תבואות השדה חלק ד קד

תליתאי דנקט הלכה כרשב"א ס"ל דשמואל מחמיר ביותר דס"ל דספק מוכן אסור כוודאי אינו מוכן כמ"ש לעיל אליבא דרשב"א דרשב"א מחמיר בהא יותר מת"ק דרשב"א משוי ליה ספק מוכן כוודאי אינו מוכן ובזה לא ס"ל להרמב"ם כוותי', ולפימ"ש הוי לישנא אמצעי דשמואל כמכריע בין הני תרי לישני דל"ק ס"ל דאינו אסור רק היכא דאכא חזקה לאיסורא ולישנא בתרא מחמיר טפי דאסור כוודאי אינו מוכן ולישנא אמצעי ס"ל דאסור מספק ולכך פסקי כהאי לישנא ודו"ק:

אמנם ברש"י ד"ה הלכה כרשב"א משמע דס"ל דרשב"א פליג על ת"ק דת"ק ס"ל דאין לסמוך על הא דמצאן מקולקלים מעיו"ט, וצ"ל במאי פליגי, ונראה דהנה המהרש"א כתב דהוי קרוב לוודאי שנצוד מאתמול היכא דמקולקל מאתמול, וא"כ מ"מ לא הוי יותר מרוב ונגד הך רובא אכא חזקה שלא ניצוד מאתמול וסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל כשאר ספק ולכך אסור והך חזקה שלא ניצוד מאתמול אע"ג דע"י שמצא מצודה מקולקלת איתרע לי' ס"ל לת"ק חזקה דאיתרע שמה חזקה אמנם רשב"א ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ולא נשאר רק הרוב שבוודאי כיון שמקולקל מעיו"ט ניצוד מעיו"ט כנ"ל אליבא דרש"י, אמנם כבר כתבנו לעיל בדעת הר"מ דלא ס"ל בזה כפרש"י וס"ל דעל הך מילת' דבא ומצאן מקולקלי' לא פליג גם הת"ק וס"ל לכ"ע דמותר ואין להאריך בזה יותר, אמנם מה שהקשו המפורשין מאי פריך על רשב"א הא גופא קשי' דלמא הא דמותר בספק היינו לטלטל ובאכילה אוסר מספק נמי לע"ד אין קושי' כ"כ כיון דת"ק מיירו מאכילה דקתנו אין שוחטין ע"כ רשב"א נמי מאכילה מיירי וכבר הרגיש בזה הצל"ח ובלא"ה דוחק הי' להעמיס בדברי' רשב"א חילוק בין אכילה לטלטול מה שלא הזכיר כלל ואין להאריך בזה יותר:

במשנה חיה ועוף וכו' לא יטול מהן ביו"ט הך תיבת ביו"ט הי' מיותר לכאורא ונ"ל עפ"י מ"ש השטמ"ק בסמוך בדברי ר"פ דבמצודה מאליו אינו אסור בכדי שיעשו וז"ל א"נ בצידה הבאת מאיליה כגון מצודות חיה ועוף דמתני' לא אמרינ' בכדי שיעשו וז"ש התנא לא יטול ביו"ט, כלומר רק ביו"ט לא יטול, משא"כ בכדי שיעשו לא בעינן בדבר הבא מאיליו שאינו עושה מעשה ביו"ט וכן יש לפרש כוונת רש"י ריש מס' ביצה לא תאכל בו ביום, כלומר דביצה שנולדה ביו"ט כיון שאינו באה ע"י מעשה לא בעינן בכדי שיעשו ואינו אסור רק בו ביום (וזה שמעתי מפי חתני הרב וכו' מו"ה יוסף הכהן נ"י):

ראיתי בספר בגדי יו"ט שרוצה לחלק בספק מוכן בין חיה ועוף לדגים, דחיה ועוף וכן כל דבר הטעון שחיטה כיון שנולד הספק מחיים מוקמינ' לי' בחזקת איסור כמו בכל ספק טריפה דאתיליד ריעות' מחיים ובמחכ"ת כי רב הוא נ"ל דלא דמי כלל דבשלמא לעניין ריעות' שנולד בה טריפות דאז כי מוקמית לי' בחזקה דמעיקרא אמרינ' שנשאר בהך חזקה והיינו כמו דאמרינן כיון שלא יצאה עדיין לחזקת היתר נשאר באיסורו שפיר מהני לי' החזקה דע"י הך חזקה הקודמת נשאר ממילא שישאר לעולם בחזקת כמו שהיה ולכך נוכל לצרף הך חזקת איסור דמעיקרא לריעות' דהשתא שנולד בה ספק טריפות וישאר בחזקתו לעולם, משא"כ לצרף חזקת איסור דבהמה לריעות' דספק מוכן דסוף סוף לא יפעול הך חזקה שישאר לעולם באיסור הראשון דהא מוכן לא שייך לאחר יו"ט וא"כ כיון שבלא"ה לא ישאר על הך חזקה תו לית לן לצרף חזקת איסור דבהמה בהדי ספק מוכן ואפשר דבאמת משו"ה נקט התנא דגים בהדי חיה, כלומר דכמו גבי דגים ליכא חזקת איסור דמעיקרא ה"נ גבי חיה ועוף לא מהני כלל חזקת איסור דמעיקרא כמ"ש:

בגמרא אמר רב פפא הלכתא נכרי שהביא דורן לישראל אם יש במינו במחובר אסור ולערב מוי אסורי' בכדי שיעשו נ"ל הא דפלגינהי בתרתי ולא קאמר בקיצור אסור עד לערב בכדי שיעשו משום דלא דמי איסורם להדדי דביום אסור בטלטול נמי כמ"ש הרי"ף להדיא ולערב דאסור בכדי שיעשו פשיטא דאינו אסור בטלטול רק באכילה, בין לטעמא דרש"י משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט בין לטעמא דר"ת בתוספת שלא יאמר לעכו"ם ביו"ט ראשון לך ולקוט לי פירות אינו אסור בטלטול ולכך פליג להו בתרתי אם יש במינו במחובר אסור, כלומר אפילו בטלטול ולערב נמי' אע"ג דפשיטא דלערב בחול לא שייך איסור טלטול נמי אסורי' באכילה עכ"פ או משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט או שלא יאמר ביו"ט ראשון לעכו"ם לך ולקוט לי פירות:

והר"נ הקשה למה לרש"י לומר ב' טעמים משום מוקצה ומשום שלא יהנה הא מטעמא דשלא יהנה לחודא נמי סגיא לאסור ביו"ט ולערב בכדי שיעשו דנהי דטעמא דמוקצה לחודא לא סגיא לאסור לערב שכבר בטל איסור מוקצה ונולד, מ"מ טעמא דשלא יהנה ממלכאת יו"ט לחודא סגיא לן לאסור ביו"ט ולערב בכדי שיעשו, וראיתי בחידושי ר' עקיבא איגר ז"ל שכתב דלכאורא הו"ל למשרי לאחר ביו"ט נמי דהא תלישה לא הוי רק מדרבנן ובאיסור דרבנן מותר לאחר כמו בתחומין דאמרינן מותר לישראל אחר דלצורך אוכל נפש מותר מה"ת תלישה נמי, עי' בש"ע או"ח סימן תצ"ה ועכ"פ לערב היה צריך להיות מותר לאחר והכא משמע דאפילו לאחר נמי אסור בכדי שיעשו ולכך נקט רש"י הטעם משום מוקצה והו"ל תלישה שלא לצורך אוכל נפש אסור מה"ת, וא"כ ממילא אסור לאחר נמי בכדי שיעשו עי"ש ועי' בשו"ת רע"א מהד"ת סימן ק"נ שהאריך בזה:

ולע"ד נראה ליישב בפשיטות דלכאורא קשה אמאי אסור לערב בכדי שיעשו הא אם עכו"ם עושה מלאכה בשביל עצמו אינו אסור בכדי שיעשו, והכא אכא ס"ס ספק דלמא נתלשו מאתמול ואת"ל היום נתלש דלמא היה כוונתו לצורך עצמו, רק אח"כ נמלך בשביל ישראל וא"כ לשתרי לערב מיד משום ספק ספיקא (ובפרט אי אמרינן דבדשיל"מ נמי מהני ס"ס:

) אמנם אי אמרינן דאסור משום מוקצה וכיון דאכא טעמא דמוקצה הוי אסור אפילו תלשן לצורך עצמו וא"כ ממילא מוקמינן הפירות בחזקת איסור שהיה להן מקודם ובפרט לשיטת רש"י דס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ מחזיקין מאיסור מוקצה שהיה להן ביו"ט על האיסור שלא יהנה ממלאכת יו"ט עד בכדי שיעשו ולכך צריךנמי לטעמא דמוקצה:

ועיין בצל"ח שכתב ג"כ כה"ג דלר"פ דלא ס"ל ריש פ"ק דדשיל"מ ספיקא נמי אסור, אמאי אסור כאן לערב רק במוקצה מחמרינ' בספיקא דהו"ל כעין דאוריתא ומוקימנ' הפירות בחזקת איסור עי"ש וא"כ לא ניחא רק לר"פ, אמנם לפימ"ש צריך לטעמא דמוקצה אפילו לדידן דהא אכא ס"ס ועי' פנ"י ודו"ק:

אמנם המעיין היטב בר"נ יראה שכל אלו הדרכים יש לכוון בדבריו הקדושים, וז"ל בסוף העניין ע"כ לא אמר דבר זה אלא ללמדני שאף פירות של עכו"ם שתלש עכו"ם לעצמו ביו"ט שהן אסורי' לישראל ביומן כדמוכח בפרק בכל מערבי' ובבה"ג אין לבא עליו אלא מטעם מוקצה עכ"ל, והנה לפי"ז י"ל באמת כוונתו דוודאי ביו"ט אסור משום מוקצה מ"מ לערב אמאי יהי' אסור אם היה ידעינן שתלש לעצמו וא"כ כאן אכא ס"ס דהא אכא נמי ספיקא דלמא נתלשו מאתמול רק כיון שהיו כבר אסורין משום מוקצה אפילו היה ידעינן בבירור שתלשן לצורך עצמו מוקמינן להו לערב נמי בחזקת איסור ואסורא בכדי שיעשו ודו"ק:

ובעיקר פלוגתא דרש"י ותוס' אי הטעם משום שלא