תבואות השדה חלק ד י

ועשה טוב' כי קודם צריך להסיר מקרבו מחשבות התאוות רעות ואח"כ ידבק נפשו בתורת ד' – וזה שאמרו חכז"ל במס' ב"ק (דף ל' ע"א) האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזקין כלומר שקודם יראה להרחיק מעצמו ומצפוני מחשבותיו הדברים אשר מזיקים לתורת ד' – (וכבר הבאתי בסיום ספרי חלק שני לשון הזהב של אדונינו הרמב"ם ז"ל סוף הלכות איסורי ביאה עיי"ש) עוד י"ל בדרך אחר מ"ש לקיים מילי דנזקין כי הנה ידוע כי כל חיי עוה"ז עפ"י רוב מוקפים בתלאות שונות ואין רגע בלא פגע, והנה כוונת יוצר הכל וודאי היא רק לטובת האדם כדי שישום אל לבו כי חיי העוה"ז היא הבל וריק כי מה מאוד נקל לאדם לבעט מרוב עושר כמשה"כ וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל וא"כ אם אדם רואה לו איזה נזק או הפסד ישום מיד אל לבו למה עשה ד' ככה כמ"ש במס' ברכות גבי רב הונא דתקיפי לי ארבא מאה דני דחמרא ליעי"ן מר במיליה ולא כאנשים הפתאים חסרי דעת שתולים הכל במקרה וסבות הזמן והנה אם ישום אל לבו כי הכל מיד ד' עליו ויפשפש במעשיו א"כ יתן אח"כ שבח והודאה על זה, וז"ש הגמ' לקיים מילי דנזקין כלומר שיתבונן בדבר על מה זה שלח לו ד' ההפסד והנזק, וזהו ג"כ כוונת רבא אח"כ בגמרא שם ואמרו לה מילי דאבות ואמרו לה מילי דברכות כי בכל מעשי האדם ובכל ענייניו צריך לראות מה גרם לו כל אלה והנה הגורם הדבר הוא נקרא האבר וז"ש מילי דאבות שצריך להתבונן בכל עניין מקור ושורש הדבר, ''ואמרו לה מילי דברכות'' כלומר שאם זכה להכיר בכל ענייניו ומהותיו כי מד' היתה לו ועי"ז יתקן מעשיו אזי יוסיף שבח ותהלה גם על עת צרתו כמש"ה אודך ד' כי אנפת בי וכו' הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד וז"ש מילי דברכות שידע להפך הקללה לברכה, והנה ע"י עסק התורה לשמה מבערים כל המדות רעות וכל הדעות נפסדות כי התורה תנחהו ותבינהו ללכת אורח מישור דרך החיים, וזהו ג"כ כוונת הגמ' שם חסידים הראשונים הי' מצניעים קוציהם בתוך שדותיהם ומעמיקים להם ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה, כי הקוצים המה המדות רעות וע"י שדה המדע והבינה נשרשים מלב אדם למען לא יזיקו אותו מלהבין אמרי בינה:

והנה במקום אחר כתבתי לפרש מ"ש רש"י (פ' נח) שבמביל נטשטש הארץ עומק המחרישה ג' טפחים הכוונה כנגד ג' מיני דעות זרות אשר הי' אז בין אנשים כת אחת הכחישו במציאות הבורא ית"ש לגמרי – כת שנית זה הי' דור אנוש שאמרו כי אין כבודו כלל להשגיח בתחתונים והאדם הוא כדגי הים וחית היער – כת שלישית אומרת כי לאחר שהקב"ה ברא העולם שוב אין צורך לו, כי מסר הכל להנהגת הטבע – וז"ש דוהמע"ה למה יאמרו הגוים איה נא אלקיהם [כנגד זה הכת שמכחישים המציאות לגמרי] ואלקינו בשמים [עד הכת אשר אומרים כי אין כבודו להשגיח בתחתונים] כל אשר חפץ עשה [נגד הכת שאמרו כי לאחר שברא הקב"ה העולם שוב אין לעולם שום יחס וקשר עם הבורא ית"ש ומסר ההנהגה לטבע הבריאה לגמרי כמו האומן שמוציא כלי למעשיהו שלאחר שנגמר הכלי שוב אין לכלי שום יחס וקשר השתלשות עם האומן] אמנם האמת אינו כן כי אפי' לאחר הבריאה אילו נפסק השגחת הקב"ה אפילו רגע אחת הי' נתבטל העולם לגמרי כמש"ה ואתה מחיה את כולם (ובתפלת אלי' – אמר, וכד אנת תסתלק מיניהו אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא). והנה במבול הי' ניכר השגחת הקב"ה כי הרשעים נאבדו, ונח שהי' צדיק נשאר, וא"כ אז נתבטלו כל אלי ג' דעות נפסדות וז"ש שג' טפחים של עומק המחרישה ויהי' פירוש לשון מחרישה מה שהאדם מחשב בלבו כמש"ה לב חורש מחשבות און ואז נימוקי ונשטשטשו כל אלו ג' דעות נפסדות כי הי' נראה עין בעין השגחת הקב"ה על כל העולם וז"ש חכז"ל שהיו מעמיקין ג' טפחים כלומר שהיו מבטלים אלו דעות נפסדות שלא יעכב המחרישה כלומר שלא יהי' להם איזה עיכוב במחשבותם ויגיעתם בתורה כי החכמה לא תמצא מקום ולא יכה שורש בלב מלא און ומרמה וצריך להאמין כי כל שכל אשר האדם ממציא וכל תחבולה הן בעניין הארצי הן בעניין תורה ויר"ש הכל מד' כמשה"כ אשר ברא אלקים לעשות כלומר הקב"ה ברא העולם ובכל זאת לא נגמר הכל בפעם אחת רק צריך עוד לעשות כמ"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כה אמר ד' ''בורא'' השמים והארץ ולא אמר ברא כי כל יום ויום מחדש הקב"ה הבריאה והכל תלוי בהתנהגת בני אדם בדרכי התורה ויראה אם לשבט אם לחסד:

והנה מה שהתורה נקרא בשם הלכות כמה שמצינו השונה הלכות בכל יום וכן הלכה כפלוני הוא משום שע"י התורה הולך אדם בכל יום ויום מעלה מעלה והתורה שעסק בה מולכת אותו לחיי עוה"ב כמ"ש דוד המלך ע"ה אתהלך לפני ד' בארצות החיים לכך נקראת הלכה, ויש לפרש ג"כ מה שראיתי להגאון הקדוש מוה"ר צבי אלימלך ז"ל זי"ע בפירושו על הר"א מגרמיזא שמדקדק למה אמר תנא דבי אלי' כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהיא בן עוה"ב הלא מצינו בתיקוני זהר כי אפילו מאן דזכה להלכה אחת ירית עלמא, אמנם לפי דרכנו יש לפרש כי הנה ידוע שהקב"ה מסכים במתיבתא דרקיע לפסק הלכה כמו שלומדים כאן וכמו שנפסק ההלכה כאן בישיבה של מטה מסכים עמהם הקב"ה בישיבה של מעלה ג"כ אמנם כן היינו דווקא אם עוסק לש"ש אז הקב"ה מסכים עמו וזוכה לכוון לאמיתה של תורה, אמנם אם אין עסקו לש"ש כלל אין מסכימים עמו מן השמים וא"כ מי שלומד לש"ש ופוסק ההלכה כך וכך גם בישיבה של מעלה מסכימים עמו מן השמים וא"כ כל הלכה הוא שני הלכות כלומר בישיבה של מטה ופה בעוה"ז נפסקה הלכה כמותו וכן בשמים מסכימים עמו וגם בישיבה של מעלה מסכימים לדבריו, וז"ש כל השונה ''הלכות'' דהיינו שגם בשמים מסכימים עמי, וא"ש הלשון כל ''השונה'' מלשון השנות חלום שלימודו עושה רושם גם בישיבה של מעלה – ודו"ק – ומה"ט נמי נקרא ''משנה'' דהיינו שלימודו הוא משנה מלשון לחם משנה שהלכה כמותו בשמים ג"כ, אמנם מי יוכל לזכות לזה שיכוון לדבר אמת רק אם מתפלל ע"ז להקב"ה ואינו מתגאה בחכמתו אשר האצל עליו הקב"ה מרוח בינתו ואין דברי תורה הולכין אלא למקום נמוך והנה הגם שתחלת העסק בתורה אין כל אדם זוכה שילמוד תיכף רק לש"ש ויש לו איזה פניה שלא לש"ש ג"כ כמ"ש חכז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בה לשמה, אמנם אחר שכבר טעם בקצה המטה מטעם זיו התורה והדרה אסור לו להשפיל כבוד התורה שיהי' כוונתו לאיזה תועלת גשמי, ואפשר ג"כ שזהו כוונת מרע"ה מ"ש יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כי המטר יורד ממעלה למטה ונשאר בארץ אמנם הטל לאחר שירד לארץ עולה למעלה כמשה"כ ותעל שכבת הטל, והנה בתחלת עסקו בתורה היא כמטר שיורד לתועלת העוה"ז אמנם אח"כ צריך שידבק כל ענייני העוה"ז לד' ויהי' כל כוונתו לש"ש לבד וא"כ היא כמו הטל שמגביה עצמו מן הארץ למעלה, וז"ש תזל כטל אמרתי – והבן:

והנה מאי דאיתא אוהב ד' שערי ציון וכו' יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות ונראה דהקב"ה אוהב הבתי כנסיות ואיזה אהבה תתייחס לבתי כנסיות הלא הוא רק עצים ואבנים בעלמא הגם שגם על עצים ואבנים חל קדושה מ"מ לא שייך לזה בחינת אהבה, אולם י"ל דכמו דהבית שמתפללים בו או לומדים בו הוא צל ומחסה להאנשים המסתופפים בצלו