תבואות השדה חלק ד יא

כמו כן האנשים המחזיקים הת"ח חל עליהם קדושת ביהכנ"ס וביהמ"ד ואצל אנשים האלו שפיר שייך לשון אהבה, ואמה"כ מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל כי יעקב המה האנשים אשר במדריגה קטנה מאלו המכונים בשם ישראל דהת"ח עצמם הם בבחינת ישראל והמחזיקים אותם בבחינת יעקב כי המחזיקים מתענגים מהתורה רק בסוף כשבאו על שכרם ולכך נקראו יעקב מלשון והי' עקב תשמעון לא כן הת"ח עצמן אשר מתענגים מהתורה עודנו בחיים כמ"ש בגמ' עולמך תראה בחייך וא"כ מי שזוכה שיחזיק ת"ח כאלו אשר הם בבחינת ישראל מה טוב חלקו, אמנם לא כן אם הדור אינם זוכים אזי אינם מחזיקים ת"ח שהם בבחינת ישראל רק אלו העוסקי' שלא לשמה ואינם הולכים בדרך התורה ויר"ש והנה המחזיק ת"ח הוא לאהל ומחסה להת"ח כיון שחוסה בצלו וזש"ה מה טובו אוהליך יעקב כלומר רק אז טוב לך ואשרי מה שאתה מחסה ומעוז לאחרים רק אם משכנותיך ישראל אם זכית שת"ח כאלו אשר הם בבחינת ישראל מסתופפים בצלך ומשכנותיך:

ועד"ז ביארתי כוונת המ"ר פ' ויחי, (כשעשיתי הספד על בחור מופלג ויר"ש אשר עסק בתורה מתוך יסורים, מימי ילדותו עד יום מותו כה' אהרן שמואל פאללאק ז"ל, שנפטר ביום ה' י"ב טבת דהאי שתא) כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו וכו' והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף שהוא עף דכתיב כצל עובר, הכוונה היא כך דבאמת אין להתאונן על זה מה שימינו חולפים ועוברים כי עוה"ז הוא רק הדרך אשר בו נלך לעולם הנצחי וכמו שהעובר אורח אין לצער אם לא ארכו הימים אשר הי' על נסיעתו אם רק הגיע למטרת חפצו שישוב לביתו בכל מיני סחורות יפות ומועילות כמו כן אין לאדם לצער עצמו אם נוסע מעוה"ז חיש מהר רק שיהי' בידו מצוות ומעש"ט ליקח עמו והנה האדם יוכל לזכות בעוה"ז על שני אופנים או אם מחזיק ת"ח או שהוא ת"ח בעצמו ועוסק בתורה וי"ש, והנה החילוק בין כותל לאילן הוא כך דבכותל אין נהנים ממנו רק מי שמסתופף בצל הכותל, אמנם רחוק משם אין לכותל תועלת אמנם האילן שמגדל פירות יכולים להנות ממנו אפילו ברחוק מקום שמשלח פירותיו חוצה, כמו כן המחזיק ת"ח נדמה לבחינת כותל וחומה, שמי שמסתופף בצלי נהנה ממנו ולא לאחרים שאינם מסתופפים בצלו אולם הת"ח שבכח תוה"ק מגינים על העולם ומבאר תורתם ישקו עדרים עדרים ודברי תורתם לעדי עד שמורים נמשלים לאילן שנהנים ממנו אפילו ברחוק מקום ע"י פירותיו הטובים, וזה כוונה המדרש שלא יאמר האדם כי מאחר כצל ימינו א"כ אותו זמן מועט שמשכנו פה בעוה"ז יתענג עכ"פ כיון שבלאו"ה אין לו תקנה ולהוציא מזה אמר שאינו כן כי הגם שכצל ימינו מ"מ הלואי כצלו של כותל כלומר שתהי' מאותם אשר עניים ות"ח מסתופפים בצל קורתם או כצולו של אילן כלומר שתזכה לכתר של תורה ויהי' נהנים ממך כמו מאילן שנהנים ממנו אפי' ברחוק מקום, וכל זה יש ביד האדם להגיע לזה (ואין נופל לשון הלואי רק בדבר שיש עכ"פ באפשר המציאות) אמנם הרבה אנשים יש שאינם שמים לב על זה ולכך ימיהם באמת כצל עובר כי ימיהם חולפים ועוברים ולא ישאו בידם מאומה (והארכתי קצת בהספידו יהו זכור לטוב). והנה כבר כתבתי בהקדמתי לספרי חלק ראשון בס"ד, שעד כאן עדיף מעלת ת"ח ממעלת המחזיק אותו רק אם כוונתו לש"ש משא"כ אם אין כוונתו לש"ש רק כדי שיחזיקו אותו א"כ הוי כמוציא מהקדש לחול שהתורה שלומד הוא רק בשביל פרנסתו והבעה"ב מחזק אותו כדי שילמוד ועושה מחול קודש א"כ מדריגת הבעה"ב המחזיק עדיף ממדריגת הת"ח בעצמו שת"ח שאין כוונתו לש"ש מוציא מקודש לחול והבעה"ב עושה מחול קודש רק כשהדור חוטאים נתקיים בהם ממש מ"ש ירמי' הנביא הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כמה שאנו רואים בעיה"ר בהרבה מקומות אשר מנהיגיהם ג"כ כבר יצאו ממש מן הדת (ועל מנהיגי הדור כאלו יש לרמז כי מנהיג אותיות ''גיהנם'' כי מנהיגם לגיהנם וירדו שאולה) וכבר דברתי מזה בחתימת הספר, והנה מאלו אין לדבר כלל כי אין חילוק בין המחזיקים אותם ובין הם עצמם כי כולם בחשיכה יתהלכו אמנם מהאנשים אשר המה מכת המיצוע ואם אמנם כוונתם שיחזיקו אותם בכל זאת לא מעדו מדרך ד' באילו יש שני בחינות כמ"ש כי הת"ח אשר רצונם ונפשם לזה שיחזיקו אותם משתמשים בקודש וא"ב המחזיקים אותם וגדל מעלתם עליהם אמנם ת"ח אשר נפשם יודעת כי הכל בא בהשגחת הקב"ה ולא ישום על לבו לתענוגי עוה"ז ולדברת בני אדם ומאמין בהקב"ה כי מאן דיהיב חיי יהיב מזונא (ומה שנוטלים מ"מ פרס מקופת הקהל כבר מבואר בדברי הפוסקים שבזמן הזה מותר) ועיקר רצונו הוא שיזכה לעשות נחת רוח להבורא ית"ש ועל זאת יתפלל כל חסיד אליך אלו הם במדריגה יתרה מהמחזיקים אותם כי נפשם תמיד דבקה בד' וכל עניינים וחפצם הוא לאהבת הבורא ית"ש:

ועד"ז יש לפרש הפסוק אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות, כי מקודם אמר לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קודש כי אפשר שזהו גם כן הי' טענת קרח נגד משה רבינו ע"ה כי הוא חשד אותו בעסק תורתו כי הוא לאיזה פניה ח''ו שיחזיקו אותו וא"כ המחזיקים גדולים במעלה ממנו ובפירוש איתא במדרש תנחומא שערער על כל מתנות כהונה והי' סבור שכל עיקר עבודתם לד' הוא בשביל איזה תועלת ולכך אמר להם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים כלומר שאדרבה הבע"ב במדריגה יתרה מכם שהם עוסקים בענייני עוה"ז כדי להחזיק התורה וא"כ מכניסים הכל בקדושה ואתם כוונתכם בעסק התורה שיחזיקו אתכם ואין בתורתכם ובעבודתכם קדושה כל כך וז"ש כי כל העדה ''כולם'' קדושים הם מכניסים הכל בקדושה וכו' ומדוע תתנשאו על קהל ד' זה הי' טענת קרח אמנם באמת שקר בימינו (ועיי' שו"ת בית נפתלי סימן פ"ט) כי מרע"ה כל עסקו ועבודתו הי' רק לעשות נחת רוח להבורא ית"ש כמ"ש במקום אחר במ"ש וירד משה מן ההר אל העם ופרש"י שלא היי פונה לעסקיו, הכוונה שלא הי' אצלו שום פני' לקבל מזה איזה תועלת עבורו רק הכל היה בשביל אהבת הקב"ה ואהבת ישראל וזהו הכוונה שלא הי' פונה לעסקיו, והנה לפימ"ש נקרא משכנות יעקב הבע"ב המחזיקים שהם עושים שכונה לת"ח והת"ח בעצמם נקראים שערי ציון כי משם תצא תורה, והנה ידוע כי בני קרח עשו תשובה ולא הי' בעצת אביהם, וז"ש לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש כלומר כי מרע"ה לא הי' ח"ו אשר יסוד עבודתו התחיל שלא לשם שמים כמ"ש לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וא"כ תחלת עבודתו עכ"פ הוא שלא לש"ש והי' איזה מקום לתלונתו של קרח עליו, לא כן הי' אצל משע"ה כי יסודתו בהררי קודש כלומר יסוד עבודתו ג"כ הי' לשם שמים. וממילא אוהב ד' שערי ציון היינו הת"ח עצמם המצויינים בהלכה יותר מכל משכנות יעקב, כלומר מאלו שאינם עוסקים בעצמם בתורה ועבודה רק שעושים שכונה לת"ח:

והנה הגם שמצינו בגמ' פ"ק דמס' שבת שקורא לתפלה חיי שעה ותורה נקראת חיי עולם דאיתא שמניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה היינו רק אם התפלה היא רק על צרכי עוה"ז לא כן מי שמתפלל לד' ועיקר כוונתו בתפלתו כדי שיוכל לעבוד ד' ויפתח לבו בתורתו ושיהי' מעושי רצונו אז התפלה ג"כ כמו עסק התורה והנה מסתמא מי שמתפלל לד' שיזכה בתורה ומעש"ט וע"י תפלתו זכה לעסק התורה זה וודאי סימן שעוסק בתורה לשמה, וז"ש רבא לרפרם לימא מהני מילי מעליתא דאמרת משמי' דרב חסדא במילי דבי כנישתא כי הוא ידע וצדקת רב חסדא שזכה ג"כ לחלק תורתו ע"י