תבואות השדה חלק ד קא

שהי' ספק עכ"פ לא הוי דעתו עליו, אמנם אי אמרינן דכל שלא הקצה בידים הוי כמוכן ממילא דלא אסרו רק מה שמקצה בידים א"כ שפיר י"ל דהיכא דאיכא ספק עכ"פ לא הקצה אותו והוי כמוכן ובפרט הכא גבי מצודות שעשאן מעיו"ט בוודאי לא דחיה בידים כמ"ש הפנ"י, ועפי"ז יש ליישב מה שהקשה הפנ"י מאי פריך בגמרא מעשה לסתור הא בר"ג היה המעשה בשל נכרי ובשל נכרי א"צ הכנה ולכך התיר ר"ג, אמנם בט"ז באו"ח סימן ש"י ס"ק ב' כתב דהא דבשל נכרי הוי כמוכן מאליו היינו רק בתלוש אבל לא במחובר וא"כ הכא מחוסר צידה הוי כמחובר ובשל נכרי נמי צריך הכנה, מ"מ י"ל דעד כאן לא אמרינ' דמחובר בשל נכרי נמי צריך הכנה היינו דווקא אם אמרינן דבעינן הכנה בידים א"כ שפיר י"ל דיש לחלק גם בשל נכרי בין תלוש למחובר דבתלוש כיון שאין הנכרי מקצה מדעתו כלום כמ"ש שם המג"א ס"ק ב' בשם הר"נ א"כ הו"ל כהוכן בידים, משא"כ במחובר גם בשל נכרי לא הוי כהוכן בידים, משא"כ אי אמרינן דליכא איסורא רק במה שמקצה בידים וא"כ בשל נכרי דלא היה צריך להכין מאתמול ל"ש מוקצה כלל אפילו במחובר, ומ"ש רש"י בסמוך ע"ב בד"ה אם יש מאותו המין מדלא לקטן מאתמול אקצינהו ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של נכרי י"ל היינו דווקא היכא שהנכרי עושה כך בשביל ישראל דבהכי מיירי התם אבל אם עושה בשביל עצמו ל"ש מוקצה בשל נכרי כלל רק כשעושה בשביל ישראל הו"ל כשלוחו של ישראל, עי' בספר בגדי יו"ט, וא"כ מתורץ קושי' הפנ"י דשפיר פריך הגמרא מעשה לסתור דל"ל דמשו"ה התיר ר"ג משום שהיה של נכרי ול"ש מוקצה או הכנה בשל נכרי דאי ס"ל דבשל נכרי ל"ש הכנה אפילו במחובר ע"כ דלדידי' אינו נתסר משום הכנה רק מה שמקצה בידים וא"כ כל שהיה לו ספיקא מעיו"ט כמו במתניתי' שעשה המצודות מעיו"ט ע"כ בגדר מקצה בידים לא הוי וא"כ שרי לר"ג ופריך שפיר מעשה לסתור ודו"ק:

ובהכי יש ליישב ג"כ מ"ש הר"מ בפירוש המשנה דלר"ג אפילו בוודאי צדן הנכרי ביו"ט ג"כ מותר, והוא תמוה, דהא במשנה משמע דאינו מתיר רק בספק, ועי' בפנ"י שעמד ג"כ בזה, והצל"ח תירץ דלישראל אחר מותר אפילו בוודאי צדן ביו"ט עי"ש, אמנם לדברינו ניחא דכיון דס"ל לר"ג ספק מוכן מותר וע"כ דלא אסרו רק מה שמקצה בידים וא"כ ממילא בשל נכרי דלא שייך לומר שמקצה בידים (ולא ס"ל כפרש"י דאין חילוק בין שלו לשל נכרי) א"כ אפילו בוודאי צדן ביו"ט נמי מותר, ודו"ק, ועי' בפנ"י מ"ש על דברי רש"י הנ"ל:

עוד י"ל באופן אחר מ"ט ס"ל להר"מ אליבא דר"ג דמתיר אפילו בוודאי צדן ביו"ט, דהנה המרדכי בפרקין כתב לחלק בין ספק צידה דאסור ובין ספק אי הובא מחוץ לתחום דמותר משום דבספק צידה י"ל אוקי אחזקה שלא ניצוד מאתמול, משא"כ בספק מחוץ לתחום ליכא חזקה לאיסורא, אמנם הרמב"ם כאן בפירוש המשנה כתב להדיא דאפילו בספק אם הובא מחוץ לתחום נמי אסור למי שהובא בשבילו, ועי' באו"ח סימן תקט"ו סעיף ז' משמע נמי דס"ל להמחבר שם דכל היכא שאין מצוי עמו בעיר אסור אפילו בספק מחוץ לתחום, ועי' במג"א סימן תצ"ח ס"ק ו' ודו"ק וצ"ל דהרמב"ם ס"ל דשפיר ילפינן ספק חוץ לתחום מספק צידה דל"ל כסברת המרדכי דבספק צידה אוקמינ' אחזקה שלא ניצוד מאתמול דמכיון שפרש המצידה ודרכו ליצוד איתרע לי' החזקה דמעיקרא, ועי' בירושלמי שכתב דדרך המצידה ליצוד תיכף, וא"כ תו ליכא חזקה לאיסורא גם בספק צידה (ובפרט לפי מ"ש כמ"פ דהר"מ ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה עי' בספרי בכמה מקומות מזה) וע"כ הא דאסור ספק צידה היא משום דהו"ל דשיל"מ וא"כ בספק מחוץ לתחום נמי אסור דהו"ל דשיל"מ ולא ס"ל להר"מ סברת התוס' מס' עירובין (מ"ה ע"ב) ד"ה אי בעית אימא דגבי תחומין לא מחמרינן בדשיל"מ ג"כ עי"ש ודו"ק:

אמנם כן ע"כ לא אמרינן דגבי ספק צידה ליכא חזקת איסור היינו רק דומיא דמתני' שפרש המצודות מעיו"ט, משא"כ במעשה דר"ג שהנכרי הביא דגים ביו"ט ולא ידעינן כלל אם היה לו מצודה פרושה מעיו"ט או לא א"כ בוודאי י"ל דמוקמינן אחזקה ולא ניצודו רק היום ואעפי"כ התיר ר"ג, וקשה דהא לא הוי ספק השקול כיון דאיכא חזקה לאיסורא שלא ניצודי עד היום ובאתחזק איסורא לא אמרינן אפילו בדרבנן ספיקא לקולא וע"כ דר"ג ס"ל דאפילו בוודאי צדן ביו"ט כמי מותר והיינו כמ"ש דאין אסור רק מה שמקצה מדעת ובשל נכרי לא הוי מוקצה מדעת וא"כ ממילא דס"ל בספק מוכן כמי מותר כמ"ש לעיל, ודו"ק:

ולפימ"ש לעיל דאי ס"ל ספק מוכן אסור הי' משום דבעינן שיכין בידים דווקא וכל דלא הכין הוי כוודאי איסור א"כ י"ל דספק מוכן גרע מספק דעלמא דכל שלא הכין בוודאי לא הוי מוכן כלל כיון דבעינן שיהי' דעתו עליו וכל שהיה לו ספק ואין דעתו עליו הוי כוודאי אינו מוכן. שוב ראיתי סברא זאת בספר דברי ירמי' פ"ב מהיו"ט הל' ח', כיון דאין הכנה מספק הוי כוודאי אינו מוכן עי"ש, אמנם י"ל דזהו דווקא אליבא דרשב"א בבריתא דנקט לא בא ומצאו מקולקלין מעיו"ט נעשה כמי שניצודו בוודאי ביו"ט ואסור ומוכח דס"ל דספק מוכן אסור כוודאי אינו מוכן עי' בראש יוסף שכתב ג"כ הכי בדברי רשב"א וא"כ שפיר י"ל דספק מוכן הו"ל כוודאי איסור, אמנם במתניתי' וכן בדברי ר' יהושע דנקטו סתם ספק מוכן אסור ולא הביאו הך דנעשה כמי שניצודו ביו"ט כמה שהביא רשב"א שפיר י"ל דאע"ג דספק מוכן אסור מ"מ לא הוי כוודאי אינו מוכן כמה שנבאר בס"ד:

דהנה הה"מ פ"ב מהיו"ט הלכה ח' כתב דמשו"ה לא הביא הרמב"ם דינא דרשב"א דבא ומצאן מקולקלין מעיו"ט מותר דזה דבר פשוט ומוכרח, והקשה הפר"ח בסימן תצ"ז דהא ע"כ לת"ק גם במצאן מקולקין מעיו"ט אינו מותר דספק מוכן גם לת"ק ס"ל דאסור ובמאי פליגי וע"כ דלת"ק ס"ל דלא הוי הוכחה מה שמצאן מקולקלין מעיו"ט לומר דמאתמול נצודו וא"כ אמאי לא הביא הר"מ הך דינא דמצאן מקולקלין מעיו"ט מותר, ועי' ביש"ש סימן ד' דת"ק אינו אוסר רק כשאינו יודע אם היה המצודה פרושה מעיו"ט משא"כ אם היתה פרושה מעיו"ט אמרינן דמסתמא ניצוד תיכף ולרשב"א בעינ' דווקא שראה מקולקלין מעיו"ט, והפר"ח שם הביא בשם הב"ח דלת"ק לא מהני מה שמצא מקולקלין מעיו"ט וכן משמע מרש"י ד"ה הלכה כרשב"א שכתב והיכא דבא ומצאן מקולקלין מאתמול יש לסמוך דנוצודו מבעוד יום משמע דת"ק ס"ל דאין לסמוך על מה שמצאן מקולקלין וא"כ קשה אמאי לא הביא הר"מ הך דינא בבא ומצאן מקולקלין מעיו"ט דמותר, ולומר דהר"מ פסק כת"ק דאין לסמוך על מה שמצאן מקולקלין הוא דוחק, דבדרבנן קיי"ל הלכה כמאן דמיקל, עי' בפר"ח שתמה בזה על הב"ח, והנה בש"ע סימן תצ"ז סעיף ג' הביא נמי הך דמצאן מקולקלין מעיו"ט בידוע שמאתמול ניצודי וע"כ ס"ל דת"ק לא פליג בזה על רשב"א כסברת הה"מ דזה פשוט והכרחי דמסתמא לא יפלוג המחבר על הר"מ, וע"כ דס"ל דגם הר"מ מודה להך דינא דהיכא דמצאן מקולקלין מעיו"ט מותר וא"כ צריך להבין במאי פליגי ת"ק ורשב"א כיון דגם לת"ק ס"ל ספק מוכן אסור, וי"ל דהר"מ ס"ל דת"ק ורשב"א בהא פליגי, דרשב"א ס"ל דספק מוכן אסור כוודאי אינו מוכן והיינו עפ' הסברא שכתבתי לעיל דבעינן הכנה גמורה מאתמול וכל שהי' רק ספק לא מקרי הכנה ולכך נקט רשב"א