תבואות השדה חלק ד קכ

י"ל דלא מהני רוב כה"ג כיון שאין לנו רוב על אותו כותי ממש דאם הך כותי ממש היה מוחזק לנו שהחזיק בה וודאי גם לת"ק מהני כדאמרינן בגמרא דהיכא דיש לנו הוכחה דהך כותי חבר מהני אפילו לר"א וכ"ש לת"ק, אמנם לרשב"ג דס"ל דמה שהחזיקו מדקדקים טובא הי' באחזיק כמו וודאי גמור ובלא אחזוק אע"ג דכתיבה אמרינן כיון דלא נודע לנו עכ"פ שהחזיקו יש הוכחה דלא אחזוק דאי הוי אחזיק הוי ידעינן מסתמא כיון דהרבה מדקדקים בה ומדלא נודע לנו אם החזיקו מסתמא לא אחזוק, וא"ש פלוגתא דת"ק ורשב"ג ודו"ק:

(י"ג) ועפי"ז יש לתרץ קושית הפנ"י שהקשה מאי פריך הגמרא דווקא לרשב"ג אי הכי אפילו תרי נמי הא לת"ק נמי קשה אפילו תרי נמי אמנם לדברינו א"ש דוודאי לת"ק דהכל תלוי בכתיבה וזה הוי כרוב ואמרינן דוודאי היכא דיש ע"א ישראל דאיתרע לה החזקה עכ"פ שפיר מהני ע"א כותי דעפ"י הרוב לא נחשדו במה דכתיבה משא"כ בשני עדי כותי אמרינן סמוך מיעוטא דחשודי לחזקה ולא מהני עדותן (ואינו דומה לעידי ישראל דהתם אין שום ספק כלל בעדותן ולא מתורת רובא נאמנים) משא"כ רשב"ג דקאמר הרבה מדקדקים בה יותר מישראל ולמה האריך בלישנא ולא קאמר בקיצור דכל שהחזיקו נאמנים א"מ דס"ל דמה שהחזיקו לא נכנס כלל בגדר ספק והוי כוודאי גמור ושפיר פריך אי הכי אפילו תרי נמי (י"ד) והנה הרשב"א הוכיח דהך סברא אי לאו דכותי חבר הוי וכו' לא מהני רק באחזוק, משא"כ בלא אחזיקי לא סמכינן על הך סברא משום דחתום מעיקרא דמסתמא חבר הוא דא"כ אמאי לא מוקמינן כרשב"ג נמי ולא אחזוק והא דמהני בגיטין משום דחתם ישראל לבסוף ומוכח דהוי חבר, ובשטרות לא מהני משום דרווחא שבק למאן דקשיש כדאמרינן אליבא דר"א וע"כ בלא אחזיק לא סמכינן על הך סברא דנימא דמסתמא חבר הוי כיון דחתם ישראל לבסוף, והקשה בספר קרבן נתנאל א"כ מאי פריך בגמרא אליבא דר"א א"ה שאר שטרות נמי ואמאי לא משני דלא אחזוק בשאר שטרות וא"כ לא מהני מה דחתם ישראל לבסוף והי' קושי' עצומה, אמנם מ"מ אי לא נימא כסברת הרשב"א א"כ יקשה קושית הרשב"א אמאי לא מוקי כרשב"ג וכגון דחתם ישראל לבסוף וא"כ יקשה ממנ''פ חד קושי' או קושית הרשב"א לוקמא כרשב"ג ובלא אחזוק ובחתם ישראל לבסוף, או קושית הקרבן נתנאל מאי פריך א"ה שאר שטרות נמי ולא מתרץ דבשאר שטרות לא אחזוק, וקשה ממנ''פ על סוגית הגמרא אמנם לדברינו ניחא בס"ד, דהנה התוס' בד"ה אי לאו כתבו דהך סברא דמסתמא כותי חבר הוא לא מהני רק אי מדאוריתא בלא"ה כשר דאי מה"ת פסול א"כ נתקיים כל השטר עפ"י ע"א ישראל, והנה לעיל כתבנו דרשב"ג ס"ל דבלא אחזוק יש לנו הוכחה דמסתמא לא אחזוק דאם היה מחזיק היה נודע לכל כיון שמדקדקים בה יותר מישראל, וא"כ א"ש כסברת הרשב"א דבלא אחזוק לא מהני לרשב"ג אפילו בחתם ישראל לבסוף. דאפש"ל דבלא אחזוק ס"ל לרשב"ג דמה"ת פסול דמסתמא אם היה מחזוק היינו יודעים מזה וא"כ לא מהני מה שמעיד לנו הך ישראל כשר דהאי כותי הוי חבר דיקשה קושית התוס' דנתקיים כל השטר עפ"י ע"א ישראל ובאחזיק גם תרי כשר ולכך לא מצי לאוקמא כרשב"ג, אמנם אליבא דר"א דלא שמעינן ליה דמה שהחזיקו מדקדקים הרבה וא"כ אפשר אעפ"י שאין אנו יודעים בבירור אם החזיקו מ"מ מחזיקים עפ"י הרוב רק למיעוטא חיישינן שאינם בקיאים עכ"פ מה"ת כשר מטעם רוב ובפרט באבא ע"א ישראל ופריך שפיר אי הכי אפילו שאר שטרות נמי, אמנם לרשב"ג באמת בלא אחזוק לא מהני אפילו חתם ישראל לבסוף, וא"ש סוגית הגמרא בס"ד ודו"ק:

(טו) ולפימ"ש דמאן דס"ל סברא דאחזוק הוי כוודאי ממש ולכך. נקט המדקדקים בה יותר מישראל יש ליישב מ"ש התוס' ד"ה רבא אמר דר"ג דמכשיר בגיטי נשים אפילו ב' כותים דאחזוק בהא, כלומר בגיטין ולא אחזוק בהא בשטרות ולכאורא יל"ד עכ"ל להתוס'. דר"ג ס"ל כלל סברא דאחזוק והא דמכשר בב' כותים בגיטי נשים היינו כמ"ש הירושלמי בסוגיא דנחשדו על הממון ולא. נחשדו על העריות רק בירושלמי פריך על זה אלא מעתה אפילו שניהם כותים, ומשני שאין בקאין בדקדוקי גיטין ור"ג ל"ל סברא דאין בקאין ולכך מכשר אפילו בשניהם, (הגם די"ל דבאמת זה קרוי אחזוק כיון דלא נחשדו) אמנם לפימ"ש א"ש דכבר כתבנו דלת"ק משו"ה לא מכשר בשני כותים אע"ג דכתיבה משום דאע"ג דכתיבה לא הוי יותר מרוב ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה רק היכא דאכא ע"א כשר בוודאי דהיינו ישראל איתרע ליה חזקת איסור וא"כ ס"ל להתוס' דעד כאן לא מכשר ר"ג גיטי נשים בשנים רק אי ס"ל כרשב"ג דאחזיק הוי כוודאי ממש, משא"כ אי לא הוי ס"ל דאחזיק הוי כוודאי ממש לא היה מהני בשני כותים, ומשו"ה כתבו התוס' דלר"ג מיירי דאחזוק בהא ולא אחזוק בהא ודו"ק:

(ט"ז) ועד"ז י"ל פרפרת אחת בפלוגתא דאביי ורבא הכא דאביי ס"ל תנו עדו וגם לר"ג לא כשר רק בחד כותי ולרבא אליבא דר"ג כשר אפילו בשני כותים, דהנה במס' חולין פליגי אביי ורבא לעניין כותי בשחיטה דאביי ס"ל דווקא עומד ע"ג מהני אבל לא יוצא ונכנס ורבא ס"ל דאפילו יוצא ונכנס נמי מהני לכתחילא עי"ש דף ג' וי"ל דאביי ס"ל דאע"ג דאחזיק בשחיטה כדמשמע שם דף ד' ע"א מ"מ לא עדיף הך דאחזוק מרוב וא"כ לכתחלא לא סמכינן ארובא כיון דאכא חזקת איסור דבהמה, ובעינן עומד ע"ג דווקא, ורבא ס"ל דאחזוק הוי כוודאי ורק דלדידן היה אסור עכ"פ משום דחשידי על לפ"ע וזה לא הוי חשש גמיר כילו האי כמ"ש לעיל באות ה' להמהרש"ל דמהני לי' סברא דמרתת ולכך אפילו לכתחילא סגיא לי' ביוצא ונכנס ולא בעינן עומד ע"ג ועי' מ"ש בזה בחידושי בשער טהרת חולין שער א' בספרי חלק ג' בס"ד וא"כ ניחא דאביי יתו דלא ס"ל דאחזוק הוי כוודאי ממש ולכך ס"ל דלר"ג נמי לא כשר רק חד כותי ומשו"ה קאמר תני עדי אמנם רבא לשיטתו דס"ל דאחזוק הוי כוודאי ממש ולכך ס"ל דמאן דס"ל דאחזוק מהני אפילו בשנים כשר וא"כ י"ל דהא דגמרא פריך הכא לרשב"ג אי דאחזוק אפילו תרי נמי קאי ג"כ בסברת רבא דאחזיק הוי כוודאי ממש ובמ"ש א"ש שיטת הש"כ שהביא יד סימן ב' ס"ק כ"ב דהר"מ ס"ל כרשב"ג דאחזוק מהני והיינו משום כיון דמשמע מסוגיא דהכא דמאן דס"ל סברא דאחזוק הוי סברא מעליא דהוי כוודאי ממש ואביי ורבא שקול וטרו ביה לכך ס"ל הלכה כרשב"ג וכל זה משמע מדנקיט לישנא מדקדקים בה יותר מישראל דהיינו דס"ל דהוי כוודאי ממש ודו"ק היטב:

("ז) לשון הר"מ פ"ו מהלכות עבדים הלכה ו' כל שטר שיש עליו אפילו ע"א כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים כשרים בע"א ישראל וע"א כותי והוא שיהי' כותי חבר ובזמה''ז שהכותים כעכו"ם אנו למדין מהם לצדוקין וכו' עי"ש, והקשה שם בלח"מ אמאי לא ביאר הר"מ שיהי' ישראל חתום לבסוף דווקא (ועי' מ"ש בעט סופר ח"ד כלל פ"ו פרט א') והנה מלשון הרמב"ם שהביא שם הך דינא דעידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה משמע דמה''ט ס"ל דכשר בגיטי נשים משום כיון דהישראל חתום עמו מוכח דהוי חבר וא"כ אמאי לא התנה ג"כ דווקא בחתם ישראל לבסוף, וראיתי בספר בני אהובה פ"ט מהלכות גירושין הלכה כ"ט שכתב דלמסקנא דעידי הגט אין חותמין אלא