תבואות השדה חלק ד קיא

עיי' במג"א סימן שצ"ז ס"ק הי, והא דלא אמרי' באמת בזה ברירה כיון דבדרבנן קיימ"ל יש ברירה לכאורה י"ל כיון דחזינן בדעתו שהוא מסופק מעיו"ט לאיזה ימסור לא שייך לומר ברירה שמאתמול היה נמי דעתו להך רועה שהרי גלה דעתו להדיא שהוא מסופק מאחר שלא ברר דבריו, ועיין בעבודת הקודש להרשב"א שכתב באות כ"א וז"ל היו שם שנים אפילו היה האחד בנו ומסרם לו ביו"ט אינם (אלא) כרגלי הבעלים שכל שלא פירוש מעיו"ט שימסרנה לו לא היתה כרגלי אחד מהן ואין אומרים בכיוצא בזה יש ברירה שכל דבר שהוא שלו ומסרה לאחרים ביו"ט ולא פירש בפירש מעיו"ט ולומר הר"ז בחזקת מי שימסרנה לו למחר אין כאן ברירה עכ"ל הרי שגם הרשב"א עמד בזה מ"ט לא אמרינן ברירה וכפי הנראה מדבריו, משו"ה אין ברירה דמוקמינן הבהמה בחזקת בעלים הראשונים לעניין שביתה:

וממ"ש הרשב"א אפילו היה האחד בנו וכו' משמע דמוסר לבנו נמי הוי כרגליו היכא שלא היה רק בן אחד נראה דחולק על הר"מ פ"ה מהלכות יו"ט שכתב דבבנו אפילו באחד לא הוי כרגליו משום דאין כוונת האב למסור ברשותו, ומדברי הרשב"א בכאן נראה דבנו עדיף מאחר דליכא רק חד שהרי כתב אפילו היה האחד בן ובאמת בהך דינא דבבן לעולם הוי כרגלי האב הר"מ הוי יחיד בדבר ולא מצינו להפוסקים הראשונים שיסברו כן זולת המחבר בש"ע שם שפסק כדעת הר"מ וכבר תמה בספר שמן רקח מ"ט פסק בפשיטות כדעת הר"מ ולא הביא כלל דעת הפוסקים החולקים, וראיתי בבאר הגולה שמציין על דברי המחבר במ"ש דבבן הוי כרגלי האב שהוא במשנה ואילו כוונתו משום דקתני במשנה המוסר לבנו או לרועה דהך דרועה מוקמינן בגמרא בשני רועים משמע הא בבן אפילו בן אחד נמי הוי כרגלי האב מ''מ תימא על המחבר דהביא שיטת הרמב"ם בסתמא כאילו אין שום חולק עליו:

בגמרא הביא בריתא שנים ששאלו חלוק זה ליכנס שחרית לביהמ"ד וכו' ואם מצעו עליו את התחום לא יזיזם ממקומם מ"ל דאתי לאשמעינן דין חדש מה דלא הוי שמעינן ממתניתי' דהו"א כיון דשואל הראשון נגרע כחי ע"י השואל השני דמעכב על ידו מלהיליכו אפילו אמה אחת, והנה מצינו דכל משאיל חייש לטובת השואל כגון מי שהשאיל לחבירו טבעת לקדש בו אמרינן מסתמא משאיל לו בדרך שיועיל לו ודעתו במתנה ע"מ להחזיר עי' ברא"ש פ"ק דמס' קידושין כלל כ' ובט"ז או"ח סימן י"ד ס"ק ה' וא"כ ה"נ נימא כיון שהבטיח המשאיל לשואל הראשון ואח"כ בא השני ג"כ והבטיחו לשאול לו לערבית ואילו הוי ידע המשאיל שע"י השואל השני יגרע כח שואל הראשון שלא יוכל להוליכו למקום שצריך לא היה הבטיחו להשאיל לו והוי כמו קניין טעות ויכול המשאיל לחזיר משואל השני כדי שהשואל הראשון יוכל להשתמש בו במקום שצריך לו קמל"ן דאפ"ה רשות שניהם עליו והשני מעכב על הראשון ודו"ק:

בגמרא אמ"ל רב כהנא ורב אסי לרב לאיסור מוקצה לא חששו, לאיסור תחומין חששו, כלומר גם בעניין איסור מוקצה יונק חלק אחד מחבירו שאסור אצלו מחמת מוקצה דאקצי דעתיה מחלק של חבירו, ולפירוש הרבינו שמואל בתוספת יש כאן איסור יניקת מוקצה מה שניתוסף השמנונית ביו"ט ואכא איסור מוקצה בזה ונתערב בכל הבהמה, וקשה לי טובא מאי פריך מאיסור מוקצה על איסור תחומין הא באמת הקשו האחרונים אמאי לא נתבטל הן אותו חלק מה שגדל ביו"ט ואסור מחמת מוקצה הן מה שיונק מחלק חבירו לעניין איסור תחומין ועי' בצל"ח, ובראש יוסף תירץ עפ"י סברת הר"נ במס' נדרים דבדבר שיל"מ כי האי שגם עכשיו מותר כאן אמרינן אפילו באינו מינו נמי דשיל"מ לא בטל וא"כ הכא אע"ג דמה שיונק היינו שהולך מן המיחל לבשר הו"ל א''מ מ"מ כיון שיוכל גם עכשיו לאכלו כאן דשיל"מ כי האי אפילו באינו מינו לא בטל עי' היטב בר"נ מסכת' נדרים נ"ב ע"א וא"כ קשה דלמא ס"ל לרב נמי דהך תערובות דינקי מהדדי מיחל בבשר הו"ל אינו מינו וא"כ לעניין מוקצה שיהי' אסור לגמרי לאכול היום דעכ"פ היום יהא אסור לגמרי אמרינן שפיר דנתבטל מה שיונק מחלק חבירו, ואע"ג דהו"ל דשיל"מ מ"מ באינו מינו בטל משא"כ לעניין תחומין דיש לו גם עכשיו היתר לאכול כאן או במקום ששניהם יכולים לילך כה"ג אמרינ' דשיל"מ לא בטל אפילו בא"מ ולכך שפיר חייש רב לאיסור תחומין ולאיסור מוקצה אם יהי' אסור מחמת מוקצה יהיה היום אסור לגמרי לא חייש, ומה פריך רב כהנא ורב אסי לרב והוא קושי' גדולה לכאורא:

ונ"ל דהך סברת הר"נ דבשיל"מ כי האי שגם עכשיו הוא מותר אמרינ' אפילו בא"מ ג"כ דשיל"מ לא בטל תליא בהא דהנה בכל איסור דנתבטל יש לנו ב' דרכים, דרך האחד דכל שנתערב ברוב הוי האיסור כמאן דליתא לגמרי, דרך השני דאע"ג דמ"מ יש לנו לאיסור כאן מ"מ נתבטל מגזה"כ דאחרי רבים להטות דבכל מקום המיעוט נגרר אחר הרוב ויש לנו בזה אריכות דברים בס"ד בחידושינו בסוגיא דזרע בשלה ועי' בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורא תליתאי סימן רכ"ד שכתב ג"כ דמה דאמרינן דדשיל"מ לא בטל הי' מטעם דעד שתאכלנו באיסור וכו' היא רק אם אמרינן דאע"ג דנתבטל מ"מ האיסור כמאן דאיתא הוי שפיר שייך לומר עד שתאכלנו באיסור וכו', משא"כ אי הוי כמאן דליתא לא שייך עד שתאכלנו באיסור כיון דהוי כמאן דליתא לגמרי, ועיין מסכת' בכורות כ"ג ע"א אי אמרינן טומאה דבטלה כמאן דאית' דמי לעניין טומאת משא ובתוס' שם ד"ה נבלה בטלה ויבואר עוד בס"ד, וא"כ י"ל ג"כ דמ"ש הר"נ דבדשיל"מ כי האי דתחומין דגם עכשיו מותר לאכול כאן אפילו באינו מינו לא בטל הי' ג"כ דווקא אי אמרינן דהביטול הי' משום גזה"כ דאחרי רבים, א"כ שפיר י"ל דהיינו דווקא באיסור והיתר אפילו אם אינו אסור רק היום ולמחר יהי' מותר מ"מ כיון שהיום עכ"פ אסור א"כ המיעוט עם הרוב סותרים זה את זה שפיר אמרינן דהמיעוט נגרר אחר הרוב מגזירת הכתוב, משא"כ בדשיל"מ שגם עכשיו הי' מותר לאכול כאן כמו הכא בתחומין ל"ש ביטול דהא המיעוט עם הרוב הוי ממש בגדר וסוג אחד דכל אחד בין המיעוט בין הרוב מותר תוך התחום ואסור חוץ לתחום לא שייך ביטול (ובפרט אי נימא דלעניין איסור תחומין להוליכו חוץ לתחום הוי כמו טומאת משא כמ"ש בחידושי הרי"מ מסכת' ביצה בסמוך בסוגיא דמים ומלח ולא שייך ביטול כלל) משא"כ אי אמרינן דכל דבר שנתבטל המיעוט ברוב הוי המיעוט לגמרי כמאן דליתא א"כ לא שייך סברת הר"נ להחמיר כאן בדשיל"מ כיון שגם עכשיו יש לו היתר דמ"מ בטל כיון דהמיעוט הוי לגמרי כמאן דליתא:

וא"כ י"ל דרב כהנא ורב אסי פליגי באמת בהך סברא עם רב דר"נ ורב אסי ס"ל דמיעוט הבטל הוי לגמרי כמאן דליתא א"כ כמו דבטל לעניין איסור מוקצה, בטל נמי לעניין תחומין, אמנם רב ס"ל דביטול הי' רק מאחרי רבים להטות וא"כ לעניין איסור מוקצה הוי המיעוט עם הרוב סותרים זא"ז שפיר בטל, משא"כ לעניין תחומין כיון דגם המיעוט מותר לאכול כאן א"כ הוי המיעוט עם הרוב בגדר וסוג אחד, וממילא לא שייך ביטול, וא"ש נמי שיטות הפוסקים דס"ל כרב אע"ג דרב כהנא ורב אסי דחי לי' עי' בבעל המאור, היינו משום דיש לחלק בין מוקצה דיהי' אסור היום לגמרי שפיר שייך ביטול משא"כ לעניין תחומין דגם עכשיו מותר הוי עם הרוב בגדר וסוג אחד לא שייך ביטול כמ"ש