תבואות השדה חלק ד קיח

(ה') במס' חולין בתוס' ד"ה מצת כותי הקשו והאיך הישראל יוצא בה משום מצה הא חשידי על לפני עור, ושמא לא שמר לשם מצה, ותירצו כגון שלא אכל הכותי מצה אחרת כל הלילה, והנה הקושי' מפורסמת מ"ט לא הקשו התוס' גם על הרישא איך מותרת דלמא לא שמרה מחימוץ ותירץ המהרש"א במס' גיטין דכיון דהעיסה היא של ישראל מיירי שמכירה וראה שלא החמיצה, ובאמת כבר הקשו על המהרש"א א"כ מאי קמל"ן דמותרת (עי' בפנ"י מס' גיטין) ומהרש"ל תירץ דלעניין זה מרתת הכותי שלא יתן לו לאכול ושמרה מחימוץ ומשמע דס"ל דבאמת לא בעינן שיתן לו דווקא דמרתת שמא יתן לו לאכול דאם לא ירצה לאכול יצטרך לשלם לישראל כיון שהעיסה היא של ישראל, וכן כתב במקנה במס' קידושין ע"ו, ולכאורא יש להביא ראיה לדעת המהרש"ל דסגיא מטעם מרתת לחודא אעפ"י שאינו נותן לו לאכול ממש מדנקט סתמא מותרת ולא קתני בד"א דמותרת רק אם הכותי אכל ממנה כמו דנקט בבריתא לעניין שחיטה, וע"כ דהכא מותר אפילו בלא נתן לו דמרתת, והא דבאמת כאן מותר אפילו בלא נתן לו לאכול מטעם מרתת וגבי שחיטה בעינן דווקא שיאכל ממש, וכבר עמד בזה במקנה שם, ולומר דכאן מוקמינן העיסה בחזקת שלא נתחמצה, משא"כ גבי שחיטה איכא חזקת איסור דבהמה זהו דוחק דחזקה שלא נתחמצה הוי חזקה העשויה להשתנות (וכן ראיתי בספר אחד) אמנם יש לחלק בפשיטות דבאמת שנחשוד אותו שרוצה להכשילו בידים אין זה חשש גמור, דאע"ג דחשוד על לפ"ע מ"מ מנא תיתי שירצא דווקא להכשילו וא"כ בשלמא לעניין שחיטה דיש ספק דלמא אירע לו קלקול אפילו שלא במכוון דבשחיטה כמ"פ יזדמן קלקול אפילו שלא במכוון ותנותי יעלים ממנו או אפילו שבידים ירצה להכשילו והוי כמו תרי ספיקו לאיסורא ולכך אינו מותר רק בנותן לו ממש משא"כ לעניין חשש חימוץ כיון שמסר לו לשמרו אם לא ע"י פשיעה ממש לא יבא לידי חימוץ רק אם ירצה בידים להכשילו וזה לא הוי רק ספיקא חדא אם מכוון לזה להכשילו דווקא והלכך בסברא דמרתת לחודא נמי סגיא לן להוציא מחשש הזה, משא"כ לעניין שיצא בה ידי מצה דליכא חשש מרתת הו"ל להחמיר מספיקא דלמא מכוון להכשילו ואינו יוצא כנ"ל ברור בכוונת המהרש"ל במ"ש דמשום מרתת ליכא חשש חימוץ ויש לו ראיה לדבריו כמ"ש מדנקט סתמא מלת כותי מותרת ולא התנה דבעינן שיאכל הכותי ממנו כמו בשחיטה ודו"ק אמנם מדברי מהר"ם שיף בגיטין נראה דס"ל דמיירי שהכותי אוכל ממנו ממש ולכך לא הקשו התוס' רק דלעניין יוצא בו לא מהני מה שאוכל דלמא לא שמרה לשם מצה וע"ז תירצו כגון שהכותי לא אכל מצה אחרת כל הלילה, ובגיטין תירצו כגון דקים לן שאין לו לכותי מצה אחרת והביאו ראיה מהך דקוטע ראשו של אחד מהן:

(ו') והנה באמת יש לעיין מ"ט לא ניחא להו להמהרש"ל ומהרש"א לתרץ דלעניין חשש חימוץ ליכא למיחש דאם יהיה חמץ יעבור בב"י הכותי ג"כ ואע"ג דהוי עיסה של ישראל מ"מ כיון דהוא פועל והוי באחריותו עובר בב"י אע"ג שהיא של ישראל, וכן כתב באמת לתרץ כן במקנה ועי' בחידושי טיב גיטין, ואולי י"ל דס"ל להמהרש"ל ומהרש"א כיון דהא דעובר על ב"י אפילו בקבלת אחריות רק מדרשא דלא ימצא ילפינן לה במס' פסחים ה' ע"ב שפיר מניחה להחמיץ דליתי להו הך דרשא דעובר בקבלת אחריות נמי דזהו לא הוי כתיבה בהדיא, ולכך הוצרכו לתרץ דמיירי שאוכל הכותי ממנה ורק לעניין שימור לא סגיא רק אי קים לן שאין לכותי מצה אחרת כמ"ש התוס' במס' גיטין או כמ"ש התוס' מס' חולין שלא אכל מצה אחרת כל הלילה:

(ז) אמנם במ"ש התוס' שלא אכל מצה אחרת כל הלילה יש לעיין טובא, דא"כ איך שייך לומר ויוצא בה הא כל הלילה היא בספק דלמא יאכל הכותי עוד מצה אחרת ואותו מצה אינה משומרת, וא"כ לא נדע שיוצא בה רק כשיאיר היום ואגלאי מילתא למפרע שהכותי לא אכל מצה אחרת ואיך יוכל לסמוך הישראל לכתחלא ע"ז שלא לאכול מצה אחרת ושוב ראיתי בספר אור חדש למס' קידושין ע"ו ע"א שהקשה כך ע"ד התוס' ושם תירץ דמיירי שאותו מצה היא של איסור כגון חדש ואינו מותר רק מטעם דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש, וא"כ כיון שכותי אכל ממנה ממילא ידע תיכף שמסתמא היא משומרת דאל"כ כיון שאינו רשאי לצאת בה לא אמרינן עדל"ת עי"ש, אמנם זה לא יתכן רק בדברי התוס' במס' קידושין שם שלא כתבו שאינו אוכל כל הלילה מצה אחרת, אמנם הכא במס' חולין שכתבו שאינו אוכל כל הלילה מצה אחרת א"כ קשה להבין כוונת התוס' דאימתי יוצא כיון שכל הלילה יש לחוש דלמא יאכל הכותי מצה אחרת ולומר דמיירי שהכותי כבוש תחתיו ויסגור בעדו שלא לצאת מפתח ביתו כל הלילה זהו דוחק גמור, אמנם עפ"י דרכו של האור חדש יש לתרץ באופן אחר דמיירי שאין לישראל מצה אחרת רק זו שהכותי עשה בעבורו ובביתו יש לו מצה מן החדש דבוודאי אם לא היה באפשרות להתברר שאותו מצה של הכותי הי' משומרת היה מותר לישראל לאכול ממצה שיש לו מן החדש מטעם דעשה דוחה ל"ת, (והיינו אי לא סבירא לן כסברת התוס' מס' קידושין ל"ח ע"א ד''ה דאקרוב עומר דבמצה לא אמרינן עדל"ת עי' בשו"ת שאג"א סימן צ"ו) אמנם כיון שאפשר לו שיתברר שיצא במצה זו מה שהכותי עשה א"כ אם יאכל מן החדש בדחית עשה לל"ת יעשה איסור למפרע לכך אמרינן דיוצא בה ולא יאכל מן המצה שיש לו בביתו בדחית עשה לל"ת דהא אפשר שיתברר לו שאותה מצה ג"כ משומרת, ומספק לא אמרינן עדל"ת ודו"ק, וא"כ ע"כ מיירי שהמצה של כותי אינו של איסור דאם גם המצה של כותי היא איסור חדש אסור לו לאכול דלמא אינה משומרת, ואי דגם הכותי אוכל ממנה א"כ א"צ שיראה שלא אכל כל הלילה כמ"ש האור חדש במס' קידושין וע"כ אי אמרינן דבעינן שלא יאכל הכותי כל הלילה מצה אחרת אי אפשר לאוקמא בגוונא אחרינא רק שאותו מצה היא מותרת ולהישראל אין לו רק מצה מן החדש דאי לית ליה שים מצה אחרת למאי נ"מ נקט ויוצא בה כיון דאין לו מצה אחרת ומה יוכל לעשות, וע"כ דיש לו מצה מן החרש ואשמעינן דיוצא בהך מצה ואסור לו לאכול מצה שלו מן החדש דמספק לא אמרינן עדל"ת כנ"ל עפ"י דרכו של האור חדש עי"ש היטב ודו"ק:

(ח') ועפי"ז יש ליישב לשון הבריתא מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה, ולמה נקט מותרת כיון דיוצא בה ממילא ידעינן דמותרת, והנה במס' גיטין תירצו התוס' דלא זו אף זו נקט, אמנם המקנה שם במס' קידושין כתב להוכיח דכאן ל"ש לא זו אף זו כיון דבכלל יוצא בה ממילא ידעינן נמי דמותרת, עי' במקנה, ובמהר"ם שיף מס' גיטין כתב דהו"א דיצא אפילו במצת כותי דהיינו פת כותי ממש לעניין לצאת בו ולכך נקט מותרת לאשמעינן דלא מיירי בפת כותי ממש כמ"ש התוס' דמיירי בעיסה של ישראל עי"ש במהר"ש היטב, אמנם עפ"י הנ"ל א"ש בפשיטות מצת כותי מותרת כלומר במצה כזו שהי' מותרת שאינה מן החדש יוצא בה כמ"ש דמיירי שהמצה שיש לו לישראל הי' מן החדש ואותו מצה שעשה הכותי אינו מן החדש ולכך יוצא בזו, ועוד י"ל דלרבותא נקט מצת כותי מותרת דאי לא הו"א רק סתם יוצא בה הו"א דבאמת לא סמכינן על מה דקים ליה שאין לכותי מצה אחרת וגם על מה שלא יאכל הכותי מצה אחרת כל הלילה ג"כ לא סמכינן כמ"ש האור חדש דאכתי כל הלילה היא בספק והא דיוצא בה היא רק במצה מן החדש דאז תיכף כשרואה שאוכל הכותי ג"כ יודע