תבואות השדה חלק ב צט

ולכך תירצו דכל שהגוף בעולם לא בעינן עבידי דאתי אמנם מס' ב"ב ע"ט ע"ב בתוס' שם הביאו בשם הריב"ן דהכא נמי מיירי בעבידי דאתי דווקא כגון בחצי עבד וחצי בן חורין ובלאחר שימות בעליך בגוסס ובחליצה כגון בהני שחולצ' ולא מתיבמת עי"ש. אלמא ס"ל לריב"ן דאע"ג דלענין שלא יהי' לדשלב"ל ע"כ מוכרח הסבר' דכל היכ' דהגוף בעולם לא הוי כמו לדשלב"ל מ"מ לענין עבידי דאתי לא מהני מה שהגוף בעולם שיהי' משו"ה כמו עבידי דאתי ולכך מוקי לה בגוונ' אחרינ' דהיינו בחצי עבד וחב"ח. ובמותר דקדוש לאחר מיתה אע"ג דמיתה לא הוי עבידי דאתי תירצו שם במס' ב"ב כיון דגוף המותר הוי כמו עבידי דאתי שפיר חל ההקדש אע"ג דמיתה לא הוי עבידי דאתי אמנם כאן תירצו דמיירי דגם המיתה עבידי דאתו כגון בחולה וזקנה. ומוכח מכאן דאפי' אם הא דעבידי דאתי הי' רק מיעוט' כמו הכא בחולה שרוב חולי' לחיי' מ"מ כל שאינו במציאות רחוק טפי או בזקן דהא נמי יש לו חזקת חייב רק כל שהי' במציאות קצת נמי עבידי דאתי מקרי והנה המהרש"א ד"ה לאחר שאתגייר הקשה למה לא פריך הגמר' במס' גיטין גבי הקנה לנולדי' הא אפי' אי לדשלב"ל מהני כמו בדשלב"ל מ"מ לא מהני התם דהא בדשלב"ל נמי בעינ' שיהי' עכ"פ קצת בא לעולם כמו עבידי דאתי והתם גבי נולדי' לא הוי בא לעולם כלל ולע"ד לא קשה דוודאי במקנה לנולדים על איש ידוע כמו במזכה לעובר למאן דס"ל דהוי כלא בא לעולם כלל כמ"ש הסמ"ע סי' ר"ט ס"ק ט' לפי שאינו בעי' ולא דמי לפירות שחנטו או באומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הר"ז מקודש' לי זהו וודאי הוי כמי שלא בא לעולם כלל ולא מהני בשום אופן. משא"כ בהקנה לנולדי' במס' גיטין י"ג ע"ב דשם מיירי דהוי כאומר משתעבדנ' לכל דאתי מחמתך אפי' לנולדי' התם וודאי אי לאו דהו"ל לדשלב"ל וודאי היה מהני דאע"ג שאינו עדיין בעולם כלל מ"מ עבידי דאתי מקרי דהא ידעינן עפ"י טבע העולם שיולדו עוד כמה וכמה אנשים בעולם ולכך לא פריך הגמר' רק מכח דהוי לדשלב"ל ואי לאו דהוי לדשלב"ל וודאי היה מהני דסתם נולדים פשיטא דעבידי דאתי מקרי וזהו פשוט לע"ד ובעיקר הסבר' אי היכ' שהגוף בעולם נמי בעינן עבידי דאתי דווק' כסבר' הריב"ן בתוס' מס' ב"ב ע"ט ע"ב ד"ה אימור או כמו דאמרינן הכא בתוס' מס' יבמות דכל שהגוף בעולם מהני אפי' לא עבידי דאתי נבאר בסוגי' הגמר' במס' קידושין לקמן בדברינו באות י"ז בס"ד: (טז) בהאומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הר"ז מקודשת פסק הר"מ פ"ז מהלכ' אישות דבהוכר העובר מקודש' ועיין שם בלח"מ שהקשה על הר"מ ממה דפסק פכ"ב מהלכ' מכיר' דמזכה לעובר לא קנה ולפימ"ש לעיל יש לתרץ דבאמת בהוכר עוברה אין כאן חסרון מצד הדבר הנקנה כיון דכבר הוכר העובר והוי כמו פירות שחנטו עיין בחו"מ סי' ר"ט סעיף ד' ברמ"א רק מ"מ כיון שמי שרוצה לקנות אינו בעולם כלל לא בהסכמת גמורה גמר והקנה לו דהא לא יהי' לו לבוז אם לא יעמוד בדבורו והוי רק מילי בעלמא וא"כ ה"ד במזכה לעובר. משא"כ הכא לענין קידושי' כל מה שהי' נושא ונותן הי' עם אביה של הבת וזכותו שזכתה לו תורה בבתו הי' מוסר לו ועיקר בעל דברים שלו הו' האב ל"ש לומר דאינו עושה כן בהסכמ' גמור' דהמקנה והקונה שניהם כאן לפנינו וגמר והקנה. ואע"ג דמזכה לעובר נמי ע"י אחר הי' מזכה לו והתם נמי עומד לפנינו המקנה והקונה. לא דמי כלל דהתם מי שרוצה לזכות לו אינו רק כמו שליח של הקונה משא"כ הכא בקידושי' האב הי' המקנה ממש שהי' מקנה לו הזכות שזכתה לו תורה בבתו ויש להעמיס סברא זו בדברי הב"ש סי' ע' ס"ק י"ב ובחלקת מחוקק ס"ק י"ד שכ' שם וז"ל אע"ג דקיי"ל המזכה לעובר לא קנה שאני קידושי' דהאב בעולם והוא זוכ' בכסף קידושי' עכ"ל ודוק. והנה לפי"ז אפש"ל דלשיטת הר"מ באמת אם אמר לו מה שתלד פרתי מכור לך מהני ג"כ בהוכר עובר' דהתם נמי המקנה והקונה שניהם בעולם וגמר והקנה והמחבר בחו"מ סי' ר"ט שפסק דאפי' כה"ג נמי לא מהני היינו דאיהו לא נחית לסברא הנ"ל רק באה"ע לענין קידושין משום חומרא דאשה איש הביא דעת הר"מ דבהוכר עובר' מקודשת. אמנם לדברי הר"מ אפשר ס"ל מדינא מקודשת דהא דצריך לקדש' קידושין אחרים לא כתב רק בלשון. ויראה לי עיין פ"ז מהלכות אישות ובאמת פכ"ב מהלכות מכירה לא כתב הר"מ דלא מהני במה שתלד פרתי מכור לך דבאמת ס"ל מהני כמו באם האב מקבל כסף קידושין עבור בתו כשהי' עוברה רק במזכה לעובר משו"ה לא קנה משום דכיון שהקונה עדיין אינו בעולם כלל מעיקר' לא גמר והקנה. והא ראי' דבבנו כיון דאיכא סברא לומר דגמר והקנה פסק באמת שם הר"מ דקנה אפי' במזכה לעובר ודו"ק היטב: חלק שני נבאר בס"ד סוגי' הגמר' במס' קידושין ס"ב ע"א (יז) במתני' הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינו מקודשת והטעם משום דאין אדם מקנה דשלב"ל אמנם בגמר' הבי' הברייתא דר"מ פליג בכל הני דמתני' וס"ל דמקודש' דס"ל אדם מקנה דשלב"ל. והנה כבר הבאתי לעיל באות ט"ו סברא הריב"ן בתוס' מס' קידושין ע"ט ע"ב דכלל הני נמי מיירי בעבידי דאתי ולכך מהני לר"מ ולאחר שאשתחרר מיירי בחצי עבד וחב"ח עי"ש ולאחר שימות בעליך מיירי בגוסס. אמנם הר' אליעזר ס"ל דכיון דהגוף בעולם לא בעינ' עבידי דאתי. ונראה דסברת פלוגתתם תלי' בהא דהנה הטעם דאין אדם מקנה דשלב"ל י"ל על שתי דרכים הדרך האחד הי' דהריעותא הי' מצד דבר הנקנה שאינו בעולם. ולא מצי להתפס בו קנין כיון שאינו בעולם. הדרך השני הי' דמצד דבר הנקנה אין כאן ריעות' שלא לחול עליו הקנין דהא אין אנו דנין שיחול רק לאחר שיבא לעולם והריעות' הי' רק משום דכיון שהי' עדיין לא בא לעולם אמרי' דהמקנה לי' גמר והקנה ויש לדייק הלשון מדלא קאמר אין אדם קונה דשלב"ל רק אין אדם מקנה כלומר דדעתו לא סמכ' להקנות. וא"כ י"ל כך דוודאי אי אמרי' דהריעות' בדשלב"ל הי' מצד דבר הנקנה א"כ הכא גבי קידושין לא אהני לן מידי מה שהגוף בעולם כיון שעכ"פ לענין שיחולו הקידושין אינה כלל בתורת קידושין א"כ אכתי איכא ריעות' לדבר הנקנה ולא חלי' הקידושין אפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כיון שעכ"פ צריך להיות עבידי דאתי לכ"ע וכל דלא הוי עבידי דאתי לא נסתלקה הריעות' מהדבר הנקנה היינו מה שאנו דנין כאן לענין חלות הקידושין ולכך אינו חל. משא"כ אי אמרינן דהריעות' הי' מצד שהמקנה לא גמר והקנה א"כ בשלמא בפירו' דקל אי לא הוי עבידי דאתי לא היה מהני הקנין לכ"ע דהתם אין להקנין שייכות בגופו כלל וא"כ מאי מהני לן שהמקנה הי' בעולם. ולכך אי לא הוי עבידי דאתי לא היה מהני הקנין כלל. משא"כ הכא לענין קידושין. הקנין הי' מה שיתפס על גופו כמו בלאחר שאשתחרר. ולכך אמרי' שפיר כסבר' הר' אליעזר דכיון שהגוף בעולם הוי כמו עבידי דאתי דהא כיון דכל הריעות' בדשלב"ל הי' רק מכח המקנה והכא מי שתלוי