תבואות השדה חלק ב עט

(ט) ונ"ל דהנה אפי' לדעת רש"י דע"י שליח יכול לתפוס מ"מ י"ל דהיינו דווקא היכא שכבר הגיע זמן הפרעון דמדינ' חייב לו הלוה שפי' יכול לתפוס ע"י שליח משא"כ בלא הגיע זמן הפרעון דאז מדינ' אין חיי' לו הלוה כלל א"כ אע"ג דבעצמו יכול לגבות היכא שרואה שהלוה גברא דמפסיד נכסי וכל עיקר תקנ' דיכול לתפוס היכא שאינו חב לאחרים בכה"ג מיירי בגברא דמפסיד נכסי כמ"ש הר"נ במס' גיטין בשם הרי"ף בשו"ת ועיין בסמ"ע סי' צ"ז סוף ס"ק מ"ד מ"מ ע"י שליח רש"י נמי מודה דאינו יכול לתפוס כיון דמדינ' לית לי' כלום על הלוה שלא הגיע עדיין זמן הפרעון. והנה יל"ד במס' כתובות דר"פ ור"ה ברי' דר"י דתפסי אנהו ואיך עשו שלא כדין הא מדינ' הי' להו לגבות בשוה דמשו"ה כתב הפ"י דאפי' ע"י שליח לא מהני בתופס לבע"מ משום דהוי דבר עבירה כיון דאפי' אב תופס בעצמו עושה שלא כדין דמדינ' חולקים בשוה ואין שליח לד"ע ועיין בס' קצה"ח סי' ק"ה ובס' נתיבות המשפט שם ס"ק ב' שכתב נמי הכי בדברי הפנ"י דע"י שליח לא מהני משום דאין שלד"ע דמדינ' הי' להם לגבות בשוה ועיין בחוה"מ סי' ק"ד סעי' ג' משמע נמי דמדינ' עושה עולה אפי' כשהי' בעצמו תופס וא"כ איך עשו ר"פ ור"ה ברי' דר"י שלא כדין וצ"ל דשם הי' לא הגיע עדיין זמן הפרעון ליימר בר חשו ולכך לא אמרי' דמדינ' חולקים בשוה דרק אות' שהגיע זמ"פ יש להם ליטול חלק בשוה אבל אותם שלא הגיע זמ"פ אין להם ליטול כנגד הבע"ח שכבר הגיע זמ"פ ועיין בחו"מ סי' ק"ד ובקצה"ח שם ס"ק ב' ובתומי' סי' ק"ה סו' ס"ק ד' ודוק ואפי' לדעת הטור סי' ק"ה דפליג על הר"פ שם וס"ל דאפי' תוך זמ"פ מהני תפיס' במקום שאינו חב לאחרי' מ"מ בדעת רש"י דע"י שליח מהני אפי' במקום שחב לאחרים שפי' י"ל דבזה ס"ל כהר"פ שם דדווקא אם כבר הגיע זמ"פ אבל לא קודם שהגיע זמ"פ אין יכול לתפוס אפי' ע"י שליח לדעת רש"י נמי ומדוייק נמי הלשון במס' כתובות דקאמר יימר בר חשו הוי מסיק זוזי בההוא גבר' וכו' ולא קאמר דההוא גבר' שהי' חיי' ליימר בר חשו וע"כ דהגמרא רוצה לאשמעי' דיימר בר חשו הוי מסיק בי' אבל האי גבר' באמת לא הי' חייב לו עוד שלא הגיע זמ"פ עדיין ובהכי א"ש דשם כתב רש"י דלאו כל כמיני' לחוב לזה ולזכות לזה וכאן במס' ב"מ לא כתב רש"י רק דלא כל כמיני' שיהי' חב לאחרי' ולא כתב ולזכו' לזה. ולפימ"ש א"ש דלשון לזכות לא שייך רק היכא שנותני' לו איזה דבר שאין מגיע לו מה"ד שפי' מקרי זכות והלכך א"ש דשם במס' כתובות דע"כ מיירי שלא הגיע עדיין זמן הפרעון ליימר בר חשו דאלא"ה לא היו תפסי ר"פ ור"ה ברי' דר"י והיו חולקי' בשוה לכך נקט ולזכות לזה משא"כ הכא במס' ב"מ דרש"י מיירי בשהגיע זמ"פ דומי' דמגביה מציאה דלא שייך לומר דלא מטא זמני' לא נקט רש"י לזכות לזה. רק דלא כל כמיני' לחוב לאחרים וא"כ א"ש דשם שפיר לא מהני תפיס' אפי' בעשאו שליח כיון דהוכחנו דמיירי בשלא הגיע זמ"פ ואין לו מדינ' כלל שפי' לא מצי משוי שליח משא"כ בשהגיע זמ"פ דכבר נתחייב לו הלוה מדינ' שפי' מצי שליח נמי משוי. ועיין בשטמ"ק בסוגי' כתב דשליח הו"ל כמורשה וא"כ י"ל דהיכא שלא הגיע זמ"פ אינו יכול להרשות עליו ועיין במס' ב"ק ע' ע"א. ושם במס' כתובות בשטמ"ק כתב לחלק היכ' שעש' שליח בעדים מהני ושם מיירי שעשאו שלא בעדים וזה שאמרו לו אתיי' תופס לבע"ח כלומר כיון שאין עדים שעשה אותך שליח אמנם מסתימת לשון רש"י לא משמע שיהי' כוונתו לחלק בין היכא שעשאו בעדים או שלא בעדים. אמנם הא וודאי י"ל דשם מיירי בשלא הגיע זמ"פ כמ"ש ראי' לזה מסוגי' דשם ודוק: (י) עוד י"ל באופן אחר לתרץ דברי רש"י דלא תקש' מיימר בר חשו. דהנה השטמ"ק הקשה מאי קאמרו ר"נ ור"ח המגביה מציאה לא קנה חבירו מ"ט הו"ל תופס לבע"ח ומאי טעם הי' זה ואי נימא באמת המגביה מציאה קנה חבירו נימא נמי דתופס לבע"ח נמי קנה. ואיך מכריח הדבר מעצמו. ואי נימא דבתופס לבע"ח כיון שיש הפסד גמור בוודאי הסברא נותנ' דלא מצי לתפוס לחוב לאחרים א"כ גדלה הקושי' מאי ראי' מבע"ח למציאה עי"ש. ונ"ל לתרץ דר"נ ור"ח הכי קאמרי דהנה בכל אחד מהני דהיינו במציא' ובע"ח יש באחד מה שאין בחבירו דבמציא' לא הוי חוב גמור דהא לא וכה בה עדיין שום אדם כמ"ש לעי' באות ב' בשם הרמב"ן ולעומת זה יש הפסד ברור דמכיון דחזינן לי' להפסד לחבירו מה שאין מגביה המציאה אעפ"י שאינו רק מעניני' הריוח. הו"ל היזק ברור דהא אחר שוב לא יוכל לזכות בה לעולם. והנה בחוב יש מקום לומר דהוי הפסד טפי כיון שמפסיד ממונו שלשה בו. ולעומת זה י"ל דאין החוב ברור כ"כ דהא מ"מ הבע"ח לא נפקע משיעבודו לגמרי ואם תשיג יד הלוה עדיין חיי' לו לשלם כבראשונ' ואין החוב והפסד של חבירו ברור כ"כ ואפ"ה אמרי' דלא קנה ושקולי' הם לענין זה דבמציא' שאין כ"כ חוב כיון שאין מפסיד מכיסו מ"מ הרי ההפסד ברור דתו לא יוכל לזכות לעולם במציאה משא"כ בחובו לא נפקע שיעבודו עדיין לגמרי וכיון שבכל אחד יש סברא לומר דהוי טפי חוב והפסד מחברי' אמרי' דשקולי' הם ושפיר ילפינן מציאה מחוב דהוי חב לאחרי' ודוק כנ"ל ברור בכוונת דברי ר"נ ור"ח ליישב קושי' השטמ"ק. והנה לפימ"ש א"ש דעת רש"י דמשו"ה ס"ל דע"י שליח מהני תפיסה ולא אמרי' אין שליח לד"ע כמ"ש הפנ"י דס"ל לרש"י דע"כ לא אמרי' אין שלד"ע רק היכא שהאיסור ברור משא"כ הכא אילו ידעינן בבירור שעדיין תשיג יד הלוה לשום גם לשארי בע"ח לא הוי כאן איסור כלל משו"ה ל"ש לומר אין שלד"ע כיון דאין כאן איסור ברור כלומר שאין כאן הפסד ברור דדלמא ישיג עדיין ידי הלוה לשלם לו ודו"ק היטב: אמנם כן ה"ד היכא שהלוה עדיין בחיי' דתקותו לא חדלה דלמא תשיג ידו א"כ אין כאן הפסד ברור לא אמרי' אין שלד"ע משא"כ היכא שמת הלוה ולא שביק נכסי לשלם לכל בע"ח א"כ וודא' החוב והפסד לשאר בע"ח ברור דתו לא יגבו לעולם מה שחייב להם רש"י נמי מודה לסברת הפנ"י דאין שלד"ע ולא מהני שליח נמי וא"כ א"ש ביימר בר חשו דשם מת הלוה שפיר אמרי' דאפי' שליח לא מצי לתפוס דאין שלד"ע כסברת הפנ"י ועי"ש בחי' הפלא"ה מה שרוצה לומר בדעת רש"י דתפיס' השליח לא מהני רק שלא יפסיד מה שמגיע לחלקו וא"כ במציאה שאין לו חלק בו באמת לא מהני אפי' ע"י שליח. אמנם לפי"ז היה לנו לומר דיימר בר חשו זכה עכ"פ מה שהי' מגיע לחלקו ואין זה במשמעות הסוגי' שם והפלאה בעצמו הרגיש שם בזה לכך נ"ל העיקר מ"ש דהתם שההפסד ברור רש"י נמי מודה דלא מהני שליח דאין שליח לד"ע כסברת הפנ"י ודו"ק היטב: פרק ג' נבאר בס"ד דברי המרדכי פ"ק דמס' גיטין: (יא) המרדכי נסתפק שם אי פועל יכול לתפוס בחוב לבע"ה במקום שחב לאחרים וכתב התומי' סי' ק"ה ס"ק א' הא מגמרא מוכח לכאורה להדי' דפועל ידו כיד בע"ה וכתב שם דספיקו של המרדכי הי' אולי לא אמרינן פועל כיד בע"ה רק היכא שמצי