תבואות השדה חלק ב צח

השיעבו' ולא דמי לדשלב"ל דחל השיעבו' דהתם הרי גופו ראוי להשתעבד עכ"פ משא"כ בקידושי' אין הגוף ראוי להשתעבד כלל לזה הענין. מ"מ מ"ש לחלק בין קידושי' לשארי קניינים הי' סבר' נכונה בס"ד ודו"ק: (יב) במ"ש לעי' דמאן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל הי' משום דלא גמר והקנה אע"ג שעשה קנין המועיל דהיינו שלקח מעות דבכה"ג היכא דלא שייך משיכה היה מה"ד לכ"ע שיקנה במעות כדאיתא בהגהו' אשר"י במס' ב"מ בפרק הזהב לענין עובר בהמה מ"מ כיון דהדבר עדיין אינו בעולם אמרי' דלא גמר. והקנה וגם דעת הלוקח או המקבל מתנה אינו סומך עצמו לקנות והוי רק כמו מילי בעלמא. אמנם מאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל הטעם דכיון דאפי' אם לא היה הקנין חל מ"מ אין ראוי לו לחזור כי היכא דליקום בהימנות' כמ"ש התוס' להדי' במס' ב"מ ס"ו ע"ב סוף ד"ה התם זבינו הכא הלואה עי"ש ולכך ס"ל דשפיר סמכה דעת הקונה ג"כ לקנות דכיון דאין ראוי לו לחזור סמך דעתי' שלא יחזור וממילא לא הוי כמילי בעלמא ולכך חל הקנין מן הדין דשפיר סמכה דעתי'. ולא דמי למאי דס"ל לרב מס' ב"מ מ"ט ע"א דברי' אין בהם משום מחוסרי אמנה דהתם מיירי בדברי' בלא קנין אבל הכא בדשלב"ל דמיירי בקנין רק דאנ' נימא כיון שלא בא לעולם לא סמכה דעתי' בזה ס"ל להני דסוברים אדם מקנה דשלב"ל דכיון דאין ראוי לו לחזור ממילא לא הוי כמילי בעלמא ושפיר חל הקנין מה"ד. ובזה א"ש מה דס"ל לר"ה מס' ב"ב קמ"ב ע"ב אע"ג דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ לדשלב"ל לא קנה ולכך המזכה לעובר לא קנה וסבר' ר"נ הפוכ' דדשלב"ל לא קנה ולדשלב"ל אם אמר לכשתלד קנה והוי סבר' ר"ה הפוכה ועי' מס' כתובות דף ע"ב תוס' ד"ה המזכה לעובר דכתבו דסברת ר"נ הפוכה מר"ה ולפימ"ש יש להסביר היטב סבר' ר"ה דבשלמא בדשלב"ל כיון דמי שהי' רוצה לקנות הוי בעולם בשעת הקנין וא"כ ליכא למימר דלא הי' רק מילי בעלמא דהא המקנה ידע בעצמו דעכ"פ ראוי לו ליקום בהימנות' לגבי חבירו וממילא משו"ה אמרי' דמסתמא גמר והקנה דהא ידע בשעת הקנין שעכ"פ לבוז יהי' אם לא יעמוד בדבורו. משא"כ לדשלב"ל שמי שהי' רוצה לקנות לא היה בעולם עדיין בשעת הקנין א"כ בשעה שנתרצה להקנות לא עלה מעולם על דעתו שעכ"פ יצטרך לעמוד בדבורו ליקום בהימנות' דכיון שאותו אינו עדיין בעולם ל"ש שעכ"פ ירצה ליקום בהימנות' וא"כ שפיר אמרי' דבשעת הקנין לא היה מעולם בהסכמ' גמורה ולכך לא מהני בלדבר שלב"ל. משא"כ בדשלב"ל דכיון שהקונה הי' כבר בעולם וידע המקנה בשעת הקנין שעכ"פ לא לכבוד יהי' לו אם יחזור מדבורו וממילא שפיר אמרי' דגמר והקנה וזהו סבר' ר"ה מה שמחלק בין דשלב"ל לדשלב"ל: (יג) ובזה א"ש נמי מה דאמר ר"נ אף משבא לעולם יכול לחזור בו כלומר עכ"פ כל זמן שאינו מגלה דעתו להדי' שחוזר לא אמרי' דהקנין לא התחיל כלל. רק דר"נ ס"ל דמ"מ יכול לחזור. ור"ה סליק בחד דרגא דכיון דאפי' למאן דס"ל אין אדם מקנה לא אמרי' דאין התחלה כלל לקנין רק שיכול לחזור בו וממילא אנן אמרי' דלא היה דעתו מעיקרא כלל בשעת הקנין לשוי' נפשי' הדרנא מה שאין כן מדרך האנשי' הנאמני' בדבורם וממילא גמר והקנה ומה נמלצו בזה לשון התוס' מס' יבמות צ"ג ע"א ד"ה ור"נ אמר אף משבאו לעולם וכו' סבר' ר"ה הפוכה מר"נ ויל"ד בזה דקדוק עצום מ"ט לא כתבו התוס' כך מיד על דברי ר"ה ולמה ציינו דבריהם על דברי ר"כ. ואם שהתוס' רצו להביא גם דינ' דר"נ כדי שנדע שסברתם הפוכה היה להם לומר סברת ר"נ הפוכה מר"ה כמו שכתבו במס' כתובות דף ע"ב ד"ה המזכה וז"ל וכן מצינו לר"נ דבהדי' סברתו הפוכה מר"ה. ולמה כתבו כאן על דברי ר"נ דסברת ר"ה הפוכה אמנם לפימ"ש א"ש דכל טעמא דר"ה דס"ל אפכא מדר"נ הי' מכח דברי ר"כ עצמו כלומר מדנקט שיכול לחזור בו אלמא דעכ"פ התחיל הקנין ואין ראוי לו לחזור כמ"ש בשם התוס' במס' ב"מ וא"כ ממילא אנן אמרי' דעוד בשעת שנעשה הקנין גמר והקנה דלא עלה על דעתו לעשות עצמו מהאנשים שאינ' עומדים בדבורם ולכך ס"ל אדם מקנה דשלב"ל משא"כ לדשלב"ל דאז לא עלה כלל על דעתו שיצטרך עכ"פ לעמוד בדבורו כיון שזה שהקנה לו לא היה כלל בעולם וכי ירצה שיהי' נאמן בדבורו נגד מי שלא ראה אותו מעולם ואין לו שום שייכות עמו ושפיר איכא סברא לומר דהוי רק מילי בעלמא ולא גמר והקנה וכיון דעיקר סברת ר"ה הא מכח דברי ר"נ שאמר יכול לחזור בו דאלמא שעכ"פ התחיל הקנין במקצת כל שאינו חוזר ולכך ציינו התוס' דבריהם על דברי ר"נ וכתבו סברת ר"ה הפוכה מר"נ כלומר דמדברי ר"נ עצמו וסברתו הוכיח ר"ה שפיר שיסבור היפוך מר"נ דדשלב"ל מהני ולדשלב"ל לא מהני ודו"ק היטב: (יד) וע"פ מ"ש דמשו"ה ס"ל לר"ה דלדשב"ל לא מהני משום דכיון דשם לא שייך לומר דמעיקרא היה עלה על דעתו שיצטרך ליקום בהימנותי' עכ"פ כיון דהקונה אינו בעולם כלל לא יחשב לו לחרפה אם לא יעמוד בדעתו הראשונה וממילא הו"ל פטומי מילי בעלמא יש להסביר בזה סברת התוס' מס' יבמות צ"ג ע"ב ד"ה לאחר שאתגייר שהקשה דהא לאחר שאתגייר הוי לדשלב"ל כלומר דהאשה הי' הניקנית והבעל הו' הקונה וא"כ הו"ל לאחר שאתגייר כמו לדשלב"ל דאפי' לר"מ לא מהני כדאמרי' מס' גיטין י"ג ע"ב. ותירצו דכיון שהגוף בעולם לא הוי כמו לדשלב"ל. וצריך להבין מה היה סברת התוס' בקושייתם דזהו הוי כמו לדשלב"ל. ועפ"י דברינו א"ש דבס"ד הא ס"ל להתוס' דמשו"ה לא מהני בלדשלב"ל דהגריעות' היא מצד דעת הקונה שאינו בר קנין כלל ולכך אפי' מאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל היינו משום דהקונה הי' עכ"פ בר קנין משא"כ לדשלב"ל דהקונה לא הוי בר קנין לא מהני וא"כ הקשו שפיר דהכא גבי נכרי שאינו בתורת קידושי' כלל ג"כ לא הוי בר קנין לענין קידושין וא"כ אמאי מהני לאחר שאתגייר דעכשיו הוי כמי שלא בא לעולם כלל לענין קידושי' והוי לדשלב"ל אמנם בתירוצם העלו דבלדשלב"ל ג"כ אין החסרון מצד הקונה שאינו בר קנין דזהו אינו מעלה ומוריד כלל למאן דס"ל א"מ דשלב"ל רק גבי לדשלב"ל הריעותא בקנין היא מצד המקנה דלא גמר והקנה מעיקרא כלל דהא אין לו ליקום בהימנותי' נגד מאן שלא נשא ונתן עמו כלל. וא"כ ממילא הכא בלאחר שאתגייר כיון שהי' עכ"פ בעולם אע"ג שאינו בר קנין לענין קידושין מ"מ כיון שהי' נושאת ונותנת עמו לענין קידושי' גמרה ומקנית עצמה לו כיון שעכ"פ יהי' לה לבוז אם לא תעמוד בדבורה נגדו וממילא גמרה ומקני' נפשה ושפיר הוי דשב"ל ולא דמי כמו לדשלב"ל ודו"ק היטב: (טו) והנה בכאן תירצו התוס' דגם לענין עבידי דאתי אע"ג דשחרור לא הוי עבידו דאתו מ"מ מהני כיון שהגוף בעולם: והנה ולאחר שאתגייר לא קשה דגירות הוי וודאי עבידי דאתו דאע"ג דאמרי' במס' קידושין ט"ג ע"ב דגירות לא מקרי בידו משום מי יימר דמזדקקי לי' הני תלתא מ"מ עבידי דאתי מקרי אמנם שחרור ודאי לא הוי עבידי דאתי. ובפרט די"ל כיון דקיי"ל המשחרר עבדו עובר בעשה וודאי לא הוי עבידי דאתי וכן כ' בשו"ת הגאון ר' יודא אסאד ח"ב סי' נ"ט ע"ש