תבואות השדה חלק ד קז

שיאכל ממש עיי"ש בבעל העיטור בעשרת הדברות, וכבר כתבנו דזהו תליא אי מותר לבשל ביו"ט משום אכילה גסה נמי ועיי' בספרי בשער המועדים שער ג', ודו"ק – והא דבעי שיאכל מבעוד יום ולא סגיא אם יאכל בין השמשות נ"ל בפשיטות דמשום אכילת ביה"ש וודאי אסור לעשות מלאכה ביו"ט אפי' אי ס"ל ספיקא דאורי' מה"ת לקולא מ"מ לא התירה התורה רק בוודאי יום דהתורה לא דברה על הספק כסברת החיו"ד בסימן ק"י, ועיי' בספר ראש יוסף שעמד בזה מ"ט לא סגיא באכילת ביה"ש, ואין להאריך בזה:

בתוס' ד"ה בחזקת איסור הקשו על רש"י שכ' דבחזקת איסור אבמה"ח עומדת הא אין מחזיקין מאיסור לאיסור וכבר כתבו בזה האחרונים דאי ס"ל בהמה בחייה לאיברים עומדת שפיר נוכל לומר דבחזקת איסור אבמה"ח עומדת עיי' בספר בינת אדם שער רוב וחזקה סימן כ"ו, ועיי' במג"ש ופנ"י שתמהו על התוס' דאע"ג דאיכא חזקת איסור אבמה"ח מ"מ נשאר ספק השקיל כיון דליכא חזקת היתר ג"כ, והנה י"ל דרש"י לא ניחא לי' כסברת התוס' משום איסור עשה דשאינה זבוחה דרש"י ס"ל דוזבחת לא הוי עשה דא"כ יהי' כל נבלה עשה ול"ת וזה לא מצינו וע"כ דלא הוי רק תיקון הלאו ולא עשה, עי' בספר מנחת חינוך סימן תנ"א, והנה כבר כתבתי בספרי שער החזקות שער ג' אות ט', דמאן דס"ל מחזיקין מאל"א ס"ל דחזקה לא הוי מסברא רק מהלכה והלכך כל שלא יצאה בבירור לשעת היתר נשאר בחזקה קמייתא עי"ש בביאור יותר ויש לעשות לזה סמיכין מדברי ר"ה גופא (מס' שבועות מ"ז ע"ב) גבי ב' כתי עדים המכחישים זא"ז, דס"ל לר"ה דמ"מ מוקמינן לכל חדא בחזקת כשרות, אע"ג דאחד ע"כ פסולה והיינו משום דחזקה הוי הלכה וכל כת שלא ידעינן בבירור שיצאה מחזקתה נשארה בחזקתה הראשונה, משא"כ אי חזקה הוי מסברא לא הוי מוקמינן בכה"ג אחזקה כיון שע"כ אחת פסולה וא"כ כיון דס"ל לר"ה חזקה לא הוי מסברא א"ש שיטת רש"י אליבא דר"ה דס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור, (עי' היטב בספרי מ"ש שם בס"ד):

בגמרא אורח ארעא קמל"ן ופרש"י ולא משום איסור טריפה, והקשו בתוס' ממה דאמרינן בסמוך נטיע' מקצץ רגליהו' דקצבים אלמא דאכא איסור בעי לאכול קידם בדיקה ועי' פנ"י שתמה דרש"י גופא כתב בסמוך שמא ימצא טריפה אלמא דאכא איסור' נמי, והפנ"י רוצה לחלק בין גדיים וטלאים דלא שכיחי סרכות לשאר בהמות דשכיח בהו ריעותא ואכא איסורא מדינא. ולענ"ד נראה בפשיטות דבאמת כיון שאמרה התורה לסמוך על הרוב א"כ אפילו אם ימצא טריפה אח"כ לא עבד איסורא דהרי מה"ת מותר כל זמן שלא נתברר ההיפוך ולא הוי אפילו בגדר שוגג, ועיי' בשו"ת חתס"ו לחיו"ד סימן רמ"ה, אמנם מכיון שכבר גילו לנו חכז"ל דמשום דרך ארץ אין לו לאכול קודם בדיקה א"כ ממילא היכא שאכל בלא בדיקה ונמצא טריפה עבד נמי איסורא דל"ל דהרי עשה בהיתר דהא הי' לו להמנע מלאכול עכ"פ משום דרך ארץ וזה נמי סברת התוס' ע"ש דאם נמצא טריפה לא הוי כאונס רק כשוגג, ודו"ק (שוב ראיתי בס' דברי ירמי' פ"א הלכות יו"ט הלכה י"ב שכתב נמי כה"ג):

בגמ' לא יאכל אדם שום ובצל מראשו אלא מעליו נ"ל דהנה העלה הוא כנוי למה שאינו דבר עיקרי רק טפל כמו העלה לפרי והנה בכל אכילה או שאר הנאת עוה"ז לא יכוין שהנאה יהי' העיקר רק שידע שהוא טפל והוא רק הכנה שיהי' לו כח לעבודת השי"ת כמה שכבר האריכו בזה הספרי מוסר, והנה ראש נקרא מה שהוא עיקר וז"ש לא יאכל אדם שום ובצלים מראשו כלומר שזה יהי' עיקר התכלית אצלו להנאתו רק מעליו דהיינו שידע שצורכי גופו והנאתו הוא רק הכנה לעבודת הבורא ית"ש:

שער שמחת יו"ט שער ד'. אמר הכותב לאשר לא למדנו פרק רביעי בימים האלו, ולמען לא יחסר שער אחד מהחמשה פרקים דמס' ביצה אמרתי להעתיק כאן מחידושי בסוגי' דליבון רעפים אשר למדנו ע''ד בשנת תר"מ לפ"ק, ובזה יהי' נשלם שער הרביעי בס"ד (במס' ביצה דף ל"ג ע"ב, ול"ד ע"א). בגמ' מאי קעבי' אמר רבה בב"ח אר"י הכא ברעפי' חדשים עסקי' מפני שצריך לבודק' ואמרי לה מפני שצרי' לחסמן וכו' והנה בסוגי' זו יש לדקדק הרבה. א') דהנה הרא"ש ומחבר בשו"ע או"ח סימן תצ"ח פסקו בעי' דר' ירמי' בעוף הנדרס לקולא, וגם בסי' תק"ח נקיט הטעם בליבון רעפים משום חיסום, והא בגמ' היא איבעי' דלא אפשטא. והר"ן כ' באמת דנקטי' לחומרא משום דהיא איבעי' דלא אפשטי' וספיקא דאורי' לחומרא. וכן פסק ביש"ש סי' כ"ו ובהג"א דהיכא שהטריפות שכיחו כמו כשירות דאסור לשוחטן ביו"ט וצריך לדקדק במאי פליגו הפוסקי' ועיי' במג"א סי' תצ"ח ס"ק י"ו ב') הקשה ביש"ש שם האיך פשוט הרא"ש איבעי' דר"י לקולא משים דרשב"ל קאמ' הכא בקדירה חדשה ומשום ליבון רעפי' נגעי בה משמע דפשיטא לי' נמי דהטעם בליבון רעפים משום חיסום, הא ר"י גופא מתני לה משום חיסום ואפי' הכי קא מיבעי' לי', ועוד הא הטעם דחיסום וודאי עדיפ' ובפרט לעניין חיוב חטאת דמשו' צרי' לבודק' וודאי ליכא חיובא ועיי' בס' קרבן נתנאל ג') קשה על הר"מ דכ' בפ"ב מהל' יו"ט סוף הל' ד' וז"ל בהמת חולי' שנפלה מן הגג ועמד' מעל"ע והרי הי' צריכ' בדיק' שוחטי' אות' ביו"ט ותבדק אפשר שתמצא כשירה ויאכל עכ"ל הר"מ. והנה נקי' בעי' דר"י לקולא ועיי"ש בהה"מ, ויש לדקדק דהא ר"י לא איבעי' לי' דווקא בעוף ועכ"פ איכא רובא להתיר' כמ"ש השאג"א סי' ס"ד מדנקי' ת"ק סתמא כשירה ומשמע דהך בדיק' אינה אלא מדרבנן דמה"ת אזלי' בתר רובא ורוב שנתרסקו אבריהם אינ' שוהי' מעל"ע, אמנם הר"ם דנקיט ''אפשר שתמצא כשירה ותאכל'' משמע דנקיט זה לשלול דינא דהג"ה אשרי דהיכ' ששכיחי טריפו' כמו כשירות אין לשחוט ביו"ט לכך נקי' אפשר שתמצא כשירה דאפי' לא הוי רק אפשרו' שימצא כשרה ממי מותר לשחוט ביו"ט. וקשה אמאי, והנה מה שתי' הפ"ח בסי' תצ"ח דכיון שאפשר שיהי' כשר וליכא כאן ריעות' מותר לשחוט ביו"ט דמתוך שהותר' שחיט' לצורך הותרה נמי שלא לצורך וצורך קצת מקרי' עכ"פ כיון דאפשר שיהי' כשר ועל דעת זה שוחט אות' הא נמי ל"ל בדע' הר"מ דהא הה"מ כ' בפ"א מהל' יו"ט דהר"מ ל"ל מתוך רק בהוצא' והבערה ולא בשאר מלאכות עיי"ש, ד') יש לדקדק מ"ט נקי' ר"י האיבעי' דווקא על הברית' דעוף שנדר' ולא נקיט דכוותי' בבהמ' גבי נפלה מן הגג דצריכה בדיקה או היכא דאתילי' בה שאר ריעות' אם מותר לשוחט ביו"ט, ה') קשה כיון דר"י באמת ס"ל הטעם משום חיסו' מאי קמבעי' לי', ו') קשה על הר"מ מה שהקשה עליו הראב"ד בפ"ט מהל' שבת הל' ד' דפסק גבי שופת הקדירה דחיי' והיינו משום חיסום ולא נקיט קדירה חדשה דווקא וכאן אומר רשב"ל הכא בקדירה חדשה עסקי' משמע דבישינה אינ' חייב משום חיסום, ועיי' בלח"מ פ"ג מהל' יו"ט הל' י"א:

ו"גר לתרץ דהנה לכאורה נחזי אנן הנ"מ בין לישנ' דצרי' לבודק'