תבואות השדה חלק ב פד

למימר דיש לו בה חזקת מרא קמא כיון שמה שקנאה לפירות הו"ל כקה"ג משא"כ לדידן דלאו כקה"ג דמי א"כ לית ליה חזקת מרא קמא והיינו צריכין לומר שמחליפות חלקיהם באמת אחר היובל כיון דאין בריר' וא"כ הדק"ל איך משכחת לדידן דל"ל בריר' וס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמייתי בכורים וקרי עי' היטב בס' ברוך טעם בריש הסוגי' ד"ה אמנם: (ה) אולם ליישב דברי הפנ"י נ"ל כיון דעכ"פ היה מוחזק בקרקע לפירותיה עד עכשיו מוקמי' לי' בידו כמה שהיתה עד עכשיו שישאר בידו כמעיקרא דאפי' אי ס"ל לאו כקה"ג דמי מ"מ יש לו שיעבוד על הקרקע לינוקת הפירות דמשו"ה מחייב מה"ת בהבאת בכורים אפי' לר"ן לפרשב"ם שהבאתי למעלה. והנה כפי הנראה מדברי הפנ"י ושאר אחרונים שתירצו לקושי' הנ"ל דמשום דנשאר בקרקע שפי' מביא בכורים אע"ג דאין בריר' מ"מ כיון דמספיקא נשאר בחזקתו צריך להביא בכורים. ויש להביא ראי' לזה ממס' ב"ב פ"א ע"ב דאמרי' שם לרבנן בשני אילנות אמאי מביא בכורים כיון דאינו קורא ותירץ שם בגמ' דרבנן ספוקי מספקא להו אי יש לו קרקע או אין לו ולכך חייב להביא וכ' רשב"ם בד"ה מספקא והאי דאמרי לח קנה קרקע משום דיד המוכר על העליונה ומספיק' לא מפקינן מיני' עכ"ל והנה א"כ הא דהמוכר נשאר אח"כ בקרקעו לכשיבשו האילנות הי' ג"כ רק חזקת מרא קמא שהי' לו בקרקע זו וכי נימא דאם נטע המוכר אח"כ אילנות באותו הקרקע שא"צ להביא בכורים ולקרות כיון דרק מספיקא הי' מוחזק בו זה וודאי לא מצינו בשום מקום. וא"כ ה"נ כיון דכל אחד נשאר בקרקע שלו וא"צ להחליף חלקו בשל אחיו שפיר מביא בכורים אע"ג דהא דנשאר בחלקו הי' רק משום דמספק נשאר בחזקתו. הגם דלכאורה יש להקשות אמאי הלוקח צריך להביא כלל מספיקא דלמא יש לו קרקע הא כיון דלדינ' קיי"ל דלא ישאר לו הקרקע דהמוכר ישאר בחזקתו הראשונ' א"כ אמאי לא נימא הרי עכ"פ אין לו קרקע ומאי נ"מ לן אי מספיק' או דבוודאי אין לו הרי מ"מ עכ"פ אין לו קרקע ואמאי חייב בהבאת בכורים. ואולי י"ל דתלי' בהא דאי אמרי' דחזקה הי' מתורת וודאי א"כ הא דהמוכר נשאר בקרקע מכח חזקת מרא קמא הוי כוודאי של המוכר ולא היה הלוקח מחייב כלל בהבא' בכורים משא"כ אי חשבינן לחזקה רק כספיקא א"כ הא דהמוכר נשאר בקרקע שלו הי' רק משום דמספיק' לא מפקינן מיני' כמ"ש הרשב"ם וממילא לענין חיוב מצוות בכורים שפיר חייב להביא ודו"ק: (ו) וראיתי בס' ים התלמוד במס' ב"ק בסוגיא דתקנ' אושה פ"ח ע"ב שכ' ג"כ כה"ג דלענין להוציא החלקים מהאחי' א"כ ביובל דמספק נשאר בחזקתו רק לענין מצות יובל שלא יעבור בלאו צריך להחזיר אבל החלוק' הראשונה לא נתבטלה ולכך שפיר מייתי בכורים לדידן רק לר"י דס"ל דאין ברירה בוודאי א"כ צריכין להחליף החלקים שפיר אמר ר' יוסף אי לאו דס"ל ק"פ כקה"ג לא משכחת דמייתי בכורים והי' ג"כ ממש ע"ד שכ' הפנ"י כאן בחידושיו ועוד האריך שם ג"כ דאי היה מותר לשנות צורת הקרקע הוי כשלו. וראיתי בס' ברוך טעם שכתב דהא דאסור לשנות הקרקע כמ"ש בירושלמי הי' רק מטעם מ"ע דושב לאחוזתו כמ"ש שם להדי' וא"כ באחי' שחלקו דהי' רק ספיקא שמא לא זכה כל אחד בחלקו א"כ מותרי' לשנות צורת הקרקע דאפי' אי אמרי ספיקא דאורייתא מה"ת לחומר' הי' רק בספק ל"ת משא"כ בספק מ"ע לא אמרי' ספיקא לחומרא ומותר מה"ת לשנות צורת הקרקע ושפיר מייתי בכורים. רק לר"י דס"ל אין בריר' בוודאי א"כ אסור לשנות צורת הקרקע דהוי וודאי כאינו שלו ולכך מוכרח לומר ק"פ כקה"ג דמי: (ז) והנה כל אלו גדולי האחרונים כתבו אי ס"ל דלר' יוחנן באמת בטלה החלוק' לגמרי ביובל. אמנם לפימ"ש רש"י מס' גיטין כ"ה ע"א ד"ה וחוזר ביובל לתחלתו משום מצוות יובל והדר שקלי' כדמעיקר' ע"ש הרי דגם לר' יוחנן נשאר כל אחד בקרקע שלו וא"כ צ"ל ע"כ דס"ל לרב יוסף דאע"ג דכל אחד ישאר בקרקע שלו מ"מ כיון דהי' רק מספיקא מוקמינן בחזקתו לא מצי לקרות מן האדמה אשר נתת לי א"כ זזדו כל אלו התירוצים אמאי לדידן משכחת דמייתי בכורים אע"ג דס"ל לאו כקה"ג דמי ול"ל כמ"ש האחרונים כיון דמ"מ נשאר בקרקע שלו שפיר מצי קרי כיון דר' יוחנן נמי הכי ס"ל דנשאר בקרקע שלו וצ"ל כיון דמ"מ הי' רק מספיקא בעלמא אינו יכול לקרות. ואפשר דמה"ת אינו חייב כלל אפי' בהבא' בכורים כיון שאין לו קרקע רק מספיקא וא"כ נשאר' קושי' הראשונים איך משכחת לדידן דמייתי בכורים. (ח) ואם נימא כסברת גדולי האחרונים שהבאתי דכל שמותר לשנות צורת הקרקע שפיר חשיב כקה"ג והבאת בכורים תלוי' בהא אי יש לו רשות לשנות הקרקע יש לקיים דברי הברוך טעם במ"ש דלענין לשנות צורת הקרקע לא הוי רק מ"ע. אמנם הא דבספק עשה אזלינן לקולא אפש"ל היינו רק למאן דס"ל דל"ת חמור מעשה כסתמא דגמ' מס' יבמות ח' ע"א משא"כ או ס"ל עשה חמור מל"ת א"כ גם בספק עשה לחומר' והנה במקום אחר בחידושינו לסוגי' דל"ת הנל"ע כרבנן דלמאן דס"ל בטלו ולא בטלו היינו דס"ל דאע"ג דהל"ת נגמר מיד מ"מ העשה מנתק לי' ללאו דס"ל דעשה עדיפ' מל"ת. והנה ר"י ס"ל שם במס' מכות ט"ו ע"ב בטלו ולא בטלו וס"ל עשה עדיפ' א"כ גם באחי' שחלקו אע"ג דלא הוי ספיק' שמא לא זכה כ"א בחלקו אסור כל אחד לשנות צורת הקרקע וא"כ לא משכחת דמייתי בכורים רק משום דס"ל כקה"ג דמי אמנם לדידן ס"ל ספיק' דעשה לקולא א"כ מותר לשנות צורת הקרקע ושפיר מייתי בכורים אפי' אי לאו כקה"ג דמי ולא ראיתי להאריך בזה במה שכבר עמדו בזה גדולי המפו' וגם אני בעניי הארכתי במקום אחר אי עשה עדיפ' או ל"ת. אמנם בהא שכתבתי באות ז' להוכיח מדברי רש"י דאע"ג דנשאר בקרקע שלו כמעיקרא מ"מ כיון דהי' רק מספיק' היה הדין נותן דאינו מחייב בבכורים אי לאו דק"פ כקה"ג דמי ולכאורה י"ל נמי אפכא כיון דמ"מ נשאר בשלו שפיר חייב בבכורים ולהבין באיזה סברת תלי' יבואר לקמן בדברינו בס"ד ומקודם נבאר שקלא וטרי' דגמ' בעזרת אשר לו העוז והמשרה ועי' לקמן באות כ"א מה שנדבר עוד מזה: פ"ג יבואר בס"ד שקלא וטרי' דגמ'. (ט) בגמ' איתבי' ר"י לר"ל ולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא אמ"ל שאני התם דכתיב ולביתך ואיכא דאמרי איתבא ר"ל לר"י ולביתך וכו' אבל בעלמא לא אמ"ל טעמא דידי נמי מהכא קאמינ'. והנה מאי ס"ד דר"ל דלא לולף מהתם לעלמא דק"פ כקה"ג דמי ורש"י ד"ה שאני התם כתב ומדאצטריך לרבוי ש"מ ק"פ לאו כקה"ג ולכאורה י"ל דר"ל ס"ל דמסבר' החיצונ' הו"א דק"פ כקה"ג וא"כ לא אצטריך קרא כלל גבי בכורים וע"כ אתי קרא לאשמעינן דרק בבכורים גוי קרא ולא בעלמא ועי' בשעה"מ פ"ד מהלכות בכורים ור"י ס"ל דמסבר' החיצונ' הו"א דק"פ לאו כקה"ג וממילא שפיר אצטריך קרא גבי בכורים וילפינן משם לעלמא נמי. שוב ראיתי בס'