תבואות השדה חלק ב פט

מ"מ לא אלים ק"פ לבטל קה"ג ולכך במכר הבן בנכסי אביו ולא מת הבן בחיי אביו שפיר מהני המכירה במס' ב"ב קל"ו. וכה"ג כתבו נמי התוס' מס' ב"ב נ' ע"א ד"ה קסבר לענין הא דאמרי' דעבדי מלוג אין יוצאין בשן ועין לאיש דלא ליבטל ק"פ דבעל את קנין הגוף של האשה עיי"ש. עוד מצינו שם בד"ה קנין פירות סברא לחלק היכא דהקנין פירות בא מכח שיש לו בו קה"ג כמו בעל שאוכל פירות נכסי אשתו דלא אלים כולו האי. כלומר וגבי מוכר עבדו ע"מ שישמשני שלשים יום דנשאר לו הקנין פירות ממעיקרא ולא ממי שהגוף שלו עכשיו וכן בכותב נכסיו לבנו דקנין פירות נשאר לו ממעיקרא עדיף הק"פ. עוד כתבו שם דהיכא דאינו אוכל פירות רק מדרבנן לא אמרי' כקה"ג. וכבר כתבנו בזה לעיל באות י"א בישוב קושי' המהר"ם ברבי ממס' ב"מ צ' עי"ש ועד"ז יש לתרץ קושי' התוס' כאן ד"ה לא שהקשו דהכא מסקי' דלר"י ק"פ כקה"ג דמי ובמס' ב"ק ס"ל גבי דין יום או יומים דראשון אינו בדין יום או יומים אלמא דק"פ לאו כקה"ג דמי ולכך כתבו התוס' דחוי' בעלמא הי' ועי' בתוס' מס' ב"ב נ' ע"ב בתוס' שם ועפ"י דברינו לעיל א"ש בס"ד דוודאי בלוקח שדה מאביו שאפשר שלעולם לא יפסיק הקנין שיש לו עכשיו שיבא לו בירוש' שפיר אמרי' כקה"ג דמי משא"כ במוכר עבדו שלאחר כלות הל' יום ידעינן בבירור שיצא מתחת ידו שפיר ס"ל לר' יהודא דק"פ שיש לו לראשון לא הוי כקה"ג ואינו בדין יום או יומים. ועי' בתוס' מס' גיטין כ"ה ע"ב ד"ה ר' יהודא מ"ש בשם רבינו יצחק דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמא. ועי' ברמב"ם סוף פ"ב מהל' רוצח ושמירת נפש נמי משמע דס"ל דביום או יומים הכל תלוי בתחתיו וכספו ולכך פסק שם דשניהם ישלם בדין יום או יומים ודו"ק: (כג) בתוס' ד"ה טבל וחולין הקשו לפרש"י דס"ל שם שאין לך כל חטה וחטה שאין חציה טבל וחצי' חולין א"כ מה קאמר ר' יוסף דלא משכחת דמייתי בכורים הא אפי' למ"ד אין ברירה יש לו בוודאי החצי בו או עכ"פ חלק דמחייב בבכורים והמותר מצי מקדיש לי' ועי' במהר"ש שכ' ליישב כיון, דמ"מ צריך להחזיר כל השדה לא קרינן בי' מן האדמה אשר נתת לי ועי' בשא"ר סי' צ' מ"ש בדברי תוס' אלו ולכאורה הי' מקום ליישב פרש"י דמשו"ה לא מצי מייתי בכורים דבאמת כל פרי ופרי שגדל בקרקע הוי חציו שלו וחציו של אחיו וכיון דאין לו פרי שלם לא מצי מייתי בכורים אמנם לקמן בסוף הסוגיא פרש"י ד"ה לקוחות הן דאין ברירה והוי כמו שהחליפו חלקיהם נראה מזה דרש"י מודה שם לדברי התוס' דכאן דאפש"ל שחלק של שותפו הגיע לו וחלקו לאחיו ואפשר דמשום קושי' התוס' חזר בו רש"י מפירושו לעיל. או די"ל דדווקא היכא ששניהם קונות איזה דבר שפי' י"ל שהשותפות חל בכל חלק וחלק. משא"כ בירוש' אע"ג דאין ברירה לידע אי הוא חלקו או לא מ"מ ל"ש לומר שבכל חלק וחלק שייכי' אהדדי כיון דמדרך הי' לחלוק ירושת'. משא"כ הכא בישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות ולא נחתי אדעת' לחלוק דהכא משמע לישנא שעדיין הם בשותפות' שפיר אמרי' דבכל חטה וחטה שניהם שייכי' אהדדי דכל חטה יונק משניהם בשוה משא"כ באחים שחלקו כיון שחלקו לא אמרי' דשייכים אהדדי לגמרי רק דאינו מבורר אם זהו חלקו המגיע לו. זה הנ"ל ליישב דעת רש"י שלא יהיו נראי' כסותרי' דבריו דכאן גבי אחי' שחלקו כתב להדי' כדעת התוס' שכ' והוי כמו החליפו חלקיהם משמע שהדבר ספק אולי הגיע לידו חלקו של אחיו לגמרי וצ"ל כמ"ש דכיון דכבר נחתי לחלוק' הוי כנסתלקו זה מזה ולא שייכי אהדדי רק כיון דאין ברירה לא ידעינן איזהו חלקו המגיע לו ודו"ק היטב: (כד) שיטת התוס' בסוגי' ד"ה אי לאו דלא קיי"ל כר"ל דק"פ לאו כקה"ג דמי רק בכותב נכסיו לבנו משום דאבא לגבי ברי' אחולי אחיל כדאמרי' מס' ב"ב קל"ו ע"ב. אמנם דעת הר"מ בכל מקום כר"ל דק"פ לאו כקה"ג. ועי' בש"ע חו"מ סי' רנ"ו סעיף ה' לענין הכותב נכסיו לבנו ובסי' שמ"ו סעיף ט' לענין שאילה בבעלים ובשניהם פסק דק"פ לאו כקה"ג. ועי' בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קי"ו נראה שמסופק אי הל' כשיטת התוס' דבכ"מ קיי"ל כר"י דכקה"ג דמי רק בכותב נכסיו לבנו קיי"ל דלאו כקה"ג דמי או כשאר פוסקים דבכ"מ קיי"ל לאו כקה"ג דמי. ועי' במל"מ פ"ד מהל' מלוה הלכה י"ד בד"ה ודע דלא אמרי' לאו כקה"ג דמי רק היכא שהפירות הי' רק לשעה כמו המוכר שדהו לפירו' ובתשלום הזמן יחזורו לבעלים אבל כל שאכיל' פירות הי' שלו לעולם רק שהקרן מוכרח להיות נשאר קיים כמו לענין מעות שהוקדש ליתן לענים הריוח כיון שהפירות שלהם לעולם לכ"ע ס"ל כקה"ג דמי והובא ג"כ בס' יד מלאכי כללי הדינים סי' תקמ"ז. ואין להקשות א"כ באחי' שחלקו אמאי חשבי' לק"פ הא גם שם לא יפסיק לעולם האכילת פירות דזהו אינו דהא מ"מ שדה זו לא ישאר אצלו לעולם. דהא צריך להחליף החלקים וממילא א"ש לדידן דישאר בקרקע שלו אע"פ שהי' ספק אם הי' שלו ואין לו רק אכילת פירות מ"מ כיון דלעולם אוכל הפירות אע"ג שאפשר שאין הגוף שלו כיון דאין ברירה בכה"ג ק"פ נמי חשיב כקה"ג עפ"י סברת המל"מ הנ"ל ולפי"ז צ"ל דלר' יוחנן צריכי' להחליף החלקים לגמרי דאלא"ה פשיט' דהוי כקה"ג לכ"ע כיון שאוכל הפירות תמיד ולעולם ולא הוי אמר ר' יוסף אי לאו דאמר ר"י כיון דכ"ע מודי בכה"ג. ועי' עוד בס' ברוך טעם שהאריך בכמה אנפין לתרץ איך משכחת דמייתי בכורים לדידן ואין להאריך ודו"ק. ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהדור' תליתאי ח"ב סי' קנ"א מ"ש בזה ושם הביא ג"כ כמ"ש בס' מנחת חינוך ובס' ברוך טעם דאם יש להם רשות גבי אחי' שחלקו לחפור בגוף הקרקע חיש' לי' שפיר קה"ג וכבר הבאתי מזה לעיל באות ג' ודו"ק: (כה) ובדין עבדי מלוג אי יוצאי' בשן ועי' לאיש כבר הבאתי לעיל באות כ"ב דברי התוס' מס' ב"ב נ' ע"א ד"ה קסבר דאפי' למאן דס"ל ק"פ כקה"ג דמי אין יוצאי' בשן ועין לאיש דלא חשיב ק"פ דבעל להפקיע קה"ג של האשה ועי' בר"מ פ"ה מהל' עבדי' הלכה ט"ז שפסק נמי דאין יוצאי' לא לאיש ולא לאשה. והא דאינו יוצאי' לאשה אע"ג דק"פ דבעל לא חשיב כקה"ג וא"כ הו"ל לומר דיוצאים לאשה מ"מ בזהו אפשר לומר דאלמוה רבנן לשיעבוד' דבעל ע"ש במל"מ. ובש"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ל"ח פסק נמי דעבדי מלוג אין יוצאי' בשן ועין לא לאיש ולא לאשה ע"ש. ואפשר עוד לומר כיון דמה שהעבד יוצא בראשי אברים הי' קנס לכך אמרי' כל היכא שאינ' מיוחדי' לאחד אינו יוצא כלל דכל קנס הי' חידוש ואמרי' אולי לא חדשה התורה רק היכא שיש לו בו קה"ג וק"פ וא"כ בעבדי מלוג שאין לאיש ולא לאשה ק"פ וקה"ג דאיש יש לו ק"פ והאשה קה"ג אינו יוצא אפי' לאחד מהם ודו"ק: בס"ד סימני סוגיא דק"פ יום ד' י"ד אייר פסח שני תרמ"ח לפ"ק: