תבואות השדה חלק ב צב

אינו יכולה לומר א"נ וא"ע כשיטת הר"נ וכיון דחל ההקדש בהנהו מלאכות שאינ' יכולה להפקיע עצמה חל על כל מעש"י כמו מקדיש דשלב"ל עם דשב"ל דמהני לדעת קצת פוסקים בחו"מ א ר"ט ועי' שם בקו"א סי' פ"א ס"ק ב': (ו) רש"י ד"ה סיפא אצטריכ' לי' לאשמעי' פלוגתא במותר דלא שייך אמדונא ואע"ג דאינו ניזונ' איכא למ"ד קדוש לאחר מיתה כשיירשנה ולכאורה יל"ד מ"ט נקט רש"י כאן דווקא לאחר מיתה כיון דהא פלוגת' בגמ' ואיכא למ"ד גם מחיים קדוש ועי' מהר"ש שכתב דבאינ' ניזונ' לכ"ע לא קדוש רק לאחר מיתה ועוד תירץ דהשתא קיימינ' אליבא דרב דס"ל רק לאחר מיתה קדוש ודבריו צ"ע דהא אדרבה כי מוקמינ' באינה ניזונית היינו אי לא ס"ל דרב דלרב מוקמינ' בניזונית ועי' רש"י ד"ה לעולם ועי' בחי' פנ"י שעמד ג"כ בדברי רש"י אלו ונ"ל דהנה השטמ"ק הקשה מאי קאמר סיפא אצטריכ' לי' אטו לא הוי יכול למתני סיפא בלא רישא אמנם לפימ"ש לעיל אות ג' דאע"ג דרש"י כתב במתני' הקדיש המותר ולא הקדיש מעש"י דזהו קאי דווקא אליבא דרב דס"ל דמותר תח' מ"כ משא"כ לר"ל דמותר תחת מזוני' כרב אדא באמת קאי סיפא דמתני' דמותר גם ארישא וא"כ כי מוקמי' למתני' באינ' ניזונ' הכי פירושא דמתני' דעכשיו לא ס"ל כרב המקדיש מעש"י והי' אינ' ניזונ' כלומר שאין לו נכסים כמ"ש רש"י והכוונה בזה הי' כך דוודאי אי ס"ל מזונו' תחת מעש"י א"כ עיקר התקנה היה לטובתה ומכיון שאין רוצה לזוכה אין לו שום שייכות למעש"י ולא אמרי' דנהוי האשה כבע"ח בעלמא ואם יש לו נכסים אחרים לגבות מהן ישארו מעשי' בקדושתן דאין נפרעי' מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין והני מעש"י כיון שהקדיש אותן הו"ל כמשועבדי' לגבוה. ועי' בס' אבני מלואים לא"ע סי' פ"א דזהו אינו דכל שאינו ניזוני' ממנו נפקע כח הבעל לגמרי ממעש"י. אמנם היינו דווקא כי ס"ל דר"ה וא"כ עיקר התקנה הי' לטובת האשה. משא"כ כי מוקמינן לה באינ' ניזוני' והיינו דלא כר"ה. ובפרט אי ס"ל גם כרב אדא דמ"כ תחת מעש"י א"כ עיקר התקנה לא הי' רק משום טובת האשה דהא המ"כ אין הכרח לה כ"כ וא"כ כיון שהי' לטובת הבעל אפי' אם אינו נותן לה מה שמגיע לה לא הוי האשה רק בע"ח בעלמא והוי מצי לגבות מנכסים אחרים אם יש לו והמעש"י ישארו הקדש לכך כ' רש"י דכי אמרי' באינ' ניזוני' ולא ס"ל הא דר"ה א"כ קשה לא תהי' האשה רק כבע"ח בעלמא ותגבה מנכסי' אחרים ולמה יפקע ההקדש ולכך כ' רש"י ד"ה בניזונ' שאין לו במה לזונה ולכך עושה ואוכלת שאינ' בדין שהי' תמות ברעב ומעש"י יהי' קודש. וא"כ מפרשי' למתני' הכי המקדיש מעש"י אשתו והוא אין לו במה לזונה הר"ז עושה ואוכלת: אמנם המותר כלומר מה שמותיר' ממזונותיה. והנה כ"ז שהי' בחיים ל"ש לקרותו שם מותר דאטו מי יודע כמה חיי ותצטרך עוד הרבה למזונותיה ורק לאחר מיתה דאז נקרא מותר שפיר קדוש לאחר מיתה. וא"כ כתב רש"י שפיר דהא אשמעי' מתני' דלא תימא דעיקר תקנת מזונו ומעש"י היה רק לטובתה וא"כ ממילא כי אין לו במה לזונה נפקע לגמרי כח הבעל ולא חל ההקדש כלל. וא"כ אפי' לאחר מיתה ג"כ אינו קדוש כיון שלא היה מקום להקדש לחול כלל. דזהו אינו דבאמת התקנ' הי' לטובת הבעל ג"כ והאשה הי' רק כבע"ח על מזונותיה ולכך שפיר קדוש המותר לאח"מ ועי' שטמ"ק ד"ה סיפא אצטריך לי' ועולים דברינו יפה לפי מה שהוכחנו שפיר דאפי' לרש"י דמפרש במתני' המותר היינו שלא הקדיש מעש"י היינו רק לסבר' רב דמותר תח' מ"כ אמנם אי לא ס"ל דמותר תח' מ"כ רק תחת מזונות והיינו דלא רק משום טובת האשה היתה התקנה באמת מפרשי' במתני' המותר מה שמותרת ממזונותיה היינו לאחר מיתה. ולאח"מ קדוש אע"ג שאינ' ניזונ' כמ"ש כיון דעיקר התקנ' לא לטובת האשה לבדה נתקנה א"כ אפי' אם אינ' ניזוני' לא הוי רק כבע"ח לגבו' ממעש"י הקנוי' לבעל. ולאחר מיתה שפיר חל ההקדש. רק הלשון מ"ש רש"י המותר דלא שייך אמזונות קשה קצת. ויש ליישבו ג"כ כלומר דמותר ל"ש אמזונות דאע"ג דאינ' ניזונ' מהבעל מ"מ חל ההקדש עליו דהי' אינ' רק כבע"ח לגבות ממעש"י הואיל ואין לו נכסי' אחרים כמ"ש רש"י ודו"ק: (ז) בתוס' ד"ה מתוך שיכול לכופה הקשו א"כ האיך אמרי' ברישא דעושה ואוכלת ותירצו דר"ל מוקי לה כרב אדא במעלה מזונות ואינו מעלה לה מע"כ וס"ל מ"כ תחת מעשה ידיה עי"ש: הנה מה שהוכרחו התוס' לומר דר"ל ס"ל כרב אדא עי' מהרש"א שכ' משום דכיון דס"ל לר"מ דמותר מחיים קדוש והיינו כרב אדא וא"כ ברישא דקתני עושה ואוכלת מוקי לה נמי כרב אדא והיינו דמ"כ תחת מעש"י וממילא כיון שאינו נותן לה מ"כ לכך עושה ואוכלת והמותר קדוש דהא נותן לה מזונות והא דלא מוקמי' דמעלה לה מ"כ ואינו מעלה לה מזונות ומזונו' תחת מעש"י עי' בהפלאה שכ' דהתוס' בזה לשיטתם כמ"ש בד"ה במעלה לה דאין רגילות שיעלה לה מ"כ ולא יעלה לה מזונות ועי' פנ"י שכתב דכיון דאינו נותן לה מזונות יכולה לעכב גם המותר דמשום מע"כ לא יזכה במותר ושלא לזונה עי' פנ"י ברש"י ד"ה סיפא אצטריכ' לי' שכתב כך. ולפימ"ש לעיל דעיקר הסברא אם יכולה לומר א"נ וא"ע או לא דתלי' אם עיקר התקנה דמעש"י לבעל היה רק בשביל טובת האשה או לא עי' מ"ש לעיל א"כ א"ש דברי התוס' דר"ל ס"ל כרב אדא דמע"י תחת מעש"י ממקומו הי' מוכרע כלומר מסבר' ר"ל עצמו דוודאי אי אמרי' דמזונות תחת מעש"י י"ל דעיקר תקנת מעש"י לבעל הי' לטובת האשה דהא א"א לה בלא מזונות וא"כ יכולה לומר א"נ וא"ע. אמנם ר"ל דס"ל דלא משו' טובת האשה תקנו מעש"י לבעל ואינו יכולה לומר א"נ וא"ע ע"כ משום דס"ל דמע"כ תחת מעש"י והמע' כסף אינו מוכרח לה כ"כ ואפ"ה תקנו עבור המע"כ מעש"י לבעל וע"כ דהי' לטובת הבעל וממילא אינ' יכולה לומר א"נ וא"ע וא"כ א"ש שכתבו התוס' דר"ל ס"ל כרב אדא דמ"כ תחת מעש"י ולכך במתני' דאינו נותן לה מע"כ עושה ואוכלת והמותר קדוש מיד כיון שנותן לה מזונות. והנה אע"ג שכתבנו לעיל בשם הפנ"י דכל היכא שאינו נותן לה מזונות יכולה לעכב המותר ג"כ כיון שאינ' ניזונ' ממני מ"מ בניזונ' אי אמרי' דהמותר תחת מזונות והמע"כ תחת מעש"י. כשאינו נותן לה מע"כ אע"ג דמעש"י יכולה לעכב בשביל המ"כ שאינו נותן לה מ"מ המותר אינו יכולה לעכב כיון שנותן לה המזונות מה שהי' תחת המותר ואשמעי' מתני' אליבא דר"ל דכיון דניזונ' המותר קדוש אע"ג שעיקר מעש"י שלה בשביל המע"כ שאינו נותן לה. ויש להעמיס קצת בלשון רש"י ג"כ במ"ש ד"ה סיפ' לאשמעי' פלוגת' במותר דלא שייך אמזונות כלומר דלא אמרי' כמו באינ' ניזונ' למאן דס"ל דמותר תחת מע"כ יכולה לעכב גם המותר כיון שאינו ניתן לה מזונות. אמנם במותר אע"ג שאינו נותן לה המע"כ מה שמגיע לה בשביל עיקר מעש"י לר"ל. והמעש"י הן שלה כדקתני מתני' להדי' הר"ז עושה ואוכלת מ"מ המותר אינ' יכולה לעכב בשביל זה כיון שניזונו' ממנו וז"ש דלא שייך אמזונות כלומר כיון שאין לה תביע' מזונות ממנו דהא ניזונ' בשביל המותר. שפיר קדוש המותר