תבואות השדה חלק ד קב

בא ומצאן מקולקלין ביו"ט בידוע שביו"ט ניצודו ואסור אע"ג דמ"מ לא הוי רק ספיקא דהא אפשר שהיתה שם חיה מעיו"ט אע"ג שלא התנתקה לצאת ולא נתקלקלה המצידה מ"מ ס"ל דספק מוכן הו"ל כוודאי אינו מוכן ולת"ק אינו אסור רק מספיקא, אמנם להך דינא דבא ומצאן מקולקלין מעיו"ט דמותר גם הת"ק מודה במכ"ש דמה לרשב"א דחמירא לי' ספק מוכן כוודאי אינו מוכן, מ"מ היכא שמצא מקולקל מעיו"ט סמכינן דמאתמול ניצודי מכ"ש לת"ק דספק מוכן אסור רק מספיקא ולא הוי כוודאי מכ"ש דס"ל היכא דמצאן מקולקלין מעיו"ט דסמכינן שמאתמול ניצודי ולכך לא הוצרך להביא הך דינא דמצאן מקולקלין מעיו"ט דמותר דזהו פשוט והכרחי כמ"ש הה"מ ועלה בידינו בתוספת ביאור בס"ד, להוכיח כך מסוגית הגמרא ודו"ק היטב:

והנה ראיתי בצל"ח שהאריך לפרש הנ"מ בין הני תלת לישני בגמרא אליבא דשמואל אי ס"ל הלכה כר' יהושע או אין הלכה כר"ג או הלכה כרשב"א, ולדברינו ניחא בפשיטות דלהני תרי לישני קמאי ס"ל לשמואל כר' יהושע דספק מוכן אסור מ"מ אינו אסור כוודאי אינו מוכן, אמנם ללישנא בתרא אליבא דשמואל ס"ל הלכה כרשב"א והוי ספק מוכן כוודאי אינו מוכן דכיון דבעינן הכנה בידים א"כ מספיקא לא מקרי הכנה כלל, וא"כ א"ש דהר"מ פסק כלישנא קמאי דספק מוכן לא הוי כוודאי אינו מוכן דבשל סופרים אזלינן לקולא ואינו אסור רק מספיקא ודו"ק:

והנ"מ אי אסור כוודאי או רק מספיקא הי' לעניין יו"ט שני דאי אסור רק מספיקא א"כ מותר ספק מוכן ביו"ט שני דהו"ל ס"ס ואע"ג דבדשיל"מ לא מהני ס"ס מ"מ כאן לעניין יו"ט שני ס"ל להמחבר להדיא סימן תל"ז סעיף ד' דספק מוכן מותר ביו"ט שני, ועי' בש"כ יו"ד סימן ק"י ס"ק נ"ו, משא"כ אי הו"ל כוודאי אינו מוכן אסור גם ביו"ט שני והיינו דאמר רשב"א בא ומצאן מקולקלין ביו"ט ''בידוע'' שביו"ט ניצודו, כלומר והו"ל כוודאי אינו מוכן ואסור גם ביו"ט שני, ודו"ק:

ומה מאוד נמרצו בזה דברי המחבר בש"ע סימן תצ"ז שהביא רק רישא דמילתא דרשב"א דהיכא שמצאן מקולקלין מעיו"ט בידוע שמעיו"ט ניצודו ומותר וסיפא דאם מצאן מקולקלין ביו"ט דהו"ל כוודאי ניצודי ביו"ט לא הביא, והיינו משום דס"ל דזה דהוי כוודאי ניצודי ביו"ט ע"י שמצאן מקולקלין בי"וט לא הוי רק לרשב"א דמשוי ספק מוכן כוודאי אינו מוכן, אמנם לדידן לא הוי רק ספיקא בעלמא ולא אמרינן שבוודאי ניצודו ביו"ט ולכך הביא המחבר תיכף אחר זה הדין דספק מוכן מותר ביו"ט שני משום דלדידן לא הוי ספק מוכן כוודאי אינו מוכן רק לרשב"א ולא קיי"ל הכי ודו"ק היטב:

ועפ"י דברינו אלו נפתח לנו בינה להבין דעת קדושים דברי בעל המאור שתמה על הרי"ף מ"ט לא הביא הך דרשב"א דאין שוחטין מן הרשתות הא בספק מוכן כה"ג אפילו ר"ש מודה דלא יהיב עליה דעתו מאתמול כלל עיי"ש ותמה עליו הרמב"ן במלחמות דלמה לו להביא הך בריתא דאין שוחטין מן הרשתות כיון שכבר הביא למתני' דספק מוכן אסור, והוא תמוה רבתא על בעהמ"א, אמנם להנ"ל ניחא דהנה אי אמרי' דכל שאינו יודע בוודאי שהי' מוכן מאתמול הו"ל כאינו מוכן בוודאי י"ל עוד דבר חדש דבעינן נמי שידע מעיו"ט שכבר ניצוד משא"כ אם לא נודע לו עד. למחר שהי' ניצוד מאתמול לא מהני דעכ"פ לא ידע בעיו"ט ולכך אמר רשב"א בא ומצאן מקולקלין מעיו"ט, כלומר שידע כבר מעיו"ט, משא"כ אם לא נודע לו עד יו"ט אע"ג שאז נודע לו שהיה ניצוד מעיו"ט כגון שבאו עדים ואמרו שראו המצודה מקולקלת מעיו"ט לא מהני רק בא ומצא מעיו"ט דווקא, כלומר שכבר נודע לו בעיו"ט, אמנם לתנא דמתניתין דנקט אם יודע שניצודי מעיו"ט ולא נקט ''אם ידע'' דלהוי משמע דבעינן מעיו"ט דווקא שפיר ס"ל דסגיא אפילו אם לא נודע לו עד למחר מכיון שיודע שניצוד עכ"פ בעיו"ט שפיר מהני והיינו דמאן דס"ל דבעינן שיהי' מוכן בוודאי א"כ כל שלא ידע מאתמול הרי לא הוכן אצלו כלל ולכך בעינן שידע דווקא מעיו"ט, משא"כ למאן דס"ל דספק מוכן אינו אסור רק משום ספיקא ולא כוודאי א"כ כל שנודע לו היום שמאתמול כבר היה מוכן שפיר מהני וס"ל לבעהמא"ו אליבא דרשב"א דבעינן שידע מעיו"ט דווקא ולתנא דמתניתין סגיא אפילו בנודע לו ביו"ט כמ"ש מדלא נקט אם ידע ולכך תמה על הרי"ף למה לא הביא הך בריתא דרשב"א דהוא מוסיף על תנא דמתניתין דלדידי' בעינן שידע דווקא מעיו"ט דלהוי דעתי' עליה מעיו"ט כך נ"ל כוונת בעהמ"א במה שתמה על הרי"ף דלא נשויה למאור עינינו כטועה בדבר פשוט ח"ו:

מ"מ לפי האמת לא קשה על הרי"ף דהרי"ף ס"ל דספק מוכן לא הוי כוודאי אינו מוכן רק מספיקא אסור כתנא דמתניתין ולכך לא הביא הך דרשב"א דאיהו ס"ל דספק מוכן הוי כוודאי אינו מוכן ובזה לא ס"ל להרי"ף כוותיה רק כתנא דמתניתין דספק מוכן אסור רק מספיקא וא"ש הכל בס"ד ודו"ק:

במשנה אלא שאין רצוני לקבל הימנו, ופרש"י שאני שונאו ועי' ברש"י על הרי"ף שפירש שהעכו"ם היה שונאו, ולכאורא קשה לאיזה צורך הביא התנא הך מילת' שלא רצה לקבל הימנו כיון שלכאורא לא נשמע מזה שום דין חדש או שיהי' איזה נ"מ לדינא, ועי' בספר המאירי שכתב שר"ג רצה להחמיר על עצמו, ולדידי' א"ש דאשמעינן דאע"ג שר"ג התיר ספק מוכן מ"מ החמיר על עצמו, אמנם לפרש"י קשה לאיזה צורך השמיענו התנא הך מילתא שלא רצה לקבל, ונ"ל ליישב דהנה הצל"ח כתב דמשו"ה נקט רב בגמרא אליבא דר"ג מותרין לקבל דהיינו משום דלעניין מתנה לא שייך דשיל"מ שהרי אפשר דעד מחר ישתנה דעתו ולא ירצה ליתן לו וא"כ ממילא תו לא הוי דשיל"מ, ולפ"ז לכאורא היה לומר דת"ק ורשב"ג לא פליגי כלל רק ת"ק אוסר ספק מוכן משום דשיל"מ ובעובדא דר"ג לא הוי דשיל"מ דדלמא לא ירצה העכו"ם למחר ליתן לו והוכרח לקבלם ממנו, אמנם י"ל דעד כאן שייך לומר דהיכא שאחר נותן לו לא הוי דשיל"מ היינו רק במתנה, אמנם אם העכו"ם הביא למכור א"כ ממילא הו"ל דשיל"מ דהא לא יהי' לו פסידא אם לא יקנה ממנו רק לעניין מתנה א"ש סברת הצל"ח דלא הוי דשיל"מ שיוכל לבא לידי פסידא דדלמא לא יתן לו למחר, ולכך הביא התנא שאין רצוני לקבל הימנו שהיה שונאו ומסתמא לא לשם מתנה הביא לו רק למכור הביא לו וא"כ ממילא תו הו"ל דשיל"מ ואפי"ה התיר ר"ג וא"כ טובא אשמעינן תנא דמתניתי' דאפילו היכא שלא הביא לו, במתנה כמו כאן שהיה שונאו וא"כ שפיר הו"ל כמו דשיל"מ דהא לא יהיה לו פסידא אם לא יקבלם ואפ"ה ס"ל לר"ג דספק מוכן מותר אפילו בדשיל"מ ודו"ק:

ברש"י ד"ה מעשה לסתור וכי דרך המדברים לומר דבר וכו' והי' לכאור' אריכות לשון ברש"י ובמס' ב''מ ק"ב ע"ב איתא נמי בגמרא מעשה לסתור, ורש"י לא האריך שם כמו הכא, ונראה דהנה לכאורא יש להקשות מאי פריך מעשה לסתור דלמא הא דת"ק מחמיר הי' בספק מוכן ור"ג מיירי שהיו ניכרין שמעיו"ט ניצוד ורק שהיה ספק אם מתוך התחום באו או מחוץ לתחום ובזה מקיל ר"ג, ושוב ראיתי שגם בספר ראש יוסף הרגיש בזה, ועוד יל"ד דלמא הא דמחמיר הת"ק משום דהו"ל דשיל"מ ומיירי שהדגים יוכלו להשאר במצודה ושם לא יתקלקלו, משא"כ בר"ג שהביא דגים ומשמע שהיו כבר ביד הנכרי ואם ישארו עד למחר