תבואות השדה חלק ב צה

לכ"ע ועדיף טפי לשון חיוב שמחייב עצמו מלשון שיעבוד שמשעבד הנכסים. וז"ל הרמ"א שם ואע"ג דאין אדם יכול להקנות דשלב"ל מ"מ יכול לשעבדו ויש חולקים אבל הו' עצמו יכול להתחייב כמו שנתבאר לעיל סי' ס' סעיף ו' עכ"ל הרמ"א שם הרי להדי' דבלשון חיוב מהני לכ"ע אפי' בדשלב"ל. והנה מי שמתחייב בדשלב"ל לכאורה מצינו ג"כ דאלים טפי מקנין אפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דהרי אפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל היינו דווקא אם בשעה שבא הדבר לעולם הי' קיים עדיין והוי בר הקנאה משא"כ אם כשבאו הנכסים לעולם אינו בר הקנאה לא מהני כדאיתא להדי' מס' ב"ב קנ"ז ע"ב דגמ' משני דאפי' אליבא דר"מ אצטריך יכיר לנכסי' שנפלו לו כשהו' גוסס אלמא דלכ"ע אפי' לר"מ צריך להיות בר הקנאה בשעה כשיבואו הנכסים לעולם. משא"כ בחיוב כגון שמחייב עצמו ליתן כך וכך כמו החתן שנתחייב ליתן לכלה שלו חייב אפי' נתאלמנה עי' היטב בתומי' סי' ס' ס"ק י'. ד' מי שנשבע לקיים המקח בדשלב"ל ג"כ מהני מ"מ כתב שם הרמ"א להדי' דלא מצד שהקנין חל רק שצריכין לכוף אותו לקיים שבועתו ונ"מ שאם מת שאינו בר כפיה אין הקנין כלום. ועי' בשו"ת הריב"ש סי' שכ"ח מענין שבועה בדשלב"ל לענין קנית הבכורה שקנה יעקב מעשו והנה יש עוד גווני טובא דמהני בשדלב"ל רק כעת לא נסדר רק הני ארבעה גווני. דהיינו אם אמר להדי' לכשיבא לעולם ב' שיעבוד בדשלב"ל ובכל הני איכא פלוגת' אי מהני אפי' כה"ג. ג' חיוב בדשלב"ל דהיינו שמחייב עצמו ליתן כל מה שיוצא הדקל אז דבריו קיימי' ד' שבועה או תקיעת כף בדשלב"ל ג"כ מהני רק התם לאו מתורת קנין קאתינ' עליה רק מכח שכופין אותו לקיים השבועה או הת"כ ויבואר כל הני פרטי דינים בס"ד: (ג) והנה בטעמ' דאין אדם מקנה דשלב"ל לכאורה היה אפש"ל דכיון דאנן ס"ל משיכ' קונה אפי' למאן דס"ל ד"ת מעות קונות מ"מ הפקיעו חכמים קנין מעות ולכך לא מהני קנין בדשלב"ל דלא אפשר במשיכ': אמנם אחר העיון קצת ליתא להך טעמי' או דא"כ היה לו לקנות עכ"פ לענין מי שפרע ואנן קיי"ל דאפי' לענין מש"פ לא מהני קנין בדשלב"ל ב' הרי דעת הגה' אשר"י פ' הזהב גבי עובר פרה מבכרת דנקנה בכסף כיון דאי אפשר למשוך וא"כ ה"ה בכל דשלב"ל אמאי לא מהני הקנין כיון דא"א במשיכ' ולכן נ"ל דהטעם דלא מהני קנין דשלב"ל דכיון שהדבר הנקנה עדיין אינו בעולם אמרי' דלא סמכ' דעתיהו לא של הקונ' ולא של המקנה ולא הוי רק כפטומי מילי בעלמא והלכך בכל דבר שהחלות של הענין ההיא לא מצא מקום לחול עכשיו כגון בהרי את מקודש' לי לאחר שאתגייר כיון דעכשיו לא הוי בני קידושא אמרי' דלא הוי רק מילי בעלמא ולא היה בדעתו שיחול כלל הענין ההוא, והיה בזה מקום ליישב שיטת הרמב"ם פ"ז מהלכ' אישות דפסק גבי הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך כיון דאנן מספק' לן אי קידושי' תופסי' ביבמה או לא לכך הר"ז מקודש' ולא הוי כדשלב"ל. והנה הה"מ שם כתב בדעת הר"מ דבאמת לא הוי רק ספק קידושי' כמו אילו היה מקדש' עכשיו קודם החליצה. אמנם הכ"מ שם כתב דלהר"מ הוי וודאי קידושי' כשאומר לה הרי את מקודש' לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך ועיין במל"מ שם שהתפלא מאוד ע"ז אמנם לפי דברינו א"ש דהא דלא מהני בכל דשלב"ל הי' רק משום דאנן אמרינן דהי' רק כמילי בעלמא ואין כוונתו על חלות איזה ענין. וא"כ היינו דווקא כל שיש מקום לומר שדבריו לא יחילו כלל כגון בלאחר שאתגייר דנוכל לומר דדבריו לא מצאו שום מקום לחול כיון דבמעמד ההוא לא הוי בר קידושין כלל משא"כ בלאחר שיחלוץ לך כיון דעכ"פ מכיון שאמר לה כך הי' אגיד' בי' ומצאו דבריו מקום לחול דלא נהוי כפטומי מילי בעלמא דהא מספיק' עכ"פ לא נפקא וכל שמצא הענין מקום לחול באופן דלא נוכל לומר שהי' מילי בעלמא שפיר מהני אפי' על דשלב"ל ולכך מקודשת גמור' בלאחר שיחלוק דכל דלא הוי כמילי בעלמא מהני אפי' בדשלב"ל ואע"ג דבש"ע א"ע סי' מ' סעיף ו' לא פסק רק דהוי ספק קידושין מ"מ שיטת הרמב"ם יש ליישב בהכי: (ד) ועפי"ז יש להבין קצת מה דנראה בכמה מקומות דמקנה לדבר שלב"ל גרע מדשלב"ל והי' במס' גיטין י"ג ע"ב דאפי' לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ לדבר שלב"ל לא מהני עיין מס' ב"ב קמ"א ע"ב גבי המזכה לעובר והטעם הי' כך דר"מ ס"ל כיון דדעת אנשי' הי' שיעמדו בדבריהם וכך הי' דרכו של עולם לכך אמרי' דדעתו באמת לקנות או להקנות. ולא להוציא דבריו לבטלה [ובפרט לר"מ דס"ל חזק' אין אדם מוציא דבריו לבטלה] אמנם כן אם מי שרוצה לקנות כבר היה בעולם ובמעמד אחד עם המקנה שפיר אמרי' דמסתמא רוצה ליקום בהמנית' וגמר ומקני וכמו דמצינו לענין דבר שאינו ברשותו אם טרח המוכר וקנה דניחא לי' דליקום בהימנותי' עי"ש ברמ"א סי' ר"ט סעיף ה'. אמנם אם מי שצריך לקנות הדבר ההוא לא היה עדיין בעולם כלל ל"ש לומר דניחא לי' דליקום בהימנותי' ולכך אפי' לר"מ נמי לא קנה דכה"ג וודאי לא הוי רק פטומי מילי בעלמא ולכך לדבר שלב"ל לכ"ע גרע מדבר שלב"ל ודוק היטב. ויש להביא ראי' דעיקר הטעם בדשלב"ל דל"ק דלא הוי מצד הגריעות' משום שהדבר עדיין אינו בעולם דזהו אינו, מעכב הקנין עכ"פ לכשיבא לעולם רק עיקר הגריעות' הי' משום דאנן אמרי' דלא גמר ומקנה ואינו עושה כן בלב שלם. דהרי שדבר שלב"ל דגרע מדבר שלב"ל ואפ"ה קיי"ל והובא להלכ' בחו"מ סי' ר"י דאע"ג דמזכה לעובר לא קנה מ"מ אם היה העובר בנו קנה וכ' שם בסמ"ע ס"ק ב' וז"ל והטעם דדעת של אדם קרובה אצל בנו וגמר בכל לבו להקניתו עכ"ל אלמא דעיקר הטעם דלא מהני לדשלב"ל הי' רק משים דאמרי' דאין כוונתו להקנות לו באמת רק כפטומי מילי וא"כ היכא דאיכא סבר' דאמר כן בלב שלם אמרי' דמהני הקנין אפי' לדשלב"ל מכ"ש בדבר שלב"ל דוודאי כל היכ' דיש סבר' דבלב שלם אמר כן וגמר ומקני מהני אפי' בדבר שלב"ל לכ"ע: (ה) ועפי"ז יש להסביר סבר' התוס' מס' ב"ב קנ"ד גבי הא דאקני מהני דשיעבוד אלים מקנין דהסבר' הי' כך כיון דעיקר הטעם דקנין לא מהני בדשלב"ל הי' רק משום דאנן אמרי' דאינו רוצה להקנות בלב שלם וכל הענין היה רק מילי בעלמא. וא"כ היינו רק כמו בכל הני בהרי את מקודש' לאחר שאתגייר או במוכר פירות דקל דלולא דבריהם והסכמתם לא הי' שום מקום לחלות הענין לכך שפיר נוכל לומר דאעפ"י שהסכימו כך אין זה אלא מילי בעלמא. משא"כ במשעבד לו הנכסי' שיקנה אחר ההלואה כיון דבאמת אפי' אם לא היה מתנה כלל עמו ויש לו נכסי' שקנה אחר ההלואה הלא הי' בדין שיגבה המלוה מן הלוה ואין נ"מ במה שהתנה לו בפירו' שיקנה גם הנכסי' שיקנה אח"כ רק לענין אם ימכור אותם לאחרים שיוכל המלוה לטרוף מהלקוחות. בכה"ג כיון דאין כל הקנין נגמר ע"י תנאי זה מה שמתנה בפירוש דמקצת השיעבוד כלומר לענין שיגבה הנכסי' אלו אם יהיו בני חורי' הרי חל אפי' בלא תנאו כלל בכה"ג שפיר אמרי' דלא אמרי'