תבואות השדה חלק ב צו

דלא הוי רק כמילי בעלמא כיון דתנאי זה אינו בא לקיים איזה ענין חדש רק כמו להוסיף על איזה ענין אחר כמו הכא להוסיף ולאלם שיעבודו כה"ג שפי' מהני אפי' בדשלב"ל. וכה"ג מצינו לענין דיני תנאים דכל שהדבר ראוי לקיים מצד עצמותו ואפי' בלי תנאי ג"כ היה ראוי להיות רק לא בעינן כל משפטי תנאי' עיין בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה והארכנו בזה בחידושינו לס"ד. וה"נ כל שקצת הענין ההוא יש לו מקום אפי' בלא הקנאתו כלל כמו הכא לענין שיעבוד דאקנה תו לא אמרי' דהוי רק כמילי בעלמא וממילא חל השיעבו' אע"ג דהוי דשלב"ל וא"כ יש להוכיח מזה דכל שיש איז' התחלה עכ"פ לזה הענין אפי' בלא תנאם כלל. תו מהני אפי' אם הי' דשלב"ל דבכה"ג ל"ש לומר דהוי כמילי בעלמא עכ"פ י"ל עיקר הטעם דלא מהני הקנא' בדשלב"ל הי' רק משום דלא גמר ומקנה בלב שלם והלכך בכל גוונא דנראה מתוך הענין שהקנה בלב שלם מהני אפי' לדשלב"ל. ועד"ז יש לפרש קצת בענין קניית הבכרה שקנה יעקב, מעשו אע"ג דהוי דשלב"ל. דהנה במס' קידושין כ"ו ע"א מצינו במוכר שדהו מפני רעתה קנה אפי' בלא נתינ' דמים משום דכיון דרעה הי' בעינן גמר ומקנה. והנה עשו גלה דעתו שאינו חפץ כלל בבכרה דהרי אמר הנה אני הולך למות ולמה זה לי בכורה והוי כמוכר שדהו מפני רעתה וגמר ומקנה ולכך מהני אפי' בדשלב"ל ועיין בקצה"ח סי' רע"ח ס"ק י"ג דגבי מכירת הבכורה מהני מדין סילוק דעשו סלק נפשו מהבכרה וסילוק מהני אפי' מדשלב"ל עיין ברמ"א סי' ר"ט סעי' ח' ודוק היטב: (ו) עוד מצינו כה"ג דאפי' היכא דלא הוי קנין מעלי' מ"מ היכא דאיכא למימר דגמר ומקני מהני ואעתיק לך לשון הר"מ פי"א מהלכ' מכירה הלכה ט"ז וז"ל והובא ג"כ בחו"מ סי' ס' חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הרני חייב לזון אותך או לכסות חמש שנים אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד שזהו כמו מתנה ואין כאן דבר ידונו ומצוי שנתנו במתנה ומפני מה הפוסק עם אשתו שיהי' זן את בתו חייב לזונה מפני שפסק בשעת נשואי' והדבר דומ' לדברים הנקני' באמור' עכ"ל והנה הטעם דדבריו הנקני' באמיר' מהני אפי' בלא קנין הי' משום דמיחתני גמרו ומקני אהדדי הרי להדי' דאע"ג דבדבר שאינו קצוב אמרי' דלא מהני הקנין וע"כ דהטעם משום דאין אדם רוצה ליכנס בחיוב כ"כ שלא יהא לדבר קצבה ועיין היטב בתומים סי' ס' ס"ק ה' מ"מ היכא דאיכא למימר דגמר ומקני מהני. והנה מענין דברי' הנקני' באמיר' הובא בש"ע אה"ע סי' נ"א וברמב"ם פכ"ג מהלכות אישות ובהלכ' זכיה ומתנה פ"ו הלכ' י"ז והנה אע"ג דמהני בדברי' הנקני' באמיר' מ"מ כתב שצריך שיהי' הדברים שפוסקים עליהם מצויי' ברשותו שאין אדם מקנה דשלב"ל עי"ש. והנה לכאורה יש לעיי' מ"ט לא אמרי' כמו דמהני סבר' גמר ומקני לענין שנקנה באמיר' גרידא וגם אפי' בדבר שאינו קצוב ה"נ אמאי לא מהני לענין שיועיל הקנין אפי' בדבר שאינו ברשותו,. נראה דיש לחלק דבשלמא כשהדבר ישנו תחת ידו דאז אין הגריעות' בקנין ההוא מחמת דבר הנקנה שהרי ראוי לתפוס בו הקנין רק מה שהי' מעכב אצל זה הענין הי' רק מכח דעת המקנה למעכב או שלא הי' רק אמיר' בעלמא: או שמסתמא אינו רוצה להכניס עצמו בחיוב לדבר שאין לו קצבה לשיטת הרמב"ם. בכה"ג שפיר אמרי' דכל היכא שהי' בשעת נשואי' ומחמת קרבת נשואין גמר ומקנה בלב שלם וממילא אין לנו מעכב מצד המקנה ושפיר חל הקנין. משא"כ אם מה שרוצה להקנות הי' אינו ברשותו דאז הגריעות' בזה הקנין הי' מצד הדבר הנקנה שאין לו מה להקנות שעדיין לא בא לידו א"כ מה מועיל לנו מה דנימא דמחמת קרבת נשואי' גמר ומקנה דהא כאן הוי הריעות' בזה הקנין לא מצדו רק מכח שאין כאן מה להקנות שאינו ברשותו וא"כ לא מהני מה דגמר ומקנה דאכתי איכא ריעותא מצד הדבר הנקנה זולת היכא שמחייב עצמו בתור' חיוב על גופו ולא בתור' קנין דאז מהני אפי' אין לו עכשיו נכסי' כ"כ חל החיוב על גופו כמ"ש בש"ע חו"מ סי' סעי' ו': (ז) והנה על מ"ש הרמב"ם דמחיי' עצמו בדבר קצוב לא מהני הביא הכ"מ להקשות בשם הר"ן במס' קידושין ע"ח ע"ב בסוגי' דיכיר בשם הרמב"ן דא"כ מאי פריך הגמר' לר"מ יכיר למ"ל הא אי בעי ליתן לו במתנה מי לא מצי ליתן לו אפי' בנכסי' שנפלו לאחר מכאן דהא אינו קצוב כמה נכסי' יפלו לו ולא מהני החיוב וכתב הכ"מ לתרץ דהא אפשר לו להודות שחיי' לו אלף אלפים דנרי זהב וע"ז משעבד לו כל נכסיו והוי כמו דבר קצוב. והקש' המל"מ שם דאי כה"ג מהני בלשון שיעבוד אכתי קשה גם לרבנן יכיר למ"ל ליהמני' במגו דאי בעי היה משעבד בממון רב. ועיין בתומי' סי' ס' ס"ק י"א מ"ש בזה. ובקצה"ח שם ס"ק ז' כתב דאע"ג דשיעבוד דאקנה מהני מ"מ הי' רק מדרבנן וא"כ לא יקשה דשפיר אצטריך קרא דמה"ת לא מצי להקנות לו וראיתי בס' נתיבות המשפט שהתפלא על קצה"ח במ"ש דשיעבוד דאקנה הי' רק מדרבנן דאי ס"ל שיעבוד' דאוריי' הלא גם דאקני הי' מה"ת עי"ש בסי' ס' ס"ק י' וס"ק י"ב. ויש לומר דאפי' אי שיעבוד' דאוריי' הי' רק מטעם ערבות דנכסוהי דבר אינש אינון ערבי' בי' והנכסים דאקנה הוי כמו ערב לאחר מתן מעות ולכך אינו משיעבוד מה"ת. אמנם אע"ג דשיעבוד דאקנה לא הוי מה"ת כמ"ש הקצה"ח מ"ע בלשון חיוב שמחייב גופו וודאי הוי מה"ת א"כ קשה אכתי קושי' המל"מ לרבנן נמי אמאי אצטריך יכיר הא מצי לחייב עצמו בתורת חיוב שמחייב עצמו ליתן לו כל הנכסים שיפלו לו אפי' לאחר מיכן דכה"ג מהני. ונ"ל דמ"מ לא מהני רק בנכסי' שיפלו לו כשיהי' בר הקנאה משא"כ בנכסים שיפלו לו כשהי' גוסס לא מהני לגבות מן הנכסים כמו דלא מהני לר"מ בדבר שלב"ל וא"כ י"ל דהא דהגמ' משני התם במס' קידושין ומס' ב"ב קנ"ז ע"ב לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהי' גוסס כוונתו באמת לתרץ לרבנן נמי דלא תקשי הא נאמן מתורת מגו לחייב עצמו על הנכסים שיפלו לאחר מיכן שיתן לו ומשני בנכסים שנפלו כשהו' גוסס דאז אע"ג דמצי לחייב גופו מ"מ אותם הנכסים לא נשתעבדו שיוכל לגבות מהן ועי' היטב בתומי' סי' ס' ס"ק י"א ובנתיבות המשפט שם ס"ק י"א ובשעה"מ פנ"ב מהל' מכירה האריך בזה. ולקמן נדבר עוד מזה בס"ד וכעת לא באתי רק לעורר קצת: (ח) אמנם בעיקר קושי' הר"נ על הרמב"ם דמאי פריך לר"מ הא הוי דבר שאינו קצוב ולא מהני החיוב לא זכיתי להבין דהא באמת י"ל דע"כ לא ס"ל להרמב"ם דלא מהני החיוב בדבר שאינו קצוב הי' רק לדידן דקיי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל, א"כ ה"נ אמרי' בדבר שאינו קצוב דלא רצה לחייב עצמו כיון שאין קצבה לדבר אינו רוצה להכניס עצמו בחיוב משא"כ לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כמו כן נמי מהני החיוב אפי' בדבר שאינו קצוב ופריך הגמ' שפיר לר"מ הא אי בעי יהיב לי' במתנה כל הנכסים שיפלו לו אע"ג שאינו קצוב. ואולי י"ל דס"ל להרמב"ן שהקשה על הרמב"ם דהא דלר"מ מהני קנין בדשלב"ל הי' רק שיחול הקנין בשעה שיבא לעולם דהא קודם שבא לעולם מצי לחזיר אפי' לר"מ. וא"כ אי נימא דיש סברא שאין מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב והתם אי חל עליו החיוב הרי ע"כ