תבואות השדה חלק ד קה

יהנה ממלאכת יו''ט וא"כ מותרין אפילו ביו"ט שני דממנ"פ האחד חול כשיטת רש"י ואי הטעם שלא יאמר לעכו"ם ביו"ט ראשון להביא לו פירות א"כ אסור ביו"ט שני נמי וא"כ לאחר מותר לכ"ע ביו"ט שני דטעמא שלא יאמר לעכו"ם ביו"ט ראשון לא שייך לאסור לאחר כמ"ש הרא"ש דאין אדם חוטא בשביל אחר עי' בזה ברמ"א סימן תקט"ו סעיף ב' ובמג"א שם ס"ק ו' ועי' שו"ת פרי תבואה ח"ב סי' ס"ט האריך מאוד בזה ועי' שו"ת הב"ח סימן כ"ג ובספק אם הובא מחוץ לתחום הביא הש"ע בהלכות שבת סימן שכ"ה סעיף ט' לאסור רק אם יש לו ב' בתים, ואחד בתוך התחום מותר בתולין במצוי יותר וכן פסק בסי' תקט"ו סעיף ז' ועי' בט"ז סימן שכ"ה ס"ק ז' שהעלה דאם יש לעכו"ם ב' בתים חוץ לתחום ואחר תוך התחום אסור דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אמנם בספר תוספת שבת שם ס"ק ל' דחה דבריו כיון דעיקר האיסור הי' שלא יאמר לעכו"ם להביא מחוץ לתחום. א"כ אם יש לו אפילו רק בית אחד למה יאמר לו להביא מחוץ לתחום ולכך מותר בכל גוונא אם יש לו בתוך התחום נמי אע"ג דיש לו חוץ לתחום יותר עי"ש ונכון:

בפלוגתת הפוסקים אם בבא מחוץ לתחום נמי צריך להמתין בכדי שיעשה בש"ע או"ח סימן תקט"ו סעיף ה' פסק דחוץ לתחום נמי בעינן בכדי שיעשו, אמנם בשטמ"ק למס' ביצה הביא בשם הרא"ה דבחוץ לתחום לא בעי' בכ"ש והביא ראיה מדחזינן דלא החמירו לאסור לישראל אחר כמו במחובר מסתמא לא החמירו למי שבא בשבילו נמי דימתין בכ"ש ועי' ביש"ש ונראה דפלוגתתן תליא בהא דאי אמרינן דהא דבעינן בכ"ש הי' משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט וא"כ כיון דחזינן דבחוץ לתחום לא אסרו משום שלא יהנה, דתחומין קיל טפי כיון שיש היתר לישראל הדר בתחום כמ"ש הרמב"ן במלחמות, ועי' בר"כ ולכך לא אסרו רק למי שבא בשבילו א"כ הה"ד בכ"ש נמי לא בעינן, אע"ג שנהנה ממה שהביא ביו"ט דלא החמירו גבי תחומין כ"כ, אמנם אי הטעם דבעינן בכ"ש שלא יאמר לעכו"ם להביא א"כ אין ראיה דבשלמא לישראל אחר מותר דבשביל אחר לא יאמר כמ"ש הרא"ש דאין אדם חוטא בשביל אחר, משא"כ אותו שהובא בשבילו צריך להמתין בכ"ש נמי שלא יאמר לעכו''ם להביא לו ביו"ט כדי שיוכל להנות תיכף לערב ולכך צריך להמתין בכ"ש, משא"כ לאחר לא אסרו אפילו ביו"ט דבשביל אחר לא יאמר לעכו"ם להביא שאין אדם חוטא בשביל אחר:

ובמ"ש הרא"ש דמחובר מותר לאחר תיכף ולא בעינן בכ"ש והא דלא קאמר הגמרא גבי מחובר נמי דמותר לישראל אחר כתב הרא"ש משום שעה מועטת דכדי שיעשו לא חייש להאריך, והקשה המהרש"א הא אכא נ"מ טובא דמותר לישראל אחר ביו''ט שני וא"כ לא הוי שעה מועטת עי' בקרבן נתנאל שתירץ דכוונת הרא"ש באמת להתיר לישראל אחר רק ביו"ט שני תיכף לערב דליו''ט שני א"צ להמתין בכ"ש, ואע"ג דלכאורא היה צריך להתיר ביו"ט שני נמי לישראל דהא הטעם שלא יהנה ממלאכת יו"ט לא שייך ביו"ט שני דאכא ממנ"פ להתיר ראם הוא חול הרי כבר המתין ואם היום יו"ט הרי הוכן בחול וליכא רק משום שלא יאמר ובשביל אחר שלא שייך שיאמר לעכו"ם היה להתיר תיכף ביו"ט שני תירץ בשמן הרקח דאין הכוונה שיאמר לעכו"ם ושירצה לעשות איסור רק דחיישינן אם יתירו בשביל ישראל תיכף ביו"ט שני יטעה שמותר גם לעצמו תיכף לערב ויטעה בדמיונו שמותר לומר כדי שיהי' לאחרים ביו"ט שני, משא"כ אם גם לאחרים אסור ביו"ט שני תו לא יטעה להתיר לומר לעכו"ם כיון שרואה שאסור גם לאחרים ביו"ט עכ"פ אבל בכ"ש לא בעינן לאחרים להמתין עי"ש ועי' בספר בגדי יו"ט מ"ש בזה, ואין להאריך כי כבר האריכו בזה הפוסקי' עי' בדברי הפוסקי' ראשונים ואחרונים:

דף כ"ה ע"א במשנה בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות ביום כדי לאכול כזית צלי, ר"ע אומר אפילו כדי לאכול כזית חי' מבית טבוחתה, והנה הא דנקט במשנה כזית משמע הא בשביל חצי זית אסור לעשות מלאכה ביו"ט, ולכאורא קשה כיון דח"ש אסור מה"ת א"כ משמע דהא נמי אכילה מקרי א"כ אמאי לא יהי' מותר מלאכה אפילו בשביל חצי זית ל ובתשובה אחת כתבתי דכיון דהא דח"ש אסור היא משום דחזי לאצטרופי וא"כ אם ליכא שהות היום לאכול רק חצי זית לא שייך חזי לאצטרופי כיון שאין ראוי היום לאכול עוד חצי זית, (והוא עד"ש בנוב"י מהדו"ת לאו"ח סימן נ"ג) ועיי' בשו"ת בית נפתלי סימן צ"ו בהג"ה מחתני הרב נ"י:

אמנם הא קשיא לר"ע דהגמרא (במס' שבועות כ"א ע"ב) מסופק אליבי' אי ס"ל בכה"ת כר"ש דכ"ש למכות א"כ אמאי לא פשוט הגמר' מהכא דלר"ע נמי בעינן כזית דווקא, מדנקט כזית דווקא (וקושי' זו ראיתי בשו"ת גרן דוד סימן מ"ב עי"ש), ונראה דמכאן יהי' ראיה לשיטת הר"מ שהביא בריטב"א במס' מכות דהא דר"ש ס"ל כ"ש למכות הוא מטעם אחשביה, וא"כ י"ל דהיינו דווקא אם באמת תאב לאכול כזית. משא"כ כאן במסוכנת שאינו רוצה לאכול כלום רק מחמת הפסד ממונו גמר לאכול כזית, וא"כ בין אי ס"ל דבעינן שיאכל ממש או שיגמור בלבו לאכול, מ"מ אינו רוצה לאכול, עי' במפורשים וא"כ לא שייך אחשבי' ולכך בעינן כזית דווקא לכ"ע דלא שייך אחשבי' ובעניין אי כ"ש נמי חשוב אכילה, עיין בספר למודי ד' סימן כ"ח ודו"ק:

בפלוגתא דר''ע ות"ק דת"ק ס"ל דבעינן צלי דווקא ולר"ע סגיא אפילו בחי, נ"ל דהנה לכאורא קשה כיון דבשר חי הוי שלא כדרך אכילתן א"כ מהי תיתי יהי' מותר לעשות מלאכה ביו"ט שלא כדרך אכילה, ועיין בספר ברוך טעם בדיני הואיל ומתוך שרוצה לומר דע"י מליחה הוי כדרך אכילתן (ועי' בשו"ת נחלת בנימין סימן ס"ז,) אמנם י"ל דהא מילתא אי מותר לעשות מלכה ביו"ט משום שלא כדרך אכילתן נמי תליא בהא דאי אמרינן דהא דאוכל נפש מותר ביו"ט משום דאוכל נפש לא הוי בכלל מלאכת עבודה, או דאמרינן דכלהו מלאכות הוי בכלל מלאכת עבודה רק שהתורה הותרה מאך אשר יאכל לכל נפש, והנה ידוע מ"ש בשו"ת מהרלב"ח סימן י"ז לחלק בין לא תאכל ובין לשון יאכל דיאכל משמע אפילו ח"ש נמי וא"כ י"ל דהה"ד שלא כדרך אכילתן נמי בכלל התירא דהא עכ"פ אשר יאכל מקרי, והנה י"ל דמאן דס"ל מתוך ס"ל נמי דמלאכת אוכל נפש לא הוי כלל בכלל מלאכת עבודה, ואך אשר יאכל לכל נפש אתו רק למעט לצורך נכרי או גבוה דבזה לא התירה התורה דבזה לא אמרינן מתוך עי' בשטמ"ק פ"ק דמס' ביצה דף י"ב ע"א, אמנם מאן דלא ס"ל מתוך ס"ל דמלאכת אוכל נפש הוי נמי בכלל מלאכת עבודה רק לצורך אוכל נפש הותר מאך אשר יאכל וא"כ לר"ע דלית לי' מתוך אליבא דרבא מס' פסחים ה' ע"א, א"כ אוכל נפש הותר מאך אשר יאכל ולכך מותר אפילו לשלא כדרך אכילתן נמי, אמנם ת"ק ס"ל דלא הותר רק לכדרך אכילתן ולכך בעינ' צלי דווקא, ועיי' היטב בספרי תבואות השדה ח"ב בשער המועדים שער ג' אות ה' ו' ז' תמצא מבואר יותר:

בגמרא מאי קמ"ל לאפוקי מדרב הונא, וראיתי בספר בגדי יו"ט שהקשה קושי' עצומה, דמאי פריך מר"ה דווקא הא למאי דס"ד דרמי בר אבא איסורא קאמר, קשה ג"כ בלא דר"ה למה יהי' אסור קודם בדיקה וכי לא