תבואות השדה חלק ב ק

בו הקנין ישנו עכ"פ בעולם אע"ג דמסקינן בגמר' מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת. מ"מ משו"ה לא ישתנה דעתו ורצונו לכך יש מקום להתפס הקנין אע"ג דהשחרור לא הוי עביד דאתי מ"מ אם נשתחרר שפי' חלי' הקידושין כיון שאותו גוף שהקנין נתפס עליו כנר הי' בעולם. רק אי אמרי' דעיקר הריעות' בדשלב"ל הי' מצד דבר הנקנה שפי' אמרי' כסבר' הריב"ן דלא מהני מה שהגוף בעולם כיון שעכ"פ לענין הקנין אין כאן שום דבר שיחול הקנין דמעיקרא בהמה והשת' דעת אחרת. וזהו שלא כדברי המקנה בסוגי' בד"ה מתקיף לה ראב"מ שכ' דכיון דמעיקר' בהמ' וכו' ל"ש כלל לומר דע"י מה שהגוף בעולם הוי כעבידי דאתי. ולפי דברי' זה אינו דכיון דאמרינן דאין ריעות' כלל מכח דבר הנקנה רק מכח המקנה שאינו גומר ומקנה א"כ ממילא כאן שהגוף של המקנה והדבר שיתפס עליו הקנין הוי בעולם שפיר מצא הקנין מקום לחול כשיהי' בעולם ולא בעי' עבידי דאתי. ולא דמי לפירות דקל דלא היה מהני אי לא הוי עבידי דאתי דהתם הגוף מה שיתפס עליו הקנין ג"כ אינו בעולם ואמרי' דלא גמר והקנה משא"כ הכא הרי הגוף שרוצה להתפס עליו הקנין הוי בעולם דהיינו גופו וגופה שפי' הוי כמו עבידי דאתי ואע"ג דמעיקר' בהמה וכו' מ"מ דעתו ורצונו לא ישתנה משו"ה לאחר השחרור מקודם השחרור וא"ש סבר' הר' אליעזר בתוס' שם דכה"ג לא בעינן עבידי דאתי ודוק: (יח) והנה לפי מה שביארנו סברת הריב"ן דמשו"ה לא מהני אע"ג שהגוף בעולם היכא דלא עבידי דאתי כגון בלאחר שימות בעליך דבעינן דווקא שהי' חולה או גוסס הי' משום דהריעותא בדשלב"ל הא מצד דבר הנקנה שאינו בעולם וא"כ כיון דלענין חלות הקידושין אין כאן שום מקום לחול עדיין לכך בעינן שיהי' חולה או גוסס שיהי' גם על הדבר הנקנה כבר איזה מקום להמציא שיבא לידי חלות הקידושין אח"כ אפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל. יש לפרש בזה דברי הירושלמי בסוגיא דלאחר שהביא דברי שמואל דס"ל דיש ספק אי קידושין תופסין ביבמה לשוק אר' יוסי בר' בון מתני' בלאחר שיחלוק לך יבמך אבל בלאחר שימות יבמך הר"ז מקודשת ודברי הירושלמי אינן מובנים מה חילוק יש בין לאחר שיחלוק או לאחר שימות ועי' בירושלמי בשירי קרבן ועי' כאן בחידושי המקנה. ולפימ"ש א"ש די"ל דע"כ לא אמרי' לדידן אין אדם מקנה דשלב"ל אפי' בעבידי דאתי היינו דווקא אם קודם שבא לעולם לא התחיל הקנין עדיין אפי' במקצת משא"כ אם אפי' קודם שבא לעולם כבר התחיל הקנין במקצת עכ"פ א"כ אף לדידן כל היכא דעבידי דאתי חל הקנין לגמרי כיון שכל הריעותא הי' רק מצד הדבר הנקנה שאין מקום להתפס עליו הקנין וא"כ בגוונא שכבר אפי' קודם שבא לעולם נמי כבר התחיל הקנין במקצת א"כ בעבידי דאתי מהני שיחול לגמרי וא"כ לשמואל דס"ל דיש ספק אי קידושי' תופסי' ביבמה א"כ וודאי הא דקתני במתני' לאחר שיחלוץ לך יבמך צריך לדחוק דלא הוי לגמרי כאינך דלא הוי אפי' ספק קידושי' רק הכא ספק קידושין עכ"פ הוי. והנה להירושלמי היה קשה לו למה לא נקט לאחר שימות יבמך כמו לאחר שימות בעליך ולכך מתרץ דהנה במתני' דלאחר שימות בעליך דס"ל לת"ק דאינ' מקודשת היינו ע"כ בעבידי דאתי כגון בגוסס דאל"ה לא הוי פליג עלה ר"מ בברייתא לומר דמקודשת דהא בעינן עבידי דאתי ולכך לא רצה לנקוט במתני' גבי יבמה לאחר שימות יבמך דאז יהי' דומי' דלאחר שימות בעליך דהיינו בגוסס. וכה"ג ביבמה אפי' לדידן הי' מקודש' וודאי דכיון אפי' קודם מיתת יבם נמי כבר הי' מקודשת בספק וכבר התחיל קצת הקנין. ואין כאן ריעותא כ"כ מצד דבר הנקנה כיון דגם עכשיו כבר מצאו הקידושין מקום לחול מספק עכ"פ. וא"כ בלאחר שימות יבמך וכגוונא דלאחר שימות בעליך דהיינו בגוסס דהוי עבידי דאתי וודאי היה מקודשת אפי' למאן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל ולכך לא נקט אינ' מקודשת רק באחר שיחלוץ לך יבמך וזה לא הוי עבידי דאתי דהירושלמי לא מוקי לה בהני שחולצ' ולא מתיבמת. ולכך קתני אינ' מקודשת כלומר דלא הוי קידושי וודאי רק ספק כמו בכל, קידושי יבמה לשוק. דחליצה לא הוי עבידי דאתי משא"כ אי הוי נקט לאחר שימות יבמך והוי דומיא דלאחר שימות בעליך דהיינו בגוסס אז הוי הדין אפי' לדידן מקודשת גמורה כיון שכבר התחיל הקנין כהדבר הנקנה ואגיד' בי' והוי ספק קידושין מהשתא א"כ כל היכא דעבידי דאתי מהני בכה"ג שיחול הקנין לגמרי ולא נפלאת הי' הסברא לומר כך דכל היכא שכבר התחיל הקנין עכ"פ דמהני אפי' בדשלב"ל דהרי אפי' כהקנה דשלב"ל עם דשב"ל יש דעות הפוסקים דמהני עי' ברמ"א סי' ר"ט סעיף ד' מכ"ש אם בדשלב"ל עצמו כבר התחיל הקנין במקצת וודאי י"ל דמהני לכ"ע בעבידי דאתי עכ"פ כנ"ל לפרש דברי הירושלמי ועד"ז נמי יש מקום לתרץ דברי הר"מ פ"ז מהל' אישות דס"ל לאחר שיחלוץ הוי וודאי קידושין היינו כיון דאיהו ס"ל המקנה דשלב"ל עם דשב"ל קנה כך כתבו המפורשים בשיטת הר"מ וא"כ ממילא נמי אם כבר חל מקצת קנין על הדשלב"ל קודם שבא לעולם מהני לגמרי אחר שבא לעולם רק הירושלמי ס"ל דאפי' כה"ג לא מהני רק היכא דעבידי דאתי ועי' מ"ש לעיל אות ג' תירוץ אחר בדברי הרמב"ם ודו"ק. ועי' בנו"ב מד"ת וא"ע סוף סי' נ"ד מ"ש בדברי ירושלמי: (יט) ועד"ז היה מקום להסביר מ"ש הרמב"ן בחי' לסוגי' לחלק בהא דלכשאקחך קנוי' לך הרי עצמך מעכשיו דמעכשיו מהני שלא יוכל שוב לחזור וכ' דהא, דמעכשיו מהני שלא יוכל לחזור היינו דווקא בדבר שאינו ברשותו. משא"כ בדשלב"ל לא מהני מעכשיו לענין שלא יוכל לחזור קודם שבא לעולם ואגב אציע השיטות בהא דמעכשיו דעת התוס' מס' ב"מ ט"ז ע"א ד"ה קנוי' לך להדי' דאפי' במעכשיו יכול לחזור קודם שבא לרשותו ודעת הרשב"א בסוגיא דאפי' בפירות דקל שהי' דשלב"ל נמי מהני מעכשיו שלא יוכל לחזור אפי' קודם שבא לעולם. והא דס"ל לר"ה דיכול לחזור קודם שב"ל מס' יבמות צ"ג ע"א היינו דווקא בלא אמר מעכשיו ודעת הרמב"ן הי' לחלק דבדבר שאינו ברשותו מהני מעכשיו שלא יוכל לחזור אפי' קודם שבא לרשותו ובדשלב"ל לא מהני מעכשיו מידי. ויש לפרש פלוגתת הרמב"ן והרשב"א כך דהרשב"א ס"ל דבכל דשלב"ל ליכא ריעותא רק מצד שהמקנה אינו גומר ומקנה כיון שלא בא לעולם עדיין וא"כ כל היכא שמדייק בלישני' ואומר מעכשיו אמרי' דגמר והקנה וכמו דמצינו לענין אסמכתא דאמרי' דבמעכשיו מהני דגמר והקנה כמבואר בחו"מ סי' ר"ז סעיף י"ד ועי' שו"ת הריב"ש סי' שמ"א. ואע"ג דלדידן דס"ל אא"מ דשלב"ל לא מהני אפי' במעכשיו היינו רק משום דס"ל דאיכא ריעות' נמי מצד דבר הנקנה שאינו בעולם אמנם לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל רק קודם שבא לעולם יוכל לחזור שפי' אמרי' דכל היכא דאמר מעכשיו הוי כאילו הותנה להדי' שלא יוכל לחזור גם קודם שיבא לעולם אמנם שיטת הרמב"ן הי' דבכל דשלב"ל איכא ריעות' בין מצד דבר הנקנה ובין מצד המקנה וא"כ בשלמא בדבר שאינו ברשותו דליכא כ"כ ריעותא מצד דבר הנקנה שהרי הי' בעולם עכ"פ ורק מצד המקנה שאינו בר הכי להקנות כ"ז שלא בא הדבר לרשותו שפיר אמרי' דמעכשיו מהני שלא יוכל לחזור כלל אפי' קודם