תבואות השדה חלק ד קיז

לשם מצה א"כ איך יוצא בה משום מצה בעשאן למכור בשוק וכן ראיתי בספר מנחת חינוך מצוה יו"ד שהרגיש בזה מהך דאין ברירה וע"כ דהשימור לשם מצה היא רק מדרבנן, וכן כתב בספר שערי צדק בסוגי' זו להוכיח מזה דהשימור היא רק מדרבנן ועיי' בספר חק יעקב סימן ת"ס סק"ב שכתב ג"כ דהשימור לשם מצה היא רק אסמכתא בעלמא ודלא כדעת הפר"ח שם באו"ח דמה"ת אינו יוצא אם אינ' משומרת לשם מצה, עיי' פר"ח שם סוף ס"ק א', והנה עיקר ראיית הפר"ח היא מרבא במס' פסחים (דף ו' ע"א) במ"ש מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות עיי' פר"ח לאו"ח סימן תנ"ג סק"ד, ודו"ק:

(ב') ונ"ל דהך דינא אי בעי שימור לשם מצה מה"ת או לא תליא בהא דהנה הר"מ כתב פ"ה מחו"מ משום שנאמר ושמרתם את המצות אמרה תורה שמרו אותה מכל צד חימוץ וא"כ משמע דס"ל דשימור דקרא אינו לשם מצה רק שיהי' נשמר מחשש חימוץ והנה לכאורא קשה למ"ל קרא שיהי' נשמר מחימוץ הא פשיטא לן אי הוי רק ספק חמץ ג"כ אסור מה"ת אי ס"ל ספיקא דאורי' לחומרא אמנם מאן רס"ל ספיקא מה"ת לקולא וא"כ אי בא הוי רק ספק חמץ הי' מותר מה"ת ולכך שפיר אצטריך קרא ושמרתם שלא יהי' בו אפי' חשש ספק חמץ ועיי' היטב בנוב"י מהדו"ת לאו"ח סימן ע"ט שהעיר ג"כ קצת בזה, ובספר דברי ירמי' על הר"מ פ"ה מחו"מ, ובספרי חלק שני בשער המועדים שער ב' אות ג' עיי"ש, ודו"ק אמנם אי ס"ל ספיקא דאורי' מה"ת לחומרא א"כ לא אצטריך ושמרתם שיהי' שמור אפי' מחשש חימוץ דהא וודאי פשיטא דכל שיש בו חשש חימוץ אסור מה"ת וע"כ דקרא ושמרתם אתי דבעינן שיהי' נשמר לשם מצה דווקא וא"כ העולה מדברינו היא דמאן דס"ל ספיקא מה"ת לקולא שפיר י"ל דלא בעינן שימור לשם מצה דקרא דושמרתם אתי רק לומר דלעניין לצאת ידי מצה אינו יוצא אפי' בספק חמץ אע"ג דלעניין חמץ הי' מותר מה"ת מ"מ לענין מצוה מצה אינו יוצא עד שיהי' לו בוודאי שאין בו שום חשש חימוץ, (וכ"ש דאתי שפיר לשיטות דבמ"ע אינו יוצא מספק עיי' בשו"ת מוצל מאש סימן י"ג, ועיי' בספר אמרי בינה על מס' גיטין (דף י' ע"א) להגאון מהר"ם א"ש ז"ל מה שנסתפק אי יוצא מה"ת ידי חובת מצה בשיאור דרבנן עיי"ש, ובמקנה מס' קידושין דף ע"ו ע"א), אמנם אי ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא א"כ לא אצטריך קרא כו לשמור מחשש חימוץ דפשיטא דאסור ככל ספק שהי' אסור מה"ת וע"כ דקרא אתא דבעינן שימור לשם מצה, והנה השב שמעת' שמעתתא א' פ"ד הביא ראי' דרבא ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא ולכך א"ש דמוכח אליבי' מקרא דושמרתם דבעינן שימור מה"ת אמנם הר"מ דס"ל ספיקא מה"ת לקולא שפיר י"ל דקרא אתא כאן רק ללמד דאפי' בחשש חימוץ נמי אינו יוצא, ועיקר שימור היא רק מחשש חימוץ משא"כ לשם מצה אינו מה"ת וכ"כ הנוב"י שם להדיא ג"כ בדעת הר"מ דס"ל דשימור לשם מצה אינו מה"ת, ודו"ק, (ועיי' מ"ש לקמן באות י"א בס"ד):

(ג') והנה לכאורה יש לדקדק אי נימא דהא דבעי שימור לשם מצה היא רק מדרבנן א"כ איך קאמר הת"ק מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה בפסח ניהו דעל חשש חימוץ שפיר נזהרו הכותים דהיא דאורי' מ"מ על השימור לשם מצה שהיא רק מדרבנן איך נוכל לסמוך עליהו וצ"ל לפימ"ש הפנ"י בחידושיו למס' גיטין בסוגי' להקשות דאכתי איך מותרת לאכילה דלמא לא מהר הכותי משיאור דרבנן ותירץ לעניין חששא דרבנן שפיר סמכינן על הכותים כיון דאחזוקי עכ"פ עיי"ש, וא"כ ה"נ י"ל דלעניין השימור לשם מצה שהיא רק מדרבנן וכפי מ"ש החק יעקב סימן ת"ס דהיא רק אסמכתא בעלמא שפיר סמכינן עליהו בדרבנן בעלמא, ובזה יש לפרש מה דגמ' במס' חולין פריך על הברייתא פשיטא כלומר כיון דמותרת פשיטא דיוצא בה ג"כ ובמס' גיטין לא פריך הגמ' הכי, אמנם עפ"י דברינו א"ש בס"ד דהנה באמת יל"ד מאי פריך פשיטא וכי לא ידע גם בס"ד דמשכחת מצה שמותרת באכילה ולצאת אינו יוצא כמו קמחין ובצקות של נכרים (פסחים מ' ע"א) וכן הקשה בס' תורת חיים במס' חולין אמנם י"ל דהכי פריך פשיטא דשם במס' חולין י"ל דס"ל דלת"ק בעינ' כתיבה ואחזיק וא"כ מצה הוי כתיבה ואחזיק והנה לעניין חששא דחמץ דאורי' פשיטא דמהני דהוי כתיבה ואחזיק ולעניין שימור דהוי דרבנן פשיטא דאחזיק לחודא נמי מהני דעד כאן לא מהני לת"ק אחזיק בלא כתיבה רק במידי דאיכא חשש דאוריתא כגון חמשה הלכות שחיטה דלא כתיבה ומ"מ אסור מה"ת בכה"ג שפיר ס"ל לת"ק דאחזיק לחודא לא מהני משא"כ במידי דהיא רק מדרבנן בעלמא כמו שימור לשם מצה פשיטא דאחזיק לחודא מהני גם לת"ק ופריך שפיר הגמ' פשיטא דיוצא דממנ"פ אי בעי שימור מה"ת א"כ וודאי נוכל לסמוך על הכותי (כיון דגם לעניין מותרת מיירי שגם הכותי אוכל ממנה כמ"ש המהרש"ל ומהר"ם שיף במס' גיטין) ואי השימור היא רק מדרבנן פשיטא דמהני אחזוק ומשני שפיר מהו דתימא לא בקיאי בשימור כלומר והוי כמו דבר ברור בוודאי שוודאי לא שמרה לשם מצה ויצטרך לאכול מצה אחרת קמ"ל אמנם במס' גיטין כתבו התוס' שם ד"ה אי ת"ק דמצה כתיבה ולא אחזיק וא"כ ליכא למפרך פשיטא דשפיר הו"א דדווקא לעניין חשש חימוץ דהיא מה"ת שפיר יכול לסמוך על הכותי משא"כ לעניין שימור דהיא רק מדרבנן אינו יכול לסמוך על הכותי אפילו אם גם היא אין לו מצה אחרת כמ"ש התוס' שם דהא מיירי בלא אחזוק וא"כ אינו פשיטא כלל דיוצא בה משום מצות מצה ואדרבה אפשר דבאמת ס"ל לת"ק דגם השימור היא מה"ת ואשמעינן דלעניין מ"ע נמי סמכינן על הכותי עכ"פ היכא שהוא אוכל ממנה ג"כ ואין לו מצה אחרת ודו"ק:

(ד') ואגב אורחא יש לתרץ נמי מ"ש התוס' מס' גיטין (דף י' ע"א) ד"ה מצת כותי כגון שקים לן שאין לו לכותי מצה אחרת כדמשמע בריש חולין קוטע ראשו של אחד מהן וילד"ק למה לא הביאו התוס' מרישא דברייתא שם חותך כזית ונותן לו, (ועיי' באמרי דוד להגאון מטאקאי זצ"ל מ"ש בזה) ונ"ל דהנה לכאורה יש להקשות כיון דס"ל במס' יבמות (דף ז' ע"א) דל"ת חמיר מעשה וא"כ קשה מנ"ל לסמוך על הכותי בעשה הא אפילו אם המצה אינה משומרת לא בטל רק מ"ע משא"כ גבי שחיטת כותי דהוי ל"ת אם הוי נבלה שפיר נאמן הכותי היכא שהיא אוכל ג"כ ונראה דהנה ח"ש עכ"פ לא עדיף וחמור מעשה ואדרבה עשה חמירא מח"ש דהא על ח"ש שבועה חיילה ועל עשה לא חלה שבועה (עיי' בשו"ע יו"ד סימן רל"ח סעיף ד', וסימן רל''ט סעיף ד' ובש"ך שם ס"ק כ') והנה לכך לא מצי התוס' לאתויי ראי' מחותך כזית בשר דהו"א כזית דווקא ועיי' בראש יוסף שם ובפרמ"ג ביו"ד במשבצות סימן ס"ב ס"ק א', (ועיי' בעט סופר חלק ד' כלל פ"ו פרט ג' ובשו"ת בית נפתלי סימן ס"א בהג"ה ממתני הרב נ''י ובילקוט יוסף שנה ראשונה סימן ז' וסימן ס"ה, וסימן ע"ג, ובסימן קכ"ז אות א') וא"כ שאני התם דהוי איסור לאו משו"ה סמכינן עליו, משא"כ הכא לעניין מ"ע לא סמכינן ולכך הביאו התוס' מה דקוטע ראשו וסתם צפרים קטנים ואין בראש של אחד מהם כזית והוי רק ח"ש, ואפ"ה סמכינן עליו א"כ מכ"ש לעניין עשה דחמיר טפי מח"ש וודאי סמכינן עליו ולפי"ז צ"ל דרישא ג"כ דנקט חותך כזית היא לאו דווקא כזית (ולקמן באות ט' נבאר עוד באופן אחר מ"ט הביאו התוס' ראיה מהך דקוטע ראשו של אחד מהן) ומעתה נבא לביאור הסוגיא בס"ד