תבואות השדה חלק ד קיג

בגמרא אמר שמואל שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם, ושל רועה הרי הוא כרגלי אנשי אותו העיר דשל רועה לית לי' קלא כל כך שיבואו גם ממקום אחר לקנות ולא איקווא רק ברשות אנשי אותו העיר כך מבואר ברמב"ם פ"ה מהיו"ט הלכה ט"ו עי"ש, והנה כבר תמהו בזה הראשונים דהא שמואל ס"ל לעיל אין ברירה ואפילו חביות אסורה וא"כ ה"נ בפנים אמאי אמרינן דיהי' ברשות מי שלקחו ביו"ט לעניין קניית שביתה וגם קשה לשיטות הפוסקים דבהמה אסורה משום דינקי מהדדי וא"כ ה"נ גבי רועה שמכר להרבה אנשים והרי ביה"ש היו מעורבים החלקים וינק כל אחד מחבירו ולתסר חד אחבריה ומה לי בהמה של שני שותפין או כאן שהרבה שותפים נעשו ביו"ט ועי' בבעל המאור, ובראב"ד שם נראה שכוונו לדעת אחת דשותפים מקפידים בחלוקתם אבל הפטם אין עליו זאת ההקפדה, כלומר וכשמוכר לכל אחד חלקי מוכר לו עם כל היניקה ממה שינק מחלק חבירו וזה יש לו רשות שהרי עד עתה עדיין כל הבהמה שלו באמת רק דאוקמא ברשות מי שיבא ויקנה וא"כ לא אוקמיה ברשות כל מי שיבא ויקנה רק באופן שלא יוכל לאסור חלק של חבירו מחמת חלקו ומדוייק היטב בלשון הראב"ד מ"ש וז"ל אבל הפטם זה שמוכר אותו אין עליו זאת ההקפדה כדי שיבא כל אדם ויקנה ויוליך לרגלו עכ"ל מבואר מ"ש דגבי שותפין הרי באמת ינק חלק אחד מחבירו ואסר עליו, משא"כ הכא הרי לא נעשה שלו רק ביו"ט כשלוקח מן הפטם או מן הרועה חלקו ואז קונה הכל עם היניקה מחלק שמגיע לחבירו שהרי אין לרועה או לפטם בזה שום קפידא והיא גם הוא רק באופן הזה הקנה לכל אחד חלקו שלא יוכלו לאסור מחמת חלק האחד על חבירו והקנה לו הכל עם היניקה מחלק חבירו ב"כ, משא"כ בשותפין שכבר קנו באמת מעיו"ט לא שייך לומר כך דשם ע"כ כל אחד ינק מחבירו, והרמב"ם כתב דהכא הוי כשל הפקר והיינו אי ס"ל חפצי הפקד אין קונים שביתה אז הוי כרגלי כל אדם ועי' בלח"מ שם וביש"ש סימן י"ג כתב שחכמים עשו כך מפני תקנת המפטים ומפני תקנת הרועה וכה"ג כתב בשטמ"ק ג"כ ויש פירושים ג"כ דשמואל לחומרא קאמר דאסור להוליך ביו"ט רק משום במקום שמותרים כולם, אמנם לבעה"מ לא נראה הך פירושא, ועי' בספר ראש יוסף ועי' בחידושי המאירי שכתב ג"כ דגבי פטם ורועה מעמיד ברשותו כל החתיכה עם היניקה ג"כ ודו"ק:

ועוד י"ל באופן יותר מרווח דמשו"ה הכא בפטם וברועה שרי אפילו שחטו ביו"ט ולא חיישינן לינקי מהדדי דבאמת הקשה הצל"ח ושעה"מ פ"ה מהיו"ט אמאי אסיר משום היניקה והלא יוכל להתבטל כמו ענבים בגיגות שהביא באו"ח סימן ש"כ בשם המרדכי ותירץ דהכא האיסור ניכר, כלומר כל חלק חבירו מקרי איסור לגבי דידיה, משא"כ בענבים שבגיגות שם אין שום איסור ניכר מעיקרא עי' היטב בצל"ח וא"כ היינו דווקא בשותפין מעיו"ט שפיר הוי איסור ניכר לגבי כל אחד, משא"כ הכא שהקונים באים ביו"ט וטרם שלקח כל אחד לא היה כאן שום איסור ניכר רק אח"כ כשלקח ואגלאי מילתא למפרע שמעורב בחלקו היניקה מחלק חבירו ואז שפיר הוי לא ניכר האיסור ובטל אפילו בדשיל"מ ושוב ראיתי בבגדי יו"ט שהאריך בזה והביא ג"כ באופן אחד ליישב כדברינו וזהו הנכון בס"ד:

והנה בכל זה אינו מיושב רק מה שהיה קשה מ"ט גבי שותפין מעיו"ט קפדינן איניקת תחמוין והכא לא קפדינן מ"מ מה דהוי קשיא להו אשמואל דגבי חביות ל"ל ברירה והכא אית לי' דהכא גבי פטום ורועה ג"כ רק מטעם ברירה קאתינן עלה דאוקמא ברשות כל מי שיבא ויקנה אכתי קשה הא לשמואל ל"ל ברירה, וצ"ל עפ"י מ"ש לעיל בראש הסוגיא כיון דע"כ לעניין קניית שביתה אינו תלוי במי שקנה החפץ דווקא בקניין רק בניחותא דבעלים דהרי אפילו שואל בעלמא שרק בדבורא בעלמא אסמכיה ואפ"ה הוי ברשותו לעניין קניין שביתה ומשו"ה גם בפטום ורועה אזלינן בתר ניחותא דבעלים ולא שייך לומר אין ברירה בכה"ג כיון דהכל תלוי ברשות מי הבעלים רוצים להקנות וא"כ אע"ג דאין ברירה מ"מ לעניין קניין שביתה סגיא בכל דהוא והוי ברשות כל מי שקונה אע"ג דאין ברירה, משא"כ בשותפין שקנו מעיו"ט ושם כל אחד רוצה בחלקו דווקא וכיון דאין ברירה הרי לא הגיע לו חלקו ולכך אסור ואינו דומה לפטם דהכא כל אחד קנה בשלו על דעת הפטם, ואע"ג דאין ברירה מ"מ לעניין שביתה סגיא בכל דהוא דאוקמא ברשותו ויש להעמיס דברינו אלו גם בכוונת הראב"ד שכתב ואע"ג דשמואל ל"ל ברירה ה''מ בדבר של שותפין שהם מקפידים בחלוקתם וכו' עי"ש כלומר ששם אין כאן מי שיעמיד הדבר ברשותו דכל אחד מקפיד על שלו וכיון דאין ברירה הרי לא הגיע לו חלקו, משא"כ בפנים כיון דניחא ליה להעמיד כל הבהמה וכל החלקים ברשות כל מי שיבא ויקנה מה בכך אע"ג דאין ברירה מ"מ לעניין שביתה כיון דלא בעינן קניין ממש בכל דהוא דאוקמי ברשותו סגיא ליה בהכי כיון דאין כאן עכ"פ דבר המעכב עליו כמו גבי שותפין וסגיא כאן בכל דהוא דרצה לאוקמא ברשותו אע"ג דאין ברירה ודו"ק היטב כי הוא עמוק בס"ד:

בסוגיא דמים ומלח (דף ל"ה ע"א וע"ב) מה שדרשתי כשבאתי לק"ק באניהאד יצ"ו בשבת ראשונה ש"ה פ' כי תבא שנת תרנ"ז לפ"ק. בגמרא כי סליק ר' אבא וכו' אשכחיה לר' יוחנן וכו' ולבטל מים ומלח לגבי עיסה אמ"ל ר' אבא הרי מי שנתערב לו קב חיטים בעשרה קבים של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עליה אמ"ל גוליתיכי שקלי, הדר אחיכי עליה אמר ר' אושעי' שפיר עבד דאחיכי עליה מ"ש חיטים בשעורים דלא קאמר להו דהו"ל מבשא"מ חיטים בחיטים נמי ניהו דלר"י לא בטל לרבנן מבטל בטל, אמ"ל רב ספרא משה שפיר קאמרת והא תני ר' חייא קטוספאה הבורר צרורות מגרנו של חבירו חייב לשלם, אלמא כילא חסרי' ה"נ כילא חסרי', אמ"ל אביי ולא שנו לך בין ממון שיש לו תובעים לממון שאין לו תובעי', אמ"ל ולטעמך הא דאמר רב חסדא נבלה בטלה בשחוטה וכו' ה"כ דכי אית לה בעלים לא בטלין וכו') אמ"ל מי קמדמית איסורא לממונא איסורא בטל ממונא לא בטל, כך היא תורף הסוגיא דרב ספרא רצה לחזק דברי ר' אבא דהכא לא שייך ביטול והביא ראיה מהא דבורר צרורות וכו' ואביי דחי לי' דהו"ל ממון שאין לו תובעין דמתניתין ממון שאין לו תובעין הי' ודחי ליה רב ספרא דנבלה בטלה אע"ג שיש לו תובעין והקשו בתוס' ד"ה ה"נ על רב ספרא דמעיקרא בעי למימר דבמתניתין לא בטל אע"ג דהו"ל ממון שאין לו תובעין, ואח"כ הביא ראיה מנבלה דבטלה אע"ג שיש לו תובעין ועי' מה שתירצו, ח"ל וי"ל דרב ספרא לא קשיא לי' דשאני איסור מממון, אע"ג שיש לו תובעין והכא מיירו באיסור נבלה שנתערבה בשחוטה לכך בטל אע"ג דיש לו תובעין ורב ספרא מייתי הכי אלמא מידי דשייך ביה ביטול יש לו תובעין אין מועיל כלל וכו' א"כ מתניתין נמי, אע"ג דאין לו תובעין כיון דלא שייך ביה ביטול דמנינא הי' ואיסור תחומין בא ע"י הבעלים ושם