תבואות השדה חלק ב פב

מ"ש בזה והנה הגם שאיני כדאי להכריע נ"ל דיש לחלק בין אם תופס מטלטלי' שוה כסף או מעות בעי' דהיכא שתופס שו"כ יש לו חלק בכל החפץ ובפרט דהא מצי אמר התופס לדידי לא שוה כ"כ ובעינן למתפסי' בכולא עד שימכור עפ"י שומא ומ"מ יש לו רשות עד שעת השומא ליקח כל החפצים והלכך אם אח"כ ע"י שומא עלה יותר מותר לתפוס המותר לבע"ח אחר אע"ג שחב לאחרים דהא תפיסתו עכ"פ כדין הי' דהא לא ידע אם יספיק כדי חובו ולכך תפס ביותר. אמנם אם תפס מעות בעין דאז וודאי מכיון שתפס כדי חובו למשל מאה דהא מה לו עוד אצל הלוה הא מכיון שיש לו כדי חובו נסתלק מן הלוה והוי לגמרי כאיש אחר ושפיר אינו יכול לתפוס אע"ג שהלוה גם לו חייב מ"מ מכיון שתפס מעות בעין נגד החוב נסתלק מנכסי הלוה לגמרי והוי כאדם אחר מן השוק ועי' בב"י בפנים ודו"ק: (יז) בש"ע חו"מ סי' ק"ה הביא הדין באם הלוה חייב לתופס מהני תפיס' משום מגו דזכה לנפשי' וכבר הבאתי לעיל אות י"ג דלדעת הרמב"ן דמשו"ה המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו משום דמציאה לא הוי חוב שעדיין לא זכה בה אדם לא מוכח הך דינא דבאמת כל היכא דאיכא חוב לאחרים לא אמרי' מגו דזכה לנפשי' ואח"כ הביא שם המחבר והי' דעת הר"מ ג"כ דאם הלוה בעצמו אמר זכה בחפץ זו לפלוני בע"ח מהני אע"ג שחב לאחרים ועי' בהה"מ פ"כ מהל' מלוה ובלח"מ שם שכתבו מאין הוציא הר"מ דין זה דע"י אחרי' מהני תפיס'. ונראה עפ"י מה שראיתי להגאון ר"מ א"ש ז"ל בספרו אמרי בינה בסוף סוגי' דשליש שכתב דאי אמרי' מציאה הוי נמי כחוב לדעת ר"נ ור"ח א"כ קשה האיך יוכל לקדש ע"י שליח הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים עי' בנו"ב מד"ק לא"ע סי' ס"ד ובמד"ת לא"ע סי' ע' ול"ל משום מגו דאי בעי זכה לנפשי' דהא אם הי' ערוה על השליח לא שייך מגו דזכה לנפשיה עי' בנו"ב שם וע"כ דע"י שליח לא אמרי' תופס לבע"ח ל"ק והיינו דווקא לר"נ ור"ח דס"ל מציאה הוי נמי כחוב וא"כ קידושי אשה נמי הוי חוב לאחרים אע"ג שלא זכה בה עדיי' שום אדם ולכך כ' רש"י דשליח מהני בתופס לבע"ח דאלא"ה האיך יכול לקדש אשה ע"י שליח אמנם לר"י דס"ל מגביה מציאה לחבירו קנה חבירו א"צ מוכח דמציאה לא הוי כחוב וה"ה קידושי אשה נמי לא הוי חוב דלא זכה בה עדיין שום אדם באמת רש"י נמי מודה דלא מהני שליח דהא לא מוכח מקידושי' דקידושי' לא מקרי חוב לאחרים ומתירץ קושי' התוס' מיימר בר חשו ע"ש: והנה לדעת המחבר דבמציאה משו"ה קנה חבירו משום מגו דזכה לנפשי' והה"ד בחוב נמי אמרי' מגו דזכה לנפשי' דלכך מהני תפיס' כשהלוה חייב לתופס נמי ולא ס"ל כסבר' הרמב"ן דמציא' לא הוי חוב משום שלא זכה בה עדיין שום אדם א"כ הדק"ל האיך מהני קידושי' ע"י שליח הא הוי חב לאחרים דקידושין נמי מקרי חב לאחרים כמו מציאה א"ו משום מגו דזכה לנפשי' דא"כ נימא אם היתה ערוה על השליח לא יוכל לקדש כקושי' הנו"ב שם ואנן ס"ל דע"י שליח נמי אמרי' תופס לבע"ח ל"ק. וצ"ל דגבי קידושי' כיון שהי' מתקדשת מדעתה הוי כמו אם הלוה התפיס מדעתו דלא אמרי' לא קנה וא"כ ממילא הוכיחו הר"מ והמחבר דע"י הלוה בעצמו לא אמרי' תופס לבע"ח קנה דאל"כ האיך משכחת קידושי אשה ע"י שליח הא הו"ל תופס לבע"ח וא"כ א"ש דלפי מ"ש המחבר באם הלוה חייב לתופס מהני תפיס' משום מגו דזכה לנפשי' וזה מוכח ממציאה דקנה חבירו וע"כ ס"ל דמציאה נמי הוי חוב דאלא"ה האיך מוכח דאמרי' מגו דזכה לנפשי' דלמא מציאה שאני דלא הוי חוב וע"כ דלא ס"ל כסברת הרמב"ן ומציאה נמי הוי חוב ואמרי' מגו דזכה לנפשי' וכיון דמציאה נמי הוי חוב אע"ג שלא זכה בה אדם א"כ קידושי' נמי הוי חוב וקשה איך יכולי' לקדש ע"י שליח וצ"ל ע"כ כסברתינו דגבי קידושי' הוי כמו אם הלוה התפיס בעצמו דלא אמרי' תופס לבע"ח ל"ק ולכך הביא המחבר זה הדין אחר שהביא דאם הלוה חייב לתופס דמהני וא"כ ס"ל דמציאה נמי הוי חוב ואמרי' מגו דזכה לנפשי' וא"כ קשה מקידושי' איך מהני ע"י שליח וצ"ל דע"י הלוה בעצמו לא אמרי' תופס לבע"ח ל"ק ולכך הביא מיד זה הדין דאם הלוה בעצמו אמר זכה בחפץ זה קנה ושפיר מוכח לדעת הר"מ והמחבר דע"י הלוה בעצמו מהני מקידושי' ודו"ק. אמנם לפימ"ש הפנ"י במס' כתובות פ"ד דמשו"ה לא מהני אפי' ע"י שליח בתופס לבע"ח דהוי שלד"ע שהמשלח עושה עול לתפוס כיון שהדין הי' שחולקים בשוה ל"ק כלל בקידושי' דהוי תופס לבע"ח דהתם ל"ש אין שלד"ע דהא מצוה קעביד. מ"מ י"ל דהר"מ ס"ל דרק משו"ה לא מהני תופס לבע"ח דלאו כל כמיני' להעשות שליח במקום שחב לאחרים כסברת הרא"ש מס' גיטין ומס' ב"מ וא"כ קשה בקידושין אמאי לא מקרי תופס לבע"ח וצ"ל כמ"ש דשם הלוה בעצמו מתפיס כלומר דמה שהאשה מתרצית להתקדש הוי כמו אם הלוה בעצמו התפיס וממילא מוכח דע"י הלוה בעצמו לא אמרי' תופס לבע"ח לא קנה. וזהו לא מוכח רק אם אמרי' דמציאה הוי נמי כחוב וא"כ גם קידושי' חוב מקרי. ואם מציאה נמי הוי חוב מוכח דהיכא דהלוה חייב לתופס מהני תפיס' כמ"ש לעיל שפיר כתב המחבר מיד אח"כ דע"י הלוה ל"א תופס לבע"ח ל"ק דהא בהא תלי' ודו"ק: שער ב עשה גדולות ונפלאות נותן עוז ותעצומות חנני דעה בינה והשכל בסוגי' דקנין פירות במס' גיטין מ"ז ע"ב ובשאר מקומות בש"ס בס"ד. (א) בגמ' אתמר המוכר שדהו לפירות ר' יוחנן אמר מביא וקור' ר"ל אמר מביא ואינו קורא ר"י אמר מביא וקורא קנין פירות כקה"ג דמי ור"ל אמר מביא ואינו קורא ק"פ לאו כקה"ג דמי. והנה הא דצריך להביא לר"ל אע"ג דבלוקח פירות מן השוק לכ"ע א"צ להביא דשמואל דס"ל מס' ב"ב פ"א ע"א דר"מ מחייב אפי' בלוקח פירות מן השוק איתותב עי"ש מ"מ הכא כיון ששעבד לו יניקת הקרקע לפירותיו מחייב מה"ת להביא דקרינן בי' אשר תביא מארצך אע"ג שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי כיון דלא קנה גוף הקרקע מ"מ בהבאה מחייב מה"ת כך הי' דעת רשב"ם מס' ב"ב קל"ו ע"ב ד"ה מביא אמנם דעת התוס' שם ד"ה מביא דרק מדרבנן צריך להביא לר"ל דרבנן תקנו להביא משום קנין פירות אבל מה"ת א"צ להביא כלל כיון דלאו כקה"ג דמי וצ"ל לדעת התוס' הא דלא מחייבי רבנן בהבא' בלוקח פירות בעלמא היינו דכה"ג שקנה השדה לפירות מחזי טפי כאילו היה הגוף שלו ולכך תקנו רבנן להביא ועי' בחי' פנ"י כאן שעמד בזה מ"ט חיי' לר"ל בהבאה ולפי שע' נעלם ממני שהי' פלוגת' רשב"ם ותוס' מס' ב"ב שם: והנה הנ"מ בין פירו' רשב"ם ותוס' אי חייב מה"ת להביא או רק מדרבנן הי' כך דאי רק מדרבנן חייב בהבאה ומה"ת לא הוי בכורי' כלל א"כ צריך להקדיש אותם דלא להוי חולין בעזרה וצריך להפריש מהם תרומה ומעשרות כמו דאמרי' מס' ב"ב פ"א ע"ב גבי קונה שני