה יהי' מוכח שכהוגן עשו ודו"ק היטב' אמנם יש עוד דרך אחר להוכיח אליבא דב"ה דלא מוכח מקרא דלא ילין לאוקמא דווקא בחל י"ד בשבת עפ"י מה שראיתי בספר דורש לציון דרוש ג' עפ"י מ"ש בירושלמי דבקרא נמי חגי כתיב וחגיגה וודאי אינו דוחה שבת וא"כ איך אפשר לאוקמא קרא בשבת ומשני בירושלמי כשעבר והקריב וא"כ ממילא אינו מוכח מקרא דלא ילין דפסח דוחה שבת דאפשר לומר דלעולם אין פסח דוחה שבת וקרא מיירו בעבר והקריב, אמנם עד כאן נוכל לומר דבאמת אין פסח דוחה שבת, רק דמיירו בעבר והקריב, היינו דווקא אי ס"ל עבר מהני, משא"כ אי ס"ל כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ליכא לאוקמא בעבר והקריב, וא"כ ממילא מוכח מקראי דלא ילין פסח דוחה שבת עי' בדורש לציון, ובספר מלא הרעים ערך נדרים ונדבות אות י"ד תמצא מבואר יותר דאי ס"ל אי עבד מהני לא מוכח דפסח דוחה שבת דאכא לאוקמא קרא בעבר והקריב, והנה רש"י מס' תמורה בסוף הסוגיא דאעל"מ כתב דמאן דס"ל שנוי אינו קינה ס"ל אעל"מ, ומאן דס"ל שנוי קינה ס"ל אע"מ, והנה במס' ב"ק צ"ד ע"א גבי נתן לה חיטים באתננה ועשאן סולת ס"ל לב"ה שנוי קונה וממילא ס"ל אי עבד מהני ולא מוכח מקרא דלא ילין דפסח דוחה שבת דהא מצינן לאוקמא קרא בעבר והקריב, וע"כ דאי פסח דוחה שבת הוא רק מבמועדו וממילא שבת הותרה ועשו בני בתירה כהוגן לעבר השנה מפני הטומאה, אע"ג שעי"ז חל בשבת ערב פסח כיון דהותרה וזה כוונת הגמרא דלא היו יודעים אם פסח דוחה שבת מקרא דלא ילין דמוקמינן בחל י"ד בשבת וגם לא ידעו ''אם לאו", כלומר אם אפילו אמרינן אינו דוחה מ"מ אפשר בעבר והקריב כשר דקיי"ל אע"מ וא"כ לא מוכח מקרא דלא ילין דדוחה שבת דהא מצינן לאוקמא קרא דאע"ג דאינו דוחה שבת מ"מ מיירי קרא בעבר והקריב ומדוייק הלשון מ"ש ''אם לאו'' כלומר אפילו אם אינו דוחה מ"מ כשר בעבר והקריב דקיי"ל אע"מ וא"כ לא מוכח משם דדוחה שבת ויהיה מוכח מדרשה אחרת היינו מבמועדו ואז אי ילפינן מבמועדו וודאי נימא דשבת הותרה כמ"ש ודו"ק, העולה מדברינו דמאן דס"ל אחד משני אלו או דנדרים ונדבות קרבים ביו"ט או דאי עבד מהנו לא יהיה מוכח מקרא דלא ילין דפסח דוחה שבת ונצטרך לילף ממקום אחר היינו מבמועדו ואז שפיר נוכל לומר דשבת הותרה ודו"ק היטב:

(ה) ומעתה א''ש דאמרו לו להלל כלום אתה יודע