תבואות השדה חלק ב פז

ומעכב. ומתורץ מה שהקשינו אות א' אות ב' אות ג' ודו"ק: (טו) והנה החילוק אם אמרי' דכחו וזכותו של הלוקח נפקע שלא יהי' אצלו כקה"ג מצד צוי התורה או מצד דעת המוכר שמעכבו הי' גבי יורשי' שג"כ הם כלקוחות משום דאין בריר' והנה אי הו"א דע"י שצותה התורה שלא לקיים השדה אצלו ביובל משו"ה לא הוי כקה"ג א"כ גבי יורשי' נמי אע"ג שהם אינם כלקוחות מצד בעל הקרקע שהיה תחלה שלו דהיינו מורישם רק מצד עצמה ג"כ לא נחשב כקה"ג כיון דמ"מ שייך אצלם מצוות יובל שלא ישאר לעולם אצלם דלמא לא הגיע לכל אחד חלק שלו. ומצות היובל מפקיע כח וזכות של הלוקח דלא הוי כקה"ג משא"כ אי נימא דבאמת מצד מצות התורה לא היה נפקע כח וזכות של הלוקח שלא יהי' נחשב כקה"ג רק דדעת המוכר מעכב דמשו"ה מחלקי' בין יובל ראשון ליובל שני א"כ ה"ד בלוקח דעלמא שפי' לא נקרא קה"ג כיון שהמוכר מעכב על ידו ורוצה להוציא את שלו. משא"כ ביורשים שאין כאן מי שיבקש להוציא את שלהם שכל אחד מסופק אם הי' חלקו או לח מ"מ אין כאן מי שיעכב וליטול את שלהם א"כ אפי' אי אמרי' דמשום מצו' יובל נתבטלה חלוקתם וצריכים להחליף החלקי' מ"מ לא נתבטל כחם וזכותם שלא יהי' נחשב כקה"ג דהא מה שמקיימים מצות יובל ומחליפין היינו אפי' אי נימא כדעת הסוברים דצריך להחליף חלקיהם ביובל] מ"מ הי' רק לקיים מצות התורה מ"מ אין זה מעכב כלל להיות נפקע כחם וזכותם ושפיר קרי לי' קה"ג ומותרים להביא בכורי' דמה שצריכים לקיים מצות התורה ביובל אין זה מעכב שלא יהי' נחשב הקרקע כקה"ג. רק היכא שצריך להחזיר מצד דעת המוכר ג"כ אז שפי' לא חשיב קה"ג ודוק היטב להבין החילוק בין לוקח דעלמא דלא הוי כקה"ג ובין לוקח ע"י יורשי' דהיינו היורשי' שנקראו ג"כ לקוחות דחשיב שפי' קה"ג ודו"ק: (טז) והנה מדס"ל לר' יוסף אליבא דר' יוחנן דאי לאו דכקה"ג דמי לא משכחת דמייתי בכורים ע"כ ס"ל דאפי' גבי יורשים נמי לא הוי כקה"ג והיינו משום שס"ל דמצות התורה גריד' הי' מפקיע כח הלוקחים ולא תלוי כלל מצד דעת המוכר כדבעינן למימר לקמן בס"ד א"כ אין חילוק כלל בין יובל ראשון ליובל שני כיון דמצד מצות היובל גר ד' שציוה התורה להחזיר השדות אמרי' דלא נחשב כקה"ג לגבי הלוקחים א"כ אין נ"מ כלל בדעת המוכר אי סמכ' דעתו או לא דמצות יובל אינה תלויה בדעת המוכר וא"כ בוודאי ר' יוסף ל"ל חילוק' דר' חסדא בין יובל ראשון ליובל שני. וא"כ מתורץ מ"ש באות ד' מה קאמר ר' יוסף דלא משכחת דמייתי בכורים הא שפי' משכחת כר"ח ביובל ראשון ולפימ"ש א"ש דלסברת ר' יוסף דגם גבי יורשי' אע"ג שאין כאן דעת המוכר שמעכב' מ"מ לא נקרא קה"ג דכל שצריכי' להחזיר השדות ולהחליף חלקם מצד מצות התורה אין כאן קה"ג כלל וכיון דלא תלוי בדעת המוכר א"כ אין חילוק בין יובל ראשון ליובל שני ושפיר קאמר דלא משכחת דמייתי בכורים אי לאו דס"ל ק"פ כקה"ג דמי: (יז) ומעתה הבא נבא לבאר מנ"ל לר' יוסף באמת דאין נ"מ בדעת המוכר כלל ושאין לחלק בין יובל ראשון ליובל שני ולומר דמשום מצוות התורה גרידא נפקע כחו של הלוקחים שלא יהי' קה"ג כלל וממילא דאמרי' אפי' גבי יורשי' נמי דלא הוי כקה"ג מצד מצוות התורה ומנ"ל הא ונראה דע"כ לא אפש"ל דאע"ג שצוותה התורה להחזיר ביובל מ"מ אם לא היה מחזיר לא היה בידו כגזולה רק משום דעת המוכר כמ"ש לעיל היינו דווקא אי אמרי' אע"מ וא"כ אע"ג שעבר על צווי התורה מ"מ לולא שהמוכר מעכב עליו הו"א דנענש על ביטול המצוה ומ"מ הוי אצלו כקה"ג וממילא גבי יורש' ג"כ נחשב כקה"ג כמ"ש ודו"ק היטב משא"כ למאן דס"ל אעל"מ א"כ ממילא כיון שצותה התורה שלא לעכב אצלו השדה ביובל. ואם ירצה לעבור ולעכב לא יהנו מעשיו כלל א"כ לא חשיב קה"ג כלל כל שרמי' עליו לקיים מצוות יובל ואין חילוק בין לוקח דעלמא ובין יורשי' דהוי כלקוחות כיון דמצוות התורה רמי' עליהם עכ"פ ממילא לא חשי' כקה"ג ודו"ק: (יח) וממילא מתורץ קושי' הראשונים שהבאתי לעי' בסידור הקושיות אות ז' דהנה בס' מלא הרועי' כתב להוכיח ממס' יבמות כ"א ע"א גבי ביא' אלמנה בכה"ג דר' יוחנן ס"ל אעל"מ וא"כ כל דאיכא מצוות יובל אפי' שאין דעת המוכר מעכב לא נחשב כקה"ג דמצד מצוות התורה גרידא ג"כ נפקע כח וזכות הלוקח וא"כ שפי' קאמר ר' יוסף לר' יוחנן אי לאו דכקה"ג דמי לא משכחת דמייתי בכורים. אמנם הר"מ דס"ל כאביי דא"ע מהני כמ"ש הלח"מ פ"ו מהלכ' בכורים הלכה ה' עי"ש. וא"כ שפי' יש לחלק דע"כ לא חשי' כקה"ג אצל הלוקח רק היכא שהמוכר ג"כ מעכב עליו. דמה"ט באמת מחלק בין יובל ראשון ליובל שני משא"כ היכא שאין דעת המוכר מעכב' כמו ביורשי' אע"ג דרמי' עליהם מצוות התורה מ"מ אפי' אי לא היו מקיימים מצוות התורה לא היה נחשב כגזל אצלם (לא מצד דספק גזל לא אסר' התורה כמ"ש בס' ים התלמוד למס' ב"ק פ"ט בסוגי' דתקנת אוש') משום דהתורה רק מצות יובל רמי' עליהו ולא להפקיע זכות הלוקח רק היכא שהמוכר מעכב ממילא נפקע זכות הלוקח וא"כ גבי יורשי' דל"ש שהמוכר מעכב שפי' חשי' לי' כקה"ג אעפ"י שצריכים לקיים מצוות יובל. דמצוות יובל אינו מעכב מלהיות נקרא שם בעלי' על הקרקע שלא יהי' נחשב כקה"ג ושפיר מייתי בכורים ואינו דומה למוכר שדה בזמן שהיובל נוהג דשם המוכר מעכב ג"כ ע"י מצוות התורה וממילא לא הוי כקה"ג משא"כ גבי לקוחי' ע"י ירוש' דאין המוכר מעכב רק משום מצוות התורה שפי' חשיב כקה"ג כמ"ש ודו"ק היטב כי הי' סברא עמוקה בס"ד. ומתורץ כל מה שהקשינו באות א' ב' ג' ד' ז' דוק ותשכח: (יט) ומעתה צריכין לבאר בס"ד ולתרץ מה שהקשינו באות ה' ו' ונראה דהני ב' קושיות חדא מתורצת בחבירתה. ע"י מה שכבר הערנו לעי' באות ה' מ"ט בקונה שני אילנות אמרי' דמספיקא מבי' ואינו קורא הא כיון דבאמת עפ"י דינא קיי"ל לפשיטות דאין לו קרקע להלוקח שני אילנות עיין בר"מ פכ"ד מהלכ' מכירה הלכה י' א"כ מה בכך דהוי ספיקא מ"מ הרי אנו מוציאי' הקרקע מתחת ידו וממילא לא מחיי' כלל אפי' בהבאת בכורים ולמה אמרינן מבי' ואינו קורא אמנם אי הו"א דמה שהיובל מוציא מצד מצוות התורה בזה לא נפקע קה"ג כמ"ש א"ש דמצינן למימר דהך מתני' דהקונה שני אילנות מיירי באמת בזמן שהיובל נוהג. וא"כ שפיר אמרי' דמספיק' מביא בכורים ול"ל הרי סוף סוף נוציא מתחת ידו השדה וא"כ למה יביא. דיש לומר אולי ישאר בידו עד היובל שלא יתייבשו אילנות עד זמן ההוא ואז לא יהי' נראה שמוציא ממנו הקרקע מחמת שלא קנה כלל רק מצד מצוות יובל ומצוות יובל אינ' מעכב' הבאת בכורי' כמ"ש וא"כ ממילא חיי' בהבא' ומתוך כך הי' ס"ל להמקשן דמתני' דשתי אילנות וודאי מיירי בזמן שהיובל נוהג דמשו"ה מחיי' בהבא' מספק דאע"ג דיוציא הקרקע מתחת ידו מ"מ לא יהי' ניכר שמשום דלא קנה קרקע כלל מוציאי' ממנו רק משום