תבואות השדה חלק ב פה

קדושת ישראל שכתב ג"כ הכי. והנה פשיטא הא דאמרינן שמביא בכורים מנכסי אשתו היינו שזכתה לו השדה ג"כ לפירות דאי הפירות בלחודיהו לא חייב בבכורים ומ"ש התוס' ד"ה ולביתך דרק נשים שנותנים פירות לבעליהם היינו נמי עם השדה. דאלא"ה לא הוי מקשה ר"ל לר"י בלישנא דאיכא דאמרי התם הי' דכתיב ולביתך אבל בעלמא לא דלמא אתי קרא גבי בכורים לחייב אפי' בפירות לחוד'. וע"כ דבפירות לחוד' אין שום הו"א. וראיתי בירושלמי פ"א דמס' בכורים הלכה ה' שכתב שם דר"ל מוקי ברייתא דלביתך כשמתה אשתו דווקא. והנה התוס' ד"ה מתה הקשו לימא ר"י אנא דאמרי כתנא דולביתך דממנ"פ פליג וי"ל דאיכא לאוקמי במתה. וראיתי בס' ט"ג שכתב שתירוץ התוס' הי' דחוק ובמח"כ לא ראה דברי הירושלמי שכ' כן להדי' אליבא דר"ל דמוקי לברייתא דולביתך במתה. והנה המהר"ש הקשה על תירוץ התוס' א"כ מאי פריך ר"י לר"ל בל"ק מקרא דולביתך דלמא התם מיירי במתה דווקא ולכאורה י"ל כיון דר"ל ס"ל ירושת הבעל דרבנן א"כ א"א לאוקמי' במתה דקרא מיירי בהכי ועי' במפרש שם בירושלמי שפיר' דאי ירושת הבעל דאורי' לא אצטריך קרא ולכאורה ג"כ קשה אי ירושת הבעל דרבנן א"כ מה"ת אין לו לאחר מיתתה כלום. ואולי י"ל כמו דמיירי לענין פירות שזכתה לו האשה פירות נכסיה ה"נ מיירי שזכתה לו הנכסים גם לאחר מיתה ואשמעי' דהוי לקיחה והבאה כאחד אע"ג דמתה. אבל אי ירושת הבעל דאורי' לא אצטריך קרא לאשמועינן כלל. ובאמת י"ל דגמר' דהכא אזיל בשיטת הירושלמי דר"ל מוקי לה במתה וסמך אהך תנא דנקט להדא מתה ולכך הקשה מעיקרא ג"כ לר"י התם הי' דכתיב ולביתך. אמנם מדברי הר"מ פ"ד מבכורים הלכה ו' דנקט אעפ"י שמתה משמע דה"ה אם לא מתה אע"ג דס"ל כר"ל וכבר הקשה בזה בס' בה"ז עי' בחי' פנ"י. משמע דס"ל דלמסקנת ר"א נמי מודה דלענין בכורי אשתו מביא אעפ"י שאין לו קנין הגוף. ועי' בס' טוב גיטין שהעיר בזה למאן דס"ל דזכי' מדרבנן מהני לד"ת א"כ אמאי ס"ל לתנא דברייתא דמתה מביא בכורים כיון דקיי"ל ירושת הבעל דרבנן ולכאורה י"ל כיון שמחזיק בקרקע ויושב בה כשלו לכ"ע מהני כמו מה"ת. ואין להאריך בזה יותר: (י) בתוס' ד"ה מתה הקשה המהרש"א אכתי מצי ר' יוחנן לשנויי אנא דס"ל כר"מ דס"ל ע"כ ק"פ כקה"ג גבי לוקח שדה מאביו ומת אביו. ואח"כ הקדושה. ונ"ל לתרץ קושי' המהרש"א ומקודם נתרץ מה שהקשה בס' מהר"ם ברבי לחידושיו למס' גיטין על דברי התוס' מס' יבמות ל"ו ע"ב ד"ה קנין פירות וכן במס' ב"ב קל"ו ע"ב ד"ה לא קנה לר' יוחנן דס"ל ק"פ כקה"ג דמי אמאי הוצרכ' לתקנת אושה שאין לאשה למכור בנכסים. ותירצו כיון דאין לו פירות רק מתקנת' דרבנן לא הוי כקה"ג ממש והקשה הגאון הנ"ל הא במס' ב"מ צ"ו ע"א אמרי' להדיא דלר"י דס"ל כקה"ג דמי הוי בעל בנכסי אשתו כבעלי' ממש לענין שאילה בבעלי' עי"ש הרי דאפי' שאין לו פירות רק מדרבנן נמי אמרי' דהוי כקה"ג והניח בצע"ג. ונראה לתרץ דסברת התוס' שכתבו דכיון דלא קנה הפירות רק מדרבנן לא הוי כקה"ג ממש. אע"ג דלכאורה מסתבר כיון דזכי עכ"פ מדרבנן להוי כמו מה"ת כאשר דעת הרבה פוסקים כך. אמנם י"ל דקודם תקנת אוש' כיון דלא הפקיעו החכמים הנכסים מרשותה לגמרי שהרי בידיה למכור הנכסים לגמרי. ל"ש לומר הפקר ב"ד הפקר א"כ אע"ג שזכ' מדרבנן בפירות מ"מ לא הוי כשלו ממש כיון שהנכסים מ"מ עדיין ברשות' ג"כ ולא הפקיעו מרשותה לגמרי. ועי' בתוס' יבמות פ"ט ע"ב ד"ה שהפקר שכתבו להדי' דכל היכא דלא הפקיעו מרשותו ל"ש לומר הפקר ב"ד והובא גם בס' טוב גיטין כאן בסוגי' בתוס' ד"ה מתה. ולפי"ז מתורץ קושי' המהר"ם ברבי דוודאי התוס' שהקשו למ"ל תקנת אוש' כלל לר"י תירצו שפיר דאי לא הוי תקנת אוש' אע"ג שזכה בפירות מדרבנן לא הוי כקה"ג כיון שהנכסים עדיין ברשות'. משא"כ בגמ' דמס' ב"מ גבי שאילה בבעלים דמיירי לאחר שכבר היתה תקנת אושה שפיר אמרי' דלר"י דכקה"ג דמי הו"ל כבעלים ממש לענין שאילה בבעלים ול"ל כיון דלא זכה בפירות רק מדרבנן לא הו"ל כקה"ג דכיון שכבר היתה תקנת אושה והפקיעו החכמים הנכסים מכחה שלא תוכל למכרם ממילא הו"ל כשל בעל ממש אע"ג דעכשיו לא קנה רק הפירות מדרבנן הו"ל כשלו ממש מכח הפקר ב"ד דהא הנכסים ג"כ הפקיעו מכחה לאחר תקנת אושה ודו"ק: (יא) ועוד יש לתרץ באופן אחר דע"כ לא אמרי' ק"פ לאו כקה"ג דמי הי' דווקא כמו במוכר שדהו לפירות דוודאי לא ישאר לו שום זכות בקנין גוף הנכסים וזה שנשאר לו הגוף תחזור לו הגוף בוודאי אמרי' דקה"ג אלים. משא"כ בגוונא שיש לו הפירות. ויש לו איזה צד קנין גם בגוף כמו בעל בנכסי אשתו או בן בנכסי אביו שאפשר שלא יפסיק לעולם קנינו דעד שיכלה זמן קנינו לפירות יבא כל הגוף לידו לגמרי. בכה"ג אלים טפי אותו שיש לו עכשיו קנין פירות וגם צד קנין להגוף. ממי שאין לו עכשיו הפירות כלל ואפשר שגם הגוף לא יגיע לידו לעולם. וא"כ א"ש דברי התוס' דוודאי קודם תקנת אושה שלא היה להבעל רק קנין הפירות מדרבנן ולא היה לו שום צד קנין בהגוף ג"כ. בוודאי אמרי' כיון דהקנין פירות ריעא כ"כ שאינו רק מדרבנן וגם בהגוף אין לו שום צד קנין לא הוי כקה"ג אפי' לר"י. ולא דמי למוכר שדהו לפירות דהתם קנה הפירות מה"ת. משא"כ במס' ב"מ לענין שאילה בבעלים דמיירי לאחר שכבר נתקנה תקנת אושה א"כ אלים טפי קנין פירות של הבעל כיון דיש לו גם בגוף צד קנין אם תמות אשתו שפיר הוי כקה"ג אע"ג דלא קנה רק מדרבנן מ"מ הא יש לו גם בגוף צד קנין וכל שיש לו צד קנין בגוף ממש דהיינו לאחר תקנת אושה אין חילוק אי הוי מה"ת או מדרבנן ודו"ק היטב ועי' לקמן בדברינו באות כ"ב מ"ש. וא"כ מתורץ קושי' המהרש"א ג"כ דוודאי בגמ' קאמר לימא כתנאי להקשות על ר' יוחנן מר' יהודא ור"ש דמה בלוקח שדה מאביו שיש לו גם בגוף צד קנין דהא אפשר שלעולם לא יצא הקרקע מתחת רשותו עוד. והאב אין לו עכשיו כלום רק הגוף וא"כ היה מהראוי לומר כיון שלהבן יש לו קנין פירות לגמרי. וגם אפשר שישאר בידו הגוף ג"כ ואפ"ה ס"ל לר"י ור"ש לאו כקה"ג דמי מכ"ש במוכר שדהו לפירות שאין לו שום צד קנין בהגוף וסוף זמן אכילת הפירות וודאי יצא הגוף מתחת ידו מכ"ש דס"ל דלאו כקה"ג דמי. וא"כ ל"ק קושי' מהרש"א דר' יוחנן מצי לומר אנא כר"מ ס"ל דמ"מ יש לדחות דע"כ לא ס"ל לר"מ כקה"ג דמי רק בבן שלקח שדה מאביו דהא אפשר שישאר הקרקע ברשותו לעולם משא"כ במוכר שדהו לפירות דסוף סוף יפסיק זמן אכילת הפירות ויצא השדה מתחת ידו. או בזמן שהיובל נוהג דג"כ יצא מרשותו בכה"ג מנ"ל דס"ל לר"מ ג"כ כקה"ג דמי. והנה מ"ש דק"פ כי האי שיש לו איזה צד קנין גם בגוף אלים טפי. אע"ג דלר"ל אפשר דאפי' בכה"ג ס"ל דלאו כקה"ג דמי. מ"מ הא וודאי אפש"ל דמאן דס"ל כקה"ג דמי בכה"ג היינו היכא שאפשר שישאר בידו לעולם לפירות. מ"מ במקום דלא ישאר בידו לעולם בוודאי. ס"ל דלאו כקה"ג דמי והי' סברא נכונה בס"ד ומתורץ היטב קושי' המהרש"א ודו"ק: