תבואות השדה חלק ד קו

ס"ל דאזלינן בתר רובא, וכ"ת דהכא לא אזלינן בתר רובא משום דאפשר לברר ע"י בדיקה א"כ מאי פריך מר"ה הא גבי דר"ה לא שייך אפשר לברר ע"י בדיקה דהא אנו מסופקים אם במקום נקב נקב עי"ש, ונראה ליישב דהנה לכאורא י"ל דהא דאמרינן דהיכא דאי אפשר לברר רק ע"י טרחא א"צ לברר היינו דווקא אי מה"ת א"צ לברר כלל רק מדרבנן שפיר י"ל דבמקום טרחא א"צ לברר עי' בספר גיוור"ד כלל ס"א שמחלק בין אי יש טרחא לברר או לא, ועי' בפרמ"ג או"ח סימן תל"ז באשל ס"ק ד' ודו"ק, משא"כ אי אמרינן דרוב באמת לא הוי בגדר וודאי רק מספיקא התירה התורה ונוכל לומר כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה למס' נזיר ס"ה בעניין חזקה שאמרה התורה לסמוך שלא יבא הדבר לתכלות ההפלגה והבאתי כמ"פ בספרי בשער החזקות בס"ד, א"כ י"ל דעכ"פ היכא שיש לברר אפילו ע"י טורח שעכ"פ לא יגיע הדבר לבלתי תכלית שפיר מחוייב לברר אפילו היכא שיש טרחא לברר ודו"ק:

והנה רמי בר אבא אי ס"ל דאסור מדינא קודם בדיקה דהפשט ונתוח משמע דס"ל דצריך לבדוק בכל האיברים, אע"ג דאכא טרחא וע"כ דס"ל דרוב לא הוי בתורת וודאי ולכך צריך לברר אפילו היכא דאכא טרחא וא"כ לא היה מצי להקשות מהא דאזלינן בתר רובא בכל התורה דהכא שאני כיון שיש אפשרות לברר אפילו ע"י טרחא מחוייב לברר, אמנם י"ל דהא דמהנו רובא אפילו אי אתיליד בה ריעותא היינו דווקא אי רוב הוי בתורת וודאי ולכך לא נסתר הרוב אפילו אתיליד ריעותא כמו ברב הונא כיון דיש עכ"פ במה לתלות הריעותא כמו בזאב גבי ר"ה במס' חולין ני' ע"א, אמנם אי רוב הוי רק בגדר ספק א"כ היכא דנולד ריעותא דלא שייך שמוכרחין אנו לילך בתר הרוב כדי שלא יבא הדבר לתכלית האפשרי דאטו בכל פעם איתיליד ריעותא, וא"כ באמת היכא דאכא ריעותא כמו בר"ה לא אזלינן בתר רובא, וא"כ פריך שפיר מר"ה לרמי בר אבא דכיון דס"ל דרובא מהני אפילו במקום דאכא ריעותא ע"כ דרוב הוי מסברא ובתורת וודאי, וא"כ הא דצריך לברר הוא רק מדרבנן ובמקום טרחא א"ל לברר כלל ופריך שפיר רק מר"ה על רמי בר אבא ודו"ק:

ועד"ז יש ליישב נמי מה שיש להקשות לכאורא האיך מצינו למילף מעולה דבעינן בדיקה אי אמרינן משום איסורא הא י"ל דבאמת אזלינן בתר רובא ולא בעי בדיקה רק בעולה כיון דמחוייב בקרבן וצריך להיות הקרבן כשר ואם לא הוי כשר אינו יוצא ידי קרבן ומוקמינן חזקת חיוב דגברא בהדי מיעוטא דטריפות נגד הרוב כשרות ואיתרע לה רובא, משא"כ באכילת הדיוט דליכא חזקה כנגד הרוב אזלינן באמת בתר רובא ולא בעי בדיקה, וצ"ע לכאורא, אמנם להנ"ל ניחא דהנה ע"כ נוכל לומר סמוך מיעוטא לחזקה כה"ג אע"ג דאין לחזקת חיוב דגברא שייכות עם הרוב דאטו משום שיש לו חזקת חיוב להביא קרבן, הכי נימא, משו"ה דהבהמה אינה כשרה רק אי אמרינן דרוב לא הוי בגדר סברא אמרינן כה"ג נמי סמוך מיעוטא לחזקה ועי' היטב בספרי ח"א בשער החזקות בשער סמוך מיעוטא לחזקה ותמצא מבואר היטב בס"ד וא"כ א"ש דרמי בר אבא יליף ממנ"פ דבעי בדיקה דאי רוב הוי מסברא א"כ לא שייך לומר בעולה סמוך מיעוטא לחזקה, וא"כ שפיר יש להוכיח מעולה, ואי אמרינן דרוב הוי רק מספיקא, וא"כ י"ל דבעולה הוי הטעם דבעי הפשט ונתוח משום דסמוך מיעוטא לחזקה א"כ ממילא באכילת הדיוט נמי בלא"ה צריך בדיקה כיון דאפשר לברר אפילו ע"י טרחא לא סמכינן ארובא כיון דרוב לא הוי רק בתורת ספק כמ"ש וא"ש דברי רמי בר אבא מכח ממנ"פ דבעי הפשט ונתוח ודו"ק היטב:

ראיתי בשו"ת יד אלעזר סימן ע"ח שהביא קושי' בשם ספר ברוך טעם אמאי אמרינ' במבשל גידה"נ ביו"ט לוקה משום בישול שלא לצורך הא לר"ל דס"ל מ"ש. מותר מה"ת א"כ יכול לאכול ח"ש, והשיג עליו אחד ממתני' דלעניין לשחוט מסוכנת בעינן דווקא כזית אלמא דאסור לבשל בשביל ח"ש, אמנם לפימ"ש לעיל אין ראיה דהכא משו"ה לא סגיא בח"ש או אפילו בכ"ש לר"ש דלא שייך אחשבי' כיון דאין רצונו לאכול באמת רק משום הפסד ממונו, משא"כ אם באמת רוצה לאכול ח"ש אפשר דמותר לבשל ביו"ט, וא"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא, אמאי לוקה לר"ל משום יו"ט במבשל גיד כיון דיכול לאכול ח"ש, אמנם י"ל דלר"ל פשיטא דאסור לבשל משום ח"ש ביו"ט דכיון דס"ל ח"ש מותר ע"כ ס"ל דח"ש לא הוי אכילה כלל וא"כ אסור לבשל משום ח"ש:

ובעיקר קושי' הברוך טעם י"ל דכיון דאסור באכילה מדרבנן עכ"פ אפילו ח"ש תו לא הוי בכלל אוכל נפש ושפיר לקי משום מבשל שלא לצורך וכבר כתבתי מזה לעיל בריש מס' ביצה ועי' בפרמ"ג או"ח פתיחה להלכות יו"ט פ"א אות י"ט מ"ש בזה ודו"ק:

במשנה בהמה מסוכנת, ראיתי בספר שאגת אריה סימן ס"ד לפי מה שנסתפק בגמרא לקמן ל"ד בעוף שנדרס אם מותר לשוחטו ביו"ט שמא ימצא ריעותא ושחט שלא לצורך א"כ קשה הכא במסוכנת איך אפשר לשחוט דלמא לא תפרכס ואסורה ונמצא שחלל יו"ט שלא לצורך, ותירץ דהכא מיירי במסוכנת כה"ג דלא בעי מדינא פרכוס ועי' פלתי סימן י"ז ס"ק ב' שהקשה ג"כ כה"ג, אמנם בלא"ה אין כאן קושי' כל כך דכיון דבלא"ה ליכא כאן חשש איסור דאוריתא דהא מותר מה"ת לשחוט משום מתוך כמ"ש הפר"ח סימן תצ"ח ס"ק ח' (ואע"ג דבעוף הנדרס נמי אכא מתוך ואפ"ה ס"ד לאסור י"ל דעוף הנדרס אכא ריעותא טפי בגופא, משא"כ במסוכנת ליכא ריעותא כ"כ שהרי לא חזינן שום שנוי בגוף האיברים, וראיתי בספר בגדי יו"ט שכתב לתרץ דמסוכנת קיל טפי משום דרוב חולים לחיים ואני מסופק בזה אם גם בבהמה אמרינן רוב חולים לחיים עכ"פ יש לחלק דבמסוכנת ליכא ריעותא כל כך בגופא ולכך מותר אפילו מדרבנן משום מתוך) ולר"ע דלא ס"ל מתוך כבר כתב בצל"ח דר"ע לשיטתו דס"ל לעיל כ"א ע"ב דנפש אפילו נפש בהמה משמע, וא"כ אפילו אם לא תפרכס תהיה ראוי לכלבים, ושפיר מותר לשחוט, ואע"ג דתהיה אסור משום דמוכן לאדם אינו מוכן לכלבים, מ"מ ליכא רק משום מוקצה ואינו אסיר רק מדרבנן ולכך לא חיישינ' משום איסור דרבנן לשמא לא תפרכס ודו"ק ובשו"ת מהר"י אשכנזי ליו"ד סימן ז' ראיתי שכתב דמשו"ה לא חיישינן שמא לא תפרכס משום דמוקמינן לה בחזקת חי, והיטב אשר דיבר בזה בשו"ת נחלת בנימין סימן ק"ז דבמסוכנת ליכא חשש שמא לא תפרכס דכל שוחט בתחלת שחיטה הו"ל מקלקל רק בסיף הוי תיקון ואם לא תפרכס א"כ הו"ל כמתה באמצע השחיטה והו"ל תחלת השחיטה קלקול, וזה נכון עיי"ש, (ועיי' בעט סופר חלק ד' כלל ק"ח פרט ד' בד"ה קצת):

ובענין אם בעינן שיאכל ממש או דסגיא שיהי' רק שהות לאכול, הנה הב"י או"ח סימן תצ"ח כתב בדברי הר"מ דבעינן שיאכל ממש ואפשר דס"ל כך בדברי הר"מ מדלא נקט לישנא דמתניתי' אם יש שהות רק אא"כ יודע משמע דס"ל דבעינן שיאכל ממש הגם שהה"א פ"א מהיו"ט הלכה י"ב כתב בדברי הר"מ נמי דסגיא שיהי' שהות, אמנם בעל העיטור כתב וז"ל בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיאכל ממנה כזית צלי משמע להדיא דס"ל דבעינ'