תבואות השדה חלק ב צז

לא מצי לחזור כלל דהרי נתחייב מיד ובכה"ג לא מהני אפי' לר"מ: אמנם זהו דוחק דהא מ"מ כה"ג דמשני הגמ' בנכסי' שנפלו לאחר מוכן שעדיין אינן כלל ברשותו פשיט' דאפי' לר"מ והי' מצי לחזור ומ"מ שפיר חל הקנין והמתנה כל זמן שלא חזר ופריך הגמ' שפיר לר"מ דלר"מ וודאי מהני הקנין אע"ג שאינו קצוב אבל לדידן וודאי לא מהני החיוב בדבר שאינו קצוב כסברת הרמב"ם שוב ראיתי בשעה"מ סוף פכ"ב מה' מכיר' שהרגיש בזה ע"ש ודע שאע"פ שכתבנו באות ו' דלענין להקנות דבר שאינו ברשותו לא מהני מה דגמר ומקנה כיון דהריעות' הי' מצד הדבר הנקנה ולא מצד המקנה. מ"מ אין זה סתירה למ"ש דבדשלב"ל מהני היכא דאיכא סברא דגמר ומקנה אע"ג דלכאורה י"ל דבדשלב"ל נמי איכא ריעות' מכח דבר הנקנה כיון שאין הדבר בעולם דיש לחלק דבדבר שלב"ל נמי אין הריעות' מצד הדבר הנקנה כיון דבכל דשלב"ל מיירי דעביד' דאתי כמו פירות דקל א"כ ליכא ריעותא מצד הדבר הנקנה רק דאנן אמרי' דכיון דעדיין אין הדבר בעולם לא גמר והקנה. וא"ש הלשון דלא קאמר אין קנין בדשלב"ל רק אין אדם מקנה כלומר דאנן אמרי' דמסתמא לא גמר והקנה ולכך שפיר אמרי' דהיכא דיש סברא לומר דגמר והקנה מהני הקנין אפי' בדשלב"ל כמה שנבאר עוד בס"ד: (ט) בשיטת המרדכי ריש פרק יש נוחלין שהבאתי לעיל באות ב' דהיכא שאמר להדי' שיקנה לכשיבא לעולם דקנה יש לעיין א"כ בהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דנמי הוי כמו שאמר לכשיבא לעולם דהרי אומר להדיא לאחר שאתגייר אמאי לא מהני הקידושין ויש לחלק דוודאי בפירות דקל מה שאומר לכשיבא לעולם הי' יתור לשון דהא קודם שיבא לעולם אין לו מה לקנות ואין כאן דבר שיתפס בו הקנין ולכך ס"ל להמרדכי דמסתמא היה כוונתו בהך לישנא יתרה לאלם הקנין שיהי' מוכח מתוך הלשון דגמר והקנה וכמו דאמרי' מס' ב"ב ס"ג ע"א וע"ב דלישנא יתרא לטפויי קאתי וה"נ אמרי' דגמר והקנה בלב שלם משא"כ בלאחר שאתגייר לא הוי לישנא יתרא כלל דהא דאמר לאחר שאתגייר הי' כוונתו לאפוקי דלא נימא דמעכשיו הי' מקדשה דהא השתא נמי מצי מקדש לה רק שאין הקידושין חלי' כל זמן שלא נתגייר ולכך אומר לאחר שאתגייר לומר דכוונתו שיחילו הקידושי' רק לאחר מכן ולכך שפיר הוי דשלב"ל אע"ג שאמר לאחר שאתגייר וא"ש נמי בהך דרב דאומר שדה זו לכשאקחנה קנויי' לך מעכשיו דהתם נמי לא היה מהני אי לאו דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דהתם נמי כוונתו במה שאומר לכשאקחנה שלא יהא הקנין חל מעכשיו דהא יש הקנין על מה להתפס רק שאינו שלו עדיין ולכך אומר לכשאקחנה לגלות בזה כוונתו שרק משעת שתהא קנוי' לו מקנה אותה לחבירו והא דאומר מעכשיו כבר כתבו התוס' והראשונים דהי' רק דאפי' אם יקרע השטר או יאבד שיהי' הקנין חל לאחר שיבא לידו אבל לא להקנות לו מעכשיו דהא מצי לחזור קודם שלקחה כמ"ש התוס' להדי' מס' ב"מ ט"ז ע"א עי"ש וכיון דלא הוי יתיר לשון לכך לא קנה רק למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל משא"כ בפירות דקל דפשיט' דקודם שבאו הפירות לעולם לא יקנה אותם דאין כאן דבר על מה לחול הקנין וא"כ מה שאמר לכשיבא לעולם הוי כמו לישנא יתרה ואמרי' דהי' כוונתו לאלם הקנין להורות דגמר והקנה ודו"ק. ועי' במרדכי שם שהקשה להך דעה דמהני לכ"ע היכא שאמר לכשיבא לעולם א"כ מאי משני הגמ' מס' ב"ב קכ"ז ע"ב דאצטריך יכיר דלית לי' מגו אי בעי יהי' לי' במתנה בנכסים שנפלו לו לאחר מכן והא גם כה"ג אית לי' מגו לומר שמקנה לו הנכסים שיפלו לו לאחר מכן כשיבאו לעולם. ועי' בשמה"מ פכ"ב מהל' מכירה שהביא כמה קושיות בזה הענין ולקמן נבאר עוד בס"ד: (י) עוד נראה לי לחלק בין האומר בקנין לכשיבא לעולם ובין הך דלאחר שאתגייר די"ל דסברת המרדכי דכשאומר לכשיבא לעולם דמהני הי' משום דכיון דבכל קנין אע"ג שאינו מקנה דשלב"ל מ"מ בתורת חיוב שמחייב עצמו מהני. משו"ה אמרי' כל היכא שאמר להדיא לכשיבא לעולם הוי כאילו קבל על עצמו בתורת חיוב שחייב ליתן לו הדבר כשיבא לעולם וממילא נגמר הקנין מיד מכח החיוב שקבל על עצמו והוי כמו שמחייב עצמו דמהני אפי' בדשלב"ל כדאיתא בש"ע חו"מ סי' ס' סעיף ו' משא"כ לענין קידושין מי שמחייב עצמו לקדש איזה אשה אטו אנן אמרי' דמשום דהחיוב חל עליו או לענין קנס וכה"ג דמבואר בש"ע אה"ע סי' נ' דכבר נגמרו הקידושין ע"י שנתחייב לקדש אותה פשיט' דזהו אינו ואין החיוב חל עליו רק שישא אותה לזמן ההוא שנתחייב וא"כ כשאמר לאחר שאתגייר ליכא למימר דמהני הקידושין ולא הוי דשלב"ל כיון דאמר לאחר שאתגייר דהא אפי' במחייב עצמו להדי' אינ' מקודש' משו"ה ולא חלי' הקידושי' וא"כ לא דמי קידושי' לקנין דבשלמא בקנין מכיון שקבל על עצמו להתחייב שיתן הפירות לכשיבאו לעולם כבר נגמר הקנין בשעה ההוא ולכך ס"ל להמרדכי דכל היכא שאמר להדי' לכשיבא לעולם הוי כאילו מחייב עצמו משע' ההוא ליתן לו לכשיבא בעולם משא"כ בקידושין דאפי' אם מקבל על עצמו בלשון חיוב לקדש איזה אשה בזה לא נגמרי' הקידושין עדיין וממילא לא יוסיף תת כח מידי במה שאומר להדי' לאחר שאתגייר דהא אפי' אה היה מקבל על עצמו בלשון חיוב להדי' נמי לא מהני שיחולו הקידושי' משו"ה ודו"ק היטב כי הי' חילוק נכון בס"ד. (יא) ובזה א"ש נמי מה דיש עוד לדקדק אמאי לא מהני הקידושין להשיטות דאע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ מצי לשעבד דשלב"ל כיון שהשיעבו' חל על גופו ועי' בקצה"ח סי' קי"ב ס"ק א' שהסביר זה בטוב טעם. וא"כ ה"נ בקידושין דכל קידושין הוי כמו שיעבוד שנשתעבד לה לשאר כסות ועונה וכן האשה נשתעבד' לבעלה וא"כ אמאי לא הוי הקידושין כיון דלענין שיעבוד מהני אפי' לדשלב"ל. וכן קשה להשיטות שהביא הרמ"א סי' ר"ט סעיף ח' דאע"ג דאין מקנה דשלב"ל מ"מ אם הוא רוצה לקנות מקנה ג"כ וא"כ ה"נ בכל קידושי' הרי שניהם נשתעבדו זל"ז והוי כמו שרוצה לקנות ומקנה ג"כ ואמאי לא מהני אע"ג דהוי דשלב"ל. אמנם לפימ"ש א"ש דהא דשיעבו' מהני הי' רק דהא קבל על עצמו להתחייב על דבר הזה וכאן גבי קידושין כיון אפי' אם מקבל על עצמו חיוב לקדש אותה לא מהני הקידושי' ולא נגמרי' עדיין וא"כ ממילא גם השיעבו' על גופו לא מהני דכל השיעבוד' הי' רק מכח הקידושי' וכל דלא הוי קידושין ממילא לא חל השיעבו'. דהא בדשלב"ל גופא אם כותב לו שיעבוד' על שדה או נותן לו משכון לא מהני דכיון דגוף הקנין לא מהני לא קנה המשכון כדאית' להדי' בחו"מ סי' ס' סעיף ו' וכמו דאמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן עי"ש בסמ"ע ס"ק י"ט רק היכא שמקבל חיוב על עצמו מהני דבזה שמקבל על עצמו להתחייב בדבר הזה כבר נגמר הקנין משא"כ בקידושין דבשום ענין לא מהני שיחולו הקידושין בזה שהתחייב עצמו ולכך לא מהני גם מתורת שיעבוד דכיון דאין כאן קידושין ממילא ליכא שיעבו' ולא דמי לקנין דכל שנתחייב או נשתעבד בזה גופ' נגמר הקנין ודו"ק היטב. הגם דבקידושי' י"ל דבלא"ה לא קשה לומר שיחול עליו השיעבו' דכיון דהי' עדיין נכרי ואינו בר קידושי' לא נכנס גופו בכלל