תבואות השדה חלק ד ט

ב"ה מכתב מידידי הרב הגאון הגדול אבד"ק פאקש יע"א ב''ה יום כי טוב ב' שבט תר''פ לפ"ה. שוכ"ט לינ"פ הרב הגאון החריף מפורסם בחיבוריו היקרים כמו"ה אליעזר נ"י. אחדשה"ט, מי יתן אבר כיונה מועף לעוף לבכר היכלו אולם בעוה"ר ידוע לו זה כמה שאני הורה ר"ל ל"ע וסובר יסורין שא"א אפי' לילך לבהכנ"ס השי"ת ירפאני במהרה. ברפיון ידים אחזתי בעט סופר להודיע שמדפיס בכאן הביא לי מעדנים איזה דפים החיבור אשר מדפיס כעת פה ה"נ, והי' לי לעונג נפש, גם שאני חלש אכתוב בקיצור אשר הקשה בדף ע"ב אות ט' לרמב"ם שסובר ע"א אם מעיד על חתיכה שהיא חלב נאמן ואח"כ אם אחר יאכל חייב מלקות וכו' יען שכבר נתחזק עדותו. א"כ גם באב שאמר זה בכורי כיון שנאמן על נכסים שיש לו יהי' נאמן ג"כ על נכסים לאחר כך ויכיר למה לי, וה"ג מחלק בטוב טעם אם נאמן מצד עדות שפיר כתב רמב"ם אבל כאן נאמן מצד מגו שיוכר ליתן במתנה לא אמרי' כן ומיושב קושי' פג"י בקידושין שאב אינו נאמן לסקול וקושי' פנ"י על רמב"ם בזה מיושב דפח"ח:

לדעתי הקלושה יש לישב קושיתו כי בעד שאמר חתיכה חלב היא אז אין לנו לדון על עתיד אם יאכל אחר כי עדותו דוא שלא יאכל כי חלב הוא, אבל כאן תיכף באשר יהי' נאמן שבכור הוא אז ידעי' גם לעתיד יהי' יו"ש פי שנים על כן אינו נאמן לעתיד רק כעת מצד מנו, וקצרתי מרוב חולשה חותם באהבה רבה זוסמאן באאמ"ו מ"פ סופר זצק"ל. הקדמה יודע התעלומות וצופה הנסתרות אדון העולמים יוצר היצורים אליך לבי והמה על זכר רחמיך אסר גברו עלי מעודי עד היום מי אנכי כי באתי עד היום שהיית בעזרי להוציא לאור מחידושי על סוגיות הש"ס אשר חוננתנו בחסדך זה ספרי תולדות רעיוני מחשבות אדם יסודו מעפר זה חלק רביעי במה אקדמה פניך אין בלשוני מלה להביע רגשי לבי בתודה ותהלה על כל החסדים אשר עשית עמדי מעודי, ד' יודע כי לא גבה לבי כי מה יתגאה אדם לחציר נדמה באין עצה ומזימה, וגם פה לא עשיתי ומאומה רק את אשר עלתה במצדתי כצולל במים אדירים להבין דברי רבותינו הקדושים ועמקי מחשבותיהם על זה יגעתי ומצאתי בהרבה דברים טעמן ונמוקו של ראשונים לא מחכמתי ותבונתי כי נבער אנכי מדעת רק קיימתי בנפשי הרוצה שיחכים יבקש ממי שהחכמה שלו ובכל עניין ועניין אשר למדתי שפכתי שיח עול פני קוני ויוצרי לחננו דעת ומועצות ולאוקמא גירסא סייעתא דשמיא והוא שעמדה לי שנתקבלו ב"ה דברי בעיני הרבה ת"ח גדולים וטובים ממני:

והנה לאשר אמר הכתוב ראשית חכמה יראת ד' אמרתי לבא בהקדמת הספר באיזה מילי דאגדתא:

במס' ברכות (דף ח' ע"א) אמר לי' רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמי' דר' חסדא במילי דבי' כנישתא אמ"ל הכי אמר ר' חסדא מאי דכתיב אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ד' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמי' דעולא מיום שחרב ביהמק"ד אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד וכו' רב אמי ורב אסי אע"ג דהוי להו תליסר בי כנישתא בטבריה לא הוי מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוי גרסי, והנה כבר הקשו על זה המאמר כי הוא אמר לו שיאמר לו ממילי דבי כנישתא וא"כ הי' לו לומר גודל מעלת התפלה והוא עשה בהיפוך שאמר לו שמעלת הלימוד גדול ממעלות התפלה שהקב"ה אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, (ועיי' בספר עשרה למאה בזה) ונראה דהנה גם במדריגת הלימוד יש כמה בחינות כי יש מי שעיקר כוונתו בלימוד התירה שיהי' לו מזה תועלת הכבוד ופרנסה ואין כוונתו כלל לשם שמים והנה זה לא נקרא תורת ד' כי אין כוונתו כלל שידע רצין הבורא ית"ש והיא לו כמו עסק אחר כמו המתעסק בחנות או בעבודת השדה להמציא טרף לנפשו ויצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב עד יעריב שמשו ולא ישא בידו מאומה וגם אינו עמל ומתכשר במלאכתו מלאכת הקדש להבין עמקי מחשבות דברי חכז"ל כי מה יתרון לו בעמלו אם כל מגמתו רק שיתקרי רבי אפילו חכם לא יתקרי, ובפרט בעת אשר קרן התורה הורד ויראי חטא ימאסו וחכמת הסופרים תסרח, ואם אין מגמתו שעל ידי עסק התורה ידבק נפשו בד' לבו מלא גם היללות וסכלות דעות זרות חכמת חיצוניות ליפות השקר בשפתי חלקות (כאשר רמזתי ע"ז בחתימת הספר בס''ד) וממילא מי שלבו מלא מחשבות רעות עליו אמר שלמה המלך ע"ה על שדה איש עצל עברתי, והנה עלו כלו קמשונים כסו חרולים פניו לזאת מי שרוצה לזכות לכתרה של תורה צריך מקודם לשרש מקרבו רוח זרה דעות הנפסדות ואל ישתוקק לחמדת העוה''ז ותענוגיו אשר כגלי ים ישטופו וגם הנפש לא תמלא וכן הזהיר אותנו דוד המלך ע"ה בטוב מוסרו סור מרע