תבואות השדה חלק ד קג

יתקלקלו ולא הו"ל דשיל"מ כל שהמאכל מתקלקל כדאית' בש"ע יו"ד סי' ק"ב ולכך התיר ר"ג, וצ"ל כיון דמ"מ התנא נקט ברישא לאיסורא אין דרך להביא אח"כ מעשה להיתר אפילו אם יש לחלק ולאוקמא דמה שהתיר מיירי בגוונא אחרינא, מ"מ כיון דברישא נקט לאיסורא לא היה לו להביא אח"כ מעשה מה שמכל להבין שסותר דבריו הראשונים, ולכך האריך רש"י במ"ש וכי דרך המדברים וכו' כלומר דאפילו אם נדחוק ונחלק דר"ג דהתיר מיירי בגוונא אחרינא כמ"ש מ"מ וכי דרך המדברים כן ודו"ק:

בגמרא חסורי מחסרא והכי קתני ספק מוכן אסור, והקשה בשטמ"ק למה הוסיף כ"כ היה לו לומר בפשיטות ר' יהושע אוסר או דברי ר"י ור"ג מתיר ולמה הביא עוד הך דספק מוכן הא ת"ק נמי מיירי מספק מוכן ועי' בשמן רקח שהביא עפ"י דברי הרשב"א אם יש לחלק בין ספק צידה לשאר ספק מוכן דכפי הנראה מדברי הרשב"א יש להחמיר טפי בספק צידה מבשאר ספק מוכן שקרוב ליגע בשל תורה עי"ש, ונ"ל ליישב דהנה עוד יל"ד ברש"י ד"ה וספק מוכן כלומר וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק, דהיינו ספק מוכן וספק מוקצה מהו כוונת רש"י בזה במ"ש וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק, ב' יל"ד ברש"י ד"ה אהא מאן דמתני אמתנית' אמר אין הלכה כ"ג דלא שייך לומר הלכה כר' יהושע משום דלא תנו ליה במתנית', וקשה אכתי מצי למימר הלכה כת"ק, וראיתי בצל"ח שהרגיש בזה מ''מ קשה מאוד שהיה זה בהעלם ממאור עינינו רש"י ז"ל, ג' יליד מהו דהביא הגמרא ומעשה נמי הך תיבת ''נמי'' הי' מיותר ועי' בספר בגדי יו"ט שעמד בזה ג"כ, וליישב כל זה נראה לי דהנה בהא דספק מוכן אסור י"ל על ב' דרכים דרך אחד או דוודאי מוכן אסור מה"ת, או דחז"ל עשאוהו כשל תורה דאסמכוהי עכ"פ אקרא דוהכינו ולכך החמירו בספיקו יותר משאר ספק דרבנן, או די"ל דבאמת לא חמיר טפי משאר ספק דרבנן רק משו"ה החמירו דהו"ל דשיל"מ ועי' בספר המאירי שהביא אלו ב' דרכים, והנה במתניתי' לא נזכר להדיא הך לישנא דספק מוכן אסור וא"כ י"ל דטעמא דת"ק דאוסר הוא לא דספק מוכן חמיר משאר איסורי דרבנן רק משום דהו"ל דשיל"מ אסור כמו בעלמא דלא אמרינן סד"ר לקולא בדשי"ל ולכך נקט באמת הת"ק דגים בהדי חיה ועוף לומר כמו דסתם חיה ועוף אינו מתקלקל עד למחר כיון שהם חיים עדיין ה"נ בדגים מיירי כה"ג ובר"ג מיירי שהדגים ביד נכרי דיש לחוש שיתקלקלו וא"כ לא הו"ל דשיל"מ כמ"ש לעיל, ולפי"ז לא היה פלוגת' בין ר"ג ות"ק, אמנם הגמרא ס"ל דת"ק ע"כ לאו רק מטעם דשיל"מ אוסר דא"כ אמאי אוסר בטלטול נמי דהא בטלטול ל"ש סברת דשיל"מ כמ"ש הצל"ח דהא אפשר לטלטל היום ולמחר וגם ס"ל כמ"ש מהרש"א בסוגיא דת"ק אוסר בטלטול נמי מדקאמר לא יטול וע"כ דלאו מטעם דשיל"מ אוסר רק דספק מוכן אסור או מה"ת או משום דהחמירו בספיקו יותר משאר ספק דרבנן, וא"כ זהו החילוק בין אי קתני להדיא דספק מוכן אסור או רק כלישנא דמתניתי' דמתניתי' יש לדחוק דרק משום דשיל"מ אסור (אי לא הו"א סברת הצל"ח דלעניין טלטול ל"ש דשיל"מ או אי נימא דלא כמהרש"א דת"ק אוסר הטלטול נמי) אמנם הלשון דספק מוכן אסור משמע אפילו היכא דלא הוי דשיל"מ החמירו בספק מוכן טפי משאר ספק דספק מוכן חמיר בעצמותו וא"כ מה מאוד מדוייק לשון רש"י במ"ש, כלומר זו שאמרנו לא יטול וכו' וא"כ כיון דגם הטלטול אסור ע"כ לאו משום דשיל"מ קאתינן עליה רק דהיינו ספק מוכן וספק מוקצה דרש"י לשיטתו ס"ל לעיל ריש מסכת' ביצה דמוקצה נמי משום הכנה, כלומר וספק מוכן חמיר בעצמותי, ולכך קאמר ומעשה ''נמי'' כלומר בר"ג לא היה דשיל"מ ואפ"ה הת"ק אוסר וע"כ דספק מוכן אסור ומתורץ קושי' השטמ"ק דהגמרא מוסיף הני תיבות ספק מוכן אסור בדברי ת"ק, כלומר דספק מוכן חמיר בעצמותו ולא רק משום דשיל"מ ומעשה ''נמי'' בר"ג והתם לא הוי דשיל"מ כמ"ש דהא אפשר שיתקלקלו ביד הנכרי או כמ"ש הצל"ח אולי לא ירצה הנכרי ליתן ואפ"ה רק ר"ג התיר ות"ק אוסר, והיה קשה לרש"י א"כ מנ"ל באמת לגמרא דת"ק ור"ג פליגי דלמא הת"ק נמי אינו אוסר רק משום דהו"ל דשיל"מ וא"כ בר"ג דלא הוי דשיל"מ גם הת"ק מודה דמותר ולכך מסיים רש"י שם בד"ה וספק מוכן פלוגתא דר"ג ור' יהושע הי' לקמן בשמעתין מייתינן לה בבריתא, כלומר דמתניתי' באמת הוי מפרשינן דת"ק רק משום דשיל"מ אוסר ולא פליג על ר"ג רק כיון דבבריתא אית' להדיא ספק מוכן ר' יהושע אוסר מפרשינן במתניתי' נמי דלא רק משום דשיל"מ אסור רק דספק מוכן חמיר משאר ספיקא כמ"ש המאירי ולא משום דשיל"מ:

וא"כ א''ש נמי מה דאמר שמואל אין הלכה כר"ג כלומר דמילת' דר"ג מיירי להדיא אפילו היכא דלא הוי דשיל"מ כיון שהדגים הם כבר ביד הנכרי ואיכא חששא שמא יתקלקל אפי"ה לית הלכתא כוותי' דס"ל ספק מוכן אסור אפי' היכא דלא הוי דשיל"מ וזה כוונת רש"י דלא שייך לומר הלכה כר' יהושע משום דלא תני לא לדר"י במתני' אין הכוונה משום ששם ר' יהושע לא הוזכר בפירוש דאכתי קשה הו"ל לומר הלכה כת"ק ומה לי אם הזכיר שם התנא או לא רק כוונת רש"י היא כך דוודאי אי הוי קתני להדיא בדברי רש"י ת"ק ספק מוכן אסור כלומר דלהוי משמע דספק מוכן חמיר בעצמותו ולא רק משום דשיל"מ הוי אמר הלכה כת"ק משא"כ כיון דלא קתני לדר' יהושע במתני' כלומר הך מלתא דנקט בבריתא לר"י ספק מוכן אסור לא קתני בהדיא וא"כ אי יאמר שמואל הלכה כת"ק כמו שנזכר במתני' (דלא שמע לי' לשמואל אכתי אקומת' דגמרא דחסורי מחסרא) הו"א דרק משו"ה אוסר דהו"ל דשיל"מ ולא הוי דייקינן הך לא יטול דאסור בטלטול נמי וע"כ לאו משום דשיל"מ, ואכתי מצינן לטעות דרק משום דשיל"מ אוסר ולא דספק מוכן חמיר משאר ספיקא ולכך נקנו במילתא אין הלכה כר"ג ובר"ג להדיא לא הוי דשיל"מ דהא כיון שהדגים ביד הנכרי לא הו"ל דשיל"מ כמ"ש לעיל ואפ"ה אין הלכה כר"ג דספק מוכן חמיר משאר ספיקא דרבנן כמ"ש המאירי משא"כ בבריתא דאית' להדיא ספק מוכן ר' יהושע אוסר וכל היכא דתנו להדיא ספק מוכן אסור משמע דלא רק משום דשיל"מ אסור רק דספק מוכן חמיר לי' אמר שפיר הלכה כר' יהושע, וא"כ מתורץ קושית השטמ"ק דמשו"ה הוסיף הגמרא במתניתי' הני תיבות ספק מוכן אסור לומר דספק מוכן לא רק משום דשיל"מ אסור רק דספק מוכן חמיר בעצמותו ודו"ק כי מיושבים כל הדקדוקים בס"ד:

עוד י"ל במה דקאמר אין הלכה כר"ג וליישב כל הני תלת לישנו אליבא דשמואל דכל אחד מחמיר מחבירו, דהנה כבר כתבנו לעיל דאפילו אי לא נימא כסברת המרדכי דבספק צידה הו"ל חזקת איסור שלא ניצוד מאתמול דמכיון שנפרש המצודה אמרינן דדרך ליצוד תיכף עי' ביש"ש ובירושלמי מ"מ בעובדא דר"ג וודאי אכא חזקת איסור דהא לא ידעינן אימת נפרשו המצודות וא"כ י"ל נמי משו"ה נקט הגמרא ומעשה ''נמי'', כלומר דר"ג מקיל בספק מוכן אפילו היכא שי"ל דאכא חזקת איסור, וא"כ פליגי הני תלת לישנו דל"ק ס"ל דשמואל חולק רק על ר"ג דמתיר אפילו היכא דיש צד חזקה לאיסורא נמי ע"ז חולק, מ"מ לא ס"ל כת"ק נמי לאסור לגמרי ספק מוכן רק היכא דאכא כמו חזקה לאיסורא איסור ספק מוכן, ולישנא בתרא ס"ל דסתם ספק מוכן אפילו בליכא צד חזקה לאיסור נמי אוסר ולישנא